הצינון השנתי

כל כך צפוי מראש וידוע שאני ממש לא מתפלאה כשמתחיל לגרד לי בגרון.

אני יודעת את סדר הדברים, זה תמיד יורד מלמעלה למטה ואחר כך חוזר את כל הדרך חזרה.

 

מאז שהפסקתי לעשן, לפני כמעט שש שנים, אני מוכיחה בדייקנות מופתית את טענתי הישנה, שעשן הסיגריות הורג לא רק אנשים, אלא גם חיידקים ווירוסים. עובדה היא שבכל השנים שעישנתי, הייתי סובלת מצינונים קלים ביותר. אם בכלל.

בתור מעשנת מכורה, הייתי משיכה לעשן גם כאשר גירד לי בגרון וגם כאשר השתעלתי או הייתי מנוזלת.

זה לא היה כייף, אבל התמכרות זו התמכרות. ולכל מי ששאל אותי איך אני מסוגלת להמשיך לעשן כשאני חולה, הייתי עונה ש:

א. אם אין חום זו לא מחלה זו רק הרגשה לא טובה.

ב. עשן הסגריות הורג את החיידקים ומקצר את משך הצינון.

 

בשנה הראשונה שבה לא עישנתי חטפתי ברונכיטיס קשה, הייתי המומה, אף פעם לא הייתי מצוננת ככה. בשנה אחריה , אותו דבר, ובשנה שאחר כך ובשנה שאחר כך….

ומאז מידי שנה בשנה, בעונה הזו אני משלמת את מחיר הסיגריות שעישנתי.

 

והשנה לא שונה מאף שנה אחרת.

רק שהשנה התבגרתי קצת והרשיתי לעצמי לצאת לפני ההרצאה האחרונה (חיכיתי למרצה שמכיר אותי והתנצלתי) וגם יצאתי מוקדם יותר מהעבודה ברביעי וחמישי. לא יכולתי להעדר לגמרי.

גם את הבית ניקיתי היום והלכתי לקניות. יוגה שראתה אותי הציעה לעזור לי, אבל הסברתי לה שאין צורך. היא נאנחה בתסכול ואמרה שאני ממש מעצבנת ועקשנית. הסכמתי איתה והלכתי לנוח קצת כי לא נשאר לי אויר.

 

היתרון הכי גדול של הצינון זה שאני מנועה מלדבר עם הגמל (הוא לא מגיב טוב למחלה שלי, זה מדאיג אותו ברמות בלתי הגיוניות, אז אני פשוט לא מספרת לו כשאני מרגישה לא טוב). לא בא לי לדבר איתו במיוחד, וזה תירוץ מעולה. למרות שהוא בטח חושב שאני כועסת עליו (בצדק) לפחות יש לי תירוץ מעולה ללמה לא.

ולמה אני צריכה תירוץ? כי לא בא לי להתחיל ריב נוסף על למה לא אמרתי ולמה כן אמרתי. אין לי כוח לזה. עדיף ככה, לא לדבר עד שאפסיק לכעוס עליו.

 

למה אני כועסת עליו?

בתחילת השבוע שעבר חשבתי שהדברים יסתדרו ככה שנוכל להפגש אצלי בשישי בערב, סוף סוף, אחרי חודשים ארוכים.

הודעתי לגמל שיש מצב שזה מה שיקרה.

הוא שמח לאורך השבוע כולו, שנינו בירכנו על האפשרות להפגש לסוג כזה של בילוי.

הגמל אפילו קנה צלעות טלה להכין לי לארוחת ערב. צלעות טלה הן אחד המאכלים החביבים עלי עלי אדמות ופינוק אדיר.

אני מצידי עברתי בחמישי בערב בקונדיטוריה משובחת וקניתי לנו קינוחים שוקולדיים לארוחת הערב ארוזים בצורה מתוקה בקופסאות יפות.

 

רק שבשישי בבוקר גיליתי שהתוכניות השתנו ושלא נוכל להפגש בערב אצלי.

שלחתי לגמל הודעה והוא התקשר.

בהודעה כתבתי לו שנצטרך לשנות או לבטל ובשיחה היה נדמה לי שהוא הולך יותר לכיוון של לבטל.

התאכזבתי מאד. הוא שמע את זה בקול שלי ומיד מיהר להבטיח לי שזה לא מה שהוא אמר ושאם אני רוצה לבוא אז בזמן שמתאים לי. הוא בבית. ושהוא רוצה לראות אותי.

אמרתי שאוכל לבוא בצהריים ולהשאר עד הערב והתגובה הלקונית שלו היתה- אני בבית.

ממש מזמין.

נסעתי בכל זאת.

היה כייף.

רוב הזמן, חוץ מההערות הבצחוקיות האלו שהוא פיזר סביב השאלה עד מתי אשאר ומתי אלך. (אחרי שאמרתי לו עד מתי אני יכולה להשאר והתאמתי את שעת היציאה לתוכניות שלו).

הכל כאילו בצחוק.

כשקצת נמאס לי מההערות התכופות ואמרתי לו בקול קצת יותר רציני שאין בעיה, אני יכולה ללכת, הוא מיהר להסביר שהוא כבר הוציא את הצלעות וחבל על הבשר, אז שאשאר.

נשארתי ואכן היה נעים וטעים וכייף באופן כללי.

 

עד השלב שלקראת זמן ההליכה שלי הביתה. הזמן שנקבע מראש, השעה היעודה.

הוא לא אמר כלום, שום דבר ישיר בכל אופן, אבל כחצי שעה לפני שהרגע הגיע, נעשה חסר מנוחה. קצת בתנוחה שלו, קצת בתנועתיות שלו. דיבר עם החתולה שלו ושאל אותה אם היא רוצה לצאת החוצה והבטיח לה שתיכף יוצאים.

כל המסרים הלא כל כך סמויים הכניסו אותי לאי שקט ולאי נוחות . בסוף אמרתי לו שהוא יכול להרגע, אני כבר הולכת והוא מייד נעלב, כמעט עד דמעות בעיניים, שאני חושבת עליו כל כך רעות.

נסעתי הביתה ,נסיעה נעימה מאד, אבל בסופו של דבר, למרות הנעימות המפגש יצאתי עם טעם מר בפה. שוב.

 

ואין מה לכעוס על גמל רק בגלל שהוא גמל, נכון?

אז אני צרודה ומשתעלת מכדי לדבר איתו. ויעידו כל הסובבים אותי שלוקחים צעד אחורה בכל פעם שאני מתקרבת.

בכל אופן אני לקראת סוף ההתקררות השנתית, עוד מעט ואסמן גם עליה וי, היו גרועות ממנה. ואז אצטרך לדבר עם הגמל. נו , אולי היא לא לגמרי עוברת….

32 תגובות בנושא “הצינון השנתי

  1. את יודעת שאני תמיד בעד הגמל,  אבל העניין עם הרמזים המצפים לעזיבתך הוא יותר מדי אפילו בשבילי.  אז אולי באמת עדיף שתקחי את הזמן שלך עכשיו עד להחלמה שמאפשרת שיחות טלפון 🙂

    אבל בכל מקרה,  ברצינות,  תרגישי טוב.  זה שאין חום לא אומר שלא חולים ומרגישים על הפנים.

    אהבתי

    1. זה בהחלט מהמינוסים היותר גדולים שלו וזה מעליב נורא. גם כזה נעשה בכאילו צחוק.

      זה כלל ידוע שאם אין חום זו לא מחלה. וברור שאת צודקת, באמת הרגשתי ממש גרוע, נחתי יותר מהרגיל, קיצרתי בשיעור אחד את יום הלימודים וקיצרתי בשעתיים שני ימי עבודה , השתפרתי והתקדמתי מאד. אני גאה בעצמי 

      אהבתי

  2. דיי מעצבן שמישהו רומז לך שאת צריכה ללכת
    זאת אומרת אם לא באת להישאר לדיראון עולם
    יש לי ידיד טוב שבכל פעם שהוא בא אלי אם אני לא מגרשת אותו הוא לא הולך מעצמו (שזה לבד דיי משגע, אבל הוא הבן אדם היחיד שאני מכירה עם הקטע הזה).

    מעניין מה עובר עליו שהוא מתנהג ככה
    זה לא נותן הרגשה לא משנה מה הקשר ביניכם לצורך העניין

    תרגישי טוב
    תטביעי את החיידקים בתה עם לימון ומרק עוף 🙂

    אהבתי

    1. יש אורחים ויש אורחים. היחידים שמגיעים קרוב לגבול  שלי הם המהנדס והדביקה שלפעמים נשארים חצי סנטימטר אחרי שהספיק לי מהם. אבל ממש בקטנה. קרה פעם אחת שהודעתי להם שאני צריכה לקום עוד חמש שעות לעבודה, אז הם הולכים הביתה עכשיו, אבל זה לא חזר על עצמו.

      יש לו בעיה לאחר אצלו בבית, לדבריו זה כולל את כולם כולל כולם. אבל מאחר ואנייודעתשישבעיה קבעתי מייד כשהגעתי שעת יציאה, כדי להקטין את המתח של הלא נודע. לא עזר לי.

      ומרק עוף,אכלתי סיר של שיש ליטרים. באורח פלא הרגשתי טוב יותר אחרי כל מנה, אין כמו פנצילין יהודי 

      אהבתי

  3. הרבה בריאות ועשן סיגריות לא טוב לבני האדם, מיקרובים שימותו בכל דרך.
    לא הבנתי למה היו הרמיזות העבות שתלכי הבייתה? פספסתי משהו?

    אהבתי

    1. קשה לו לארח בבית שלו,לדבריו, לא רקאותי אלא את כל העולם. חלק מהטיקים הפחות חינניים באישיות שלו.
      לכן היה חשוב לוודא שהוא אכן מזמין אותי ולקבוע שעת עזיבה כדי שלא יחשוב שבאתי לגור איתו…

      אהבתי

  4. הגמל פאסיב אגרסיב? 
    נראה מהפוסט שכמעט הזמנת את הצננת, התזמון שלה מופתי. ולכן למעשה הרווחת: גם עשית וי על הצינון השנתי, גם כעסת על הגמל וגם קיבלת תירוץ אולטימטיבי ללא לדבר איתו. פאסיב אגרסיב שו מחלה מדבקת יותר מצינון 

    אהבתי

    1. הוא לא פאסיב אגרסיב למרות שרתם את ההתנהגות הגועלית הזו לשימושו. בדרך כלל הוא מאד ישיר ואין לו בעיה להתעמת. להגיד הכל בפנים ולעמוד על שלו.
      גם אני ממש לא פאסיב אגרסיב, אני נמנעת מעימות איתו כי זה לא יביא לשום מקום טוב יותר , מנסיון. עימות לא יתקן דברים באישיות שלו שהוא לא רוצה להתעסק איתם. זה רק ימרמר אותנו ואז נחזור בדיוק לאותה נקודה.

      אהבתי

  5. קראתי שגופות של מעשנים מרקיבות לאט יותר מגופות של לא-מעשנים..כנראה שכל היצורים החיים חוץ מבני אדם סולדים מניקוטין.

    מגם שוירוסים שורדים יותר זמן בסביבה קרה, בגלל זה יש יותר שפעת בחורף מאשר בקיץ (טמפרטורת האוויר נמוכה יותר ולכן הוירוסים שבאויר שורדים יותר זמן), אז אם את מחממת את האוויר שבריאות שלך באמצעות סיגריות בשרשרת..אז..

    בקיצור, לא חבל? תראי מה זה עושה..תחזרי לעשן, it’s the only way.

    אהבתי

    1. לא כל כךאכפת לי כמה זמן יקח לי להרקב, אחרי שאמות, אני לא אריח את זה, אתה יודע.
      הדרך הנבונה להתמודד עם וירוסים היא להעלות חום, מנגנון שעובד פחות טוב אצל מבוגרים. לכן כשכבר עולה לי החום, אני משתדלת לא להוריד אותו , ואכן מחלות החום שלי קצרות יחסית.

      לעשן אני כבר לא אחזור. בלי להתייחס לבריאות ולעלות של קניית הרעל, זה כל כך מסריח שאני לא יכולה לדמיין את עצמי מסריחה ככה שוב.

      אהבתי

  6. באמת נראה שהצינון הזה "מוזמן". גם התפטרת ממנו וגם זכית בתקופת צינון (איך משחק המילים???) מהגמל.
    אני עדיין לא מעורה כמובן ביחסים ביניכם אבל אני קוראת כאן המון מוקשים שאת כל הזמן נזהרת לא לדרוך עליהם: לא לדבר איתו כשאת חולה (הוא לא מסוגל להכיל את זה!!! את זו שחולה!!), לא להתארח אצלו ליותר מדי שעות…..
    לגבי האחרון, יש לי פטנט עבורך. תגידי שאת הולכת בחמש ותלכי בארבע…

    הרבה בריאות פועה, זכרי לטפל בעצמך, את הכי חשובה 

    אהבתי

    1. יש מיני מכשלות, מגבלות וקשיים בקשר איתו, זה נכון, אבל הצינון, פשוט הגיע בעונה שבה התמיד וא מגיע 
      אני דווקא מבינה ת הקושי שלו עם מחלות שלי (ושל אחרים) והדאגה הלא סבירה שזה מעורר בו, עם זה אין לי בעיה וזה לא מפריע לי כלל. 
      בעיקר מרגיז אותי שהוא מזמין אותי ואז מתנהג ככה. זה פשוט לא נעים לי.

      אהבתי

  7. עד השנה לקחתי כל שנה זריקה נגד שפעת שאולי עזרה נגד שפעת אבל לא נגד צינון,המזגן בעבודה נורא חזק וזה לא ממש עוזר,מהצינון נסתמו לי האוזניים ובאוזן ימין יש ירידה בשמיעה,כנראה שאלך השבוע לרופאה כי זה לא מסתדר לבד. תרגישי טוב יקירה,זה לא כיף ככה.
    ועל הגמל כבר את יודעת מה אני חושב:-)

    אהבתי

    1. נגד צינון Common cold אין חיסון, כבר אמרו שמי שימציא חיסון לצינון הפשוט יקבל פרס נובל, אבל יש כל כך הרבה סוגי וירוסים שגורמים לצינונים האלה שאין סיכוי לייצר להם חיסון יחיד.
      כנראה שיש לך הצטברות נוזלים באוזניים  בגלל הצינון, נסה לקחת נוסידקס כמה ימים כדי לייבש את העודפים האלו.

      ותהיה בריא, הא?

      אהבתי

  8. גם אני בדעה שהעישון הורג חיידקים.
    למרות שתודה לאל לא היו לי שפעות והצטננויות קשות מאז הפסקתי לעשן.
    עובדה דג מעושן מחזיק כמעט לנצח.
     
    לפחות הגמל טרח להכין ארוחה טובה.
    יאמר לזכותו.

    אהבתי

    1. דג מעושן זה דבר שאני לא מתקרבת אליו, אז באמת שלא ידעתי. למרות שאם כבר להתקרב לכזה דבר, זה רק כשמצוננים, ולא מריחים כלום. גם אז לא, בעצם 

      הגמל ממש רצהלפגוש אותי, רק שהוא העדיף כמו שהוא תמיד מעדיף, שזה לא יהיה במגרש הביתי שלו.

      אהבתי

      1. למה את מזדהה עם הגמל?

        ודגים מעושנים, עזבי אני לא סובלת דגים באופן כללי, אז מעושנים עם הריח החריף הורגים אותי במקום…

        אהבתי

  9. שתהיה לך החלמה זריזה, בלי קשר לגמל 🙂 להיות בריאה יותר חשוב מהכל..
    לגבי חום – לי אף פעם אין חום, ויותר מזה – היו לי מחלות עם ירידה דרסטית בחום שזה להרגיש רע שאי אפשר לתאר (חום של 35 וקצת..). זה לא נכון שרק החום הוא קנה מידה לחולי. יש כאלה שמייד עולה להם החום אפילו אם זה צינון רגיל, ואחרים עם דלקת ריאות שבקושי עולה החום אבל בצילום חזה רואים דלקת. אני יכולה להיות חולה ממש ולא מסוגלת להזיז אצבע, ובקושי אם בכלל יהיה לי חום.. 
    תרגישי טוב ותפנקי את עצמך. לגבי הגמל – אולי עדיף לומר לעצמך שזה מה שהוא, ושתנסי לא לתת לזה להטריד אותך יותר מדי..?

    אהבתי

    1. אני כבר תיכף בריאה לגמרי. 
      אני חושדת שיש איזה חלקיק פרוסי בתערובת הגנים שמרכיבה אותי, אין גבול לקשיחות שלי ולקווים הנוקשים שאני מותחת 
      ברור לחלוטין שאפשר להיות חולה גם בלי חום. במקרה הזה החום עלה לי עד ל37.5 אז הרשיתי לעצמי קצת הקלות וקיצרתי את יום הלימודים ואת שני ימי העבודה שבאו אחריו.
      כשהיתי חולה ממש ב CMV עם מעורבות עצבית (ראיה כפולה, איבוד שמיעה זמני בכל אחת מהאוזניים, זרמי כאב עצביים, רגישות יתר על פני העור וכו וכו) עלה לי החום ל39 ואז הייתי מחוסלת ממש ולא יכולתי לעשות כלום. 

      והגמל, אני יודעת שזה מה שהוא, ובכל זאת זה מעליב….

      ואת תרגישי טוב גם 

      אהבתי

  10. אני חייבת להודות שכאשר קראתי את התיאור שלך של המפגש ראיתי בין השורות את ההפך ממה שכתבת. אולי זאת הפרשנות או חוסר ההבנה שלי, אבל נראה לי שחוסר הנוחות של הגמל וכל הרמזים הגיעו בגלל שהוא לא רצה שתלכי, ובעצם הכין את עצמו נפשית לקראת העזיבה שלך.  
    ונראה לי שהמחלה הגיעה אליך בגלל שהיית עצבנית. פעם קראתי שהמערכת החיסונית הרבה יותר רגישה לוירוסים כשאנחנו כועסים או עצבנים, כי הכעס נתפס כסוג של פגיעה בגוף אז המערכת החיסונית עסוקה בו. אבל אין לי מושג, אולי זה שטויות. 
    בכל מקרה, מקווה שאת מרגישה כבר טוב!

    אהבתי

    1. אני מכירה אותו. הוא לא אוהב שבאים אליו הביתה, אפילו את המשפחה שלו , שהם האנשים הקרובים והחשובים בחייו הוא מעדיף לפגוש במקום אחר. הואמראש לא רה שאבוא. הוא רצה לפגוש אותי, אפילו מאד רצה, אבל לא רצה שזה יהיה אצלו בבית.

      ואני כבר בדרך החוצה מהמחלה הזו 

      אהבתי

  11. כל הכבוד לך שהפסקת לעשן, עדיף צינון שנתי על סרטן ראות סופי.
    והגמל… טוב, ככה הוא וכנראה שאין ברירה אלא להשלים עם העניין או לחפש מישהו אחר.
    רק ביני לבינך, הוא ממש מוזר ולדעתי הוא צריך להודות לך כל יום מחדש שאת מוכנה לסבול את הקטעים שלו, מה שכנראה לא יקרה 

    אהבתי

    1. אין מצב שאחזור לעשן, זה יקר מסריח ועולה בבריאות. מגעיל אותי לחשוב על זה.

      כן הוא מוזר, יש לו שריטות וטיקים שחבל על הזמן. כנראה שגם לי אחרת לא הייתי סובלת את זה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s