בשבת בבוקר הגמל קפץ לארוחת בוקר, יצאנו לבית הקפה החביב עלינו.
האג'נדה הכמוסה שלו היתה לבדוק האם אני כועסת עליו. כי כידוע, גם אם אני לא אומרת, הוא יודע. אבל אני פשוט שמחתי לראות אותו. האג'נדה הגלויה היתה לאכול משהו ולשתות קפה של בוקר.
האוירה קצת נעכרה כשהגענו לבית הקפה וכבר בכניסה הרחתי ריחות טיגון. הרי בשביל מה לי ללכת לבית קפה אם לא בשביל להמנע מכאלה ריחות?
לא חשוב, הזמנו קפה ומשהו לאכול ודיברנו.
בעיקר הוא. כי אין לו עם מי, ככה הוא אומר.
הקשבתי וסיפרתי גם קצת. בעיקר הקשבתי.
בשיחות הכאילו סתמיות האלה נאמרים לפעמים דברים שלא נאמרים בשום הזדמנות אחרת.
כשיצאנו מבית הקפה הרגשתי קרירות חשודה מתחתית המגף שלי וגיליתי שהוא נקרע.
סופית וסופנית ובלתי ניתן לתיקון.
קוראי הותיקים ולמודי הסבל יודעים כמה נורא זה בשבילי למצוא מנעלים חדשים.
לכן הקדשתי עשר דקות לאבל עמוק על המגפיים שהיו גם נוחים, גם יפים וגם מתאימים.
דילגתי בקלילות על כמה שלבים של אבל ונחתתי בשלב ההשלמה וההחלטה מה הלאה.
הלאה- לקנות מגפיים חדשים. חברה אמרה לי שמצאה מגפיים לא רעים בכלל בחנות לא רחוקה, ואפילו נתנה לי למדוד, להפתעתי הן היו נוחות למדי והמחיר לא בשמיים. לכן חיפשתי שותפה לנסיעה, ממש לא התחשק לי לבד.
יוגה – לא יכולה.
כוח הצלה – עסוקה.
אשתו לשעבר של תלם- דווקא אמרה שתבוא בשמחה אבל רק בעוד ארבע שעות. ובמחשבה שניה, אולי לפני זה שאבוא אליה ואראה את המגפיים שהיא קנתה וגדולות עליה?
אמרתי לה שבטח לא יתאימו אבל אבוא למדוד.
באתי למדוד וגיליתי שהן עולות עלי.
לא נוחות כמו הקודמות, אבל לא פחות יפות, אולי אפילו יותר.
כמה את רוצה עליהן? שאלתי.
והיא אמרה שלא יותר מחמישים- מאה שקלים. את יודעת מה? שיהיה באמצע 75 ש"ח. ולמה שלא אקח הביתה ואחשוב על זה.
פסעתי איתן הביתה והבנתי שלא אוכל ללכת בהן לצעדת ירושליים, נגיד. הן בטח לא יתאימו לימים ארוכים וממושכים, הן לא מספיק נוחות. אבל ליציאות קצרות שלא דורשות הליכה ועמידה ממושכת, יכולות דווקא להתאים, בעיקר במחיר הזה… אולי אחרוג ממנהוג לא לגעת במה שלא מרגיש כמו כפפה רכה וישנה ואקח אותן?
מגפים כאלו יתאימו ללא מעט מכנסיים ואפילו לשמלות, אם אהין ללבוש שמלה בחורף. וככה אהיה שמחה ואופנתית כמעט כמו הדוגמנית, שקיבלה בגד מדוגם גם אם ערסי במקצת לחורף. אבל היא לא מתלוננת, היא נהנית מהחימום הנוסף ובכלל לא אכפת לה שצוחקים עליה.
גם הגמל, כשהוריד אותי בבית צחק כל כך שהרשה לה להכנס לאוטו שלו לחיבוק וליטוף לפני שנסע לדרכו.
ותמונת המגפיים על פי בקשתה של מניפה.
על קצות האצבעות 