מאדימאי

כיוון שהתבאסתי קשות מכשלון ההליכה המשותפת של הגמל ושלי לג'יימס בונד החדש וכיוון שלא עלתה בדעתי חברה שתרצה להצטרף אלי, שמחתי עד מאד כשהמהנדס התקשר להגיד שהדביקה והוא עוברים באיזור ומה דעתי על כוס קפה?

-כוס קפה, נהדר, אבל אני משווה ומעלה – מה דעתך על סרט?

-סרט זה רעיון מעולה, אני אבדוק עם הדביקה ואחזור אלייך.

-תחשוב על ג'יימס בונד החדש.

 

חזר אלי אחרי שעה ואמר שאכן סרט מתאים להם, אבל שהוא מעדיף ללכת לסרט המאדימאי, או איש המאדים. איזה שם שאני בוחרת בתנאי שזה לא יהיה השם המעוברת שניתן לסרט בארץ – להציל את מארק וואטני.

אמרתי – יאללה שיהיה , מה שתגיד. אם נראה לך סרט שווה, אני אלך בשמחה ואם לא נהנה, לפחות יהיה את מי להאשים.

 

באו, ונסענו יחד לשתות קפה של לפני הסרט, נסענו בשתי מכוניות כי נראה לי מטופש שהם יחזירו אותי הביתה ואחר כךל יסעו לבית שלהם, אין טעם להאריך את הנסיעה שלהם מאוחר לתוך הלילה. הודעתי לו שהדביקה נוסעת איתי וביליתי איתה את חצי השעה בדרך לקולנוע.

טוב שעשיתי ככה, זו היתה הפעם הראשונה מזה  אלוהים-יודעת-כמה-שנים שיצא לי להיות לבד איתה, בלי רעשי רקע ואנשים אחרים ולדבר , רק היא ואני.

גיליתי שהשנים שחיספסו והקשיחו אותי – ריככו אותה. או שאולי זו הזוגיות עם המהנדס, שבה, לראשונה בחייה, היא אהובה ומוגנת ולא צריכה להלחם ולהאבק על כל צעד ושעל כפי שהיה בזוגיות הראשונה שלה ובאלו שבאו אחריה.

כשיצאנו מהמכוניות במגרש החניה, הודעתי למהנדס שהיא מקולקלת ושמשהו אצלה עובד הפוך מהסביר והנורמלי ושאני מטילה עליו את האחריות לטיפול בבעיה.
היא זרחה באושר, כי אין דבר שהיא שונאת יותר מאשר להיות רגילה וכמו כולם.

הוא אמר לי- חכי לבית הקפה, אחר כך תגידי מה את חושבת.

 

בבית הקפה הזמנו את הקפה הנורמלי שלנו בזמן שהיא הוציאה מלצרית מסכנה מדעתה בבקשות מוזרות של תערובות משקאות קרים שנחשבות כלא חוקיות בארצות מסויימות. אני ישבתי עמוק בכורסא שלי ושמחתי שאני יושבת. המהנדס גלגל בעיניו ואמר שככה זה ושהוא כבר רגיל, אבל כן , הוא היה צריך להכין אותי בצורה קצת יותר יסודית.

 

שתינו, אכלו וצחקנו , נהנינו והרגשנו בדיוק כמו שהרגשנו אז, כשרק הכרנו, בגיל 17. כאילו לא עברו בכלל שנים.

אחר כך הלכנו לאולם הקולנוע, והיינו היחידים שישבו באולם כולו. כך שיכולנו להמשיך לדבר ולצחוק בחופשיות.

הדבר היחיד שקלקל קצת את האוירה היה מצב התחזוקה המזעזע של אולם הקולנוע. הרצפה היתה דביקה ומלוכלכת, הכסאות קרועים והריפוד מפורר, הריח באולם לא היה נהדר… אבל כאמור האולם היה ריק, כך שיכולנו לבחור את המושבים הנקיים יותר.

 

הסרט היה מעולה. אחד הסרטים הטובים יותר שראיתי בשנים האחרונות.
ממליצה בחום למי שלא ראה, זה סרט ששווה את מחיר הכרטיס ואפילו את האולם המלוכלך.

 

בסוף הסרט, יצאנו מהאולם והיינו היחידים , עדיין. השומר נעל את הדלתות מאחורינו בהקלה.

 

כמה ימים אחר כך, שלחתי להנהלת בתי הקולנוע מייל תלונה על מצב האולם והתגובה המהירה הבטיחה לי כרטיסי פיצוי בכל אולם של הרשת שאבחר. כך שיכול להיות שהסרט יהיה שווה אפילו יותר.

עכשיו נשארה רק בעיית ג'יימס בונד שעוד לא ראיתי, אבל דיה צרה לשעתה. מסתבר שהדברים האלה לפעמים מסתדרים מעצמם.

 

 

ובלי שום קשר, השבוע (כמעט חצי שנה אחרי שמכרתי אותה) קיבלתי את התשלום אחרון על המכונית שלי, קצת הופתעתי מכך שאכן קיבלתי את מלוא התשלום, ובעיקר שמחתי כשהקונה אמרה לי שזה ישב לה על הנשמה ושהיא שמחה שהתנקתה מהחוב הזה. אני מאד מבינה את התחושה הזו.