בכביש המהיר

בין עבודה א' לעבודה ב', היה מונח איזה חפץ מרובע, מספיק גדול כדי שארצה להתחמק ממנו, אך ללא הצלחה, לא היה לי מספיק זמן בין עשירית השניה שבה הבחנתי בו ועד שעליתי עליו.

במראה האחורית ראיתי שהחפץ התפרק מעוצמת המכה, לא מפתיע במיוחד, כיוון ששמעתי את המכה והיא הבהילה אותי.

לכן ירדתי בזהירות לשוליים שרחבים מספיק כדי אוטו בלבד. שכל מכונית ומשאית מטלטלות את האוטו הקטן הנה והנה בהדף של רוח.

יצאתי בזהירות מהאוטו ועברתי לצד הימני, הבטוח יותר שלו, הצד שחטף את המכה. לא ראיתי כלום. הגלגלים נראו בסדר, בעטתי בהם אחד אחד והם הגיבו בקשיחות הרגילה. לא היתה נזילה של שום דבר על הכביש ורק אחת הטסות נראתה עקומה וקצת שבורה. בעטתי אותה בעדינות למקומה, עשיתי סיבוב מסביב לאוטו לראות שבאמת הכל בסדר וחזרתי לכסא הנהגת.

הנעתי את האוטו עם חלונות פתוחים כדי לשמוע אם יש טרטורים או חריקות, שילבתי להילוך ושמעתי שריקה של אויר. מהצמיג הימני. ארוכה וחד משמעית.

כיביתי את המנוע, יצאתי מהאוטו ואכן, תקר סופי ומוחלט שאי אפשר לזוז איתו אפילו מילמטר.

 

רוחי נפלה מייד, אני שונאת להתקע עם אוטו. אני מרגישה כמו חייזר שנחת בעולם אחר. כל עניני המכונאות האלה, פשוט לא בשבילי.

אבל לא אחת כמוני תתן לרוח נפולה לעצור אותה.

תרגעי, אמרתי לעצמי. כבר החלפת גלגל פעם או פעמיים בחיים, אז הנה הגיע הרגע הזה שוב. מה יש? לכי תמצאי את הג'ק ומפתח הברגים ותתחילי לעבוד. כמה שתתחילי יותר מהר ככה תוכלי לסיים עם זה יותר מהר.
ומאחר ואני תמיד מקשיבה לעצמי, התקשרתי לעבודה ב' להגיד שאני מתעכבת והלכתי לאחורי הכב לחפש את המגבהה ואת מפתח הברגים. וזה מה שמצאתי:

 

 

לא משהו שנראה כמו משהו שמתחבר למשהו והופך לג'ק.

במצבים כאלה, אין ברירה אלא לפנות לסמכות עליונה.

אז נעלבת או לא, שלחתי לגמל הודעה בקשה לעזרה שיסביר לי איך להפוך את שני החלקים האלה למשהו שמרימים איתו את האוטו.
הגמל שהיה באמצע העבודה, עזב הכל והסביר לי שהחלק הארוך באמת שייך , אבל החלק השני הוא בכלל וו גרירה של הרכב. ושאני צריכה לחפש חלק… 

כן, כן אני יודעת שזה חלק מעויין כזה שנפתח, אני מכירה, אבל אני לא מוצאת. וחיפשתי בכל מקום!

צילמתי לו את כל המחבואים ברכב , כולל מתחת לגלגל הרזרבי, ובשום מקום לא מצאנו את האבידה. הגמל ביקש שאתקשר לשירותי הגרירה שלי ושאבקש שיבואו מהר כי אני על כביש ראשי סואן וזה מסוכן. הורה לי להתרחק מהאוטו ולשבת על הברזל , שלא אפגע מרכבים חולפים ואמר שהוא צריך לבדוק משהו ושתיכף יתקשר אלי.

הצבתי משולש אזהרה, הדלקתי את האורות המהבהבים  והתיישבתי על הברזלים. התקשרתי לעבודה ואמרתי שלא אגיע כבר היום. 

 

ואכן אחרי כמה דקות המתנה הגמל התקשר וכיוון אותי אל מתחת לכיסא הנהג, שם נח לו בשלווה תמימה החלק הדרוש.

 

 

זה היה מצויין שהצלחנו למצוא אותו, עכשיו רק הייתי צריכה להצליח לחלץ אותו ממקומו. מסתבר שהוא מקובע בדרך כלשהיא.
אמרתי לגמל שאתקשר אליו כשאצליח וניסיתי במשך עשר דקות.

לא הצלחתי. תחושה של חייזריות עזה אפפה אותי. זה לא העולם שלי. האצבעות שלי היו מוכתמות בשחור, גם החולצה וגם מתחת לציפורניים. מה לי ולזה? אני לא שייכת לסיטואציה הזו.

אחר כך נזכרתי שטמבלים גדולים ממני אמורים להצליח לפתור את הבעיה ושהפתרון מונח ממש לפני, בתא הכפפות של האוטו.

הוצאתי את ספר הרכב וגיליתי שצריך לסובב איזה כפתר כדי לשחרר את החלק.

סובבתי, הוצאתי, קראתי שוב בספר, הצבתי במקום הנכון והצלחתי להרים את הרכב! (נכון, לקח לי פי שניים זמן מלאדם מנוסה, אבל הצלחתי)

הודעתי לגמל הצלחתי לשחרר את הג'ק ולהרים את הרכב ושיסביר לי איך לשחרר את הטסה. הוא הסביר ואני מיהרתי לנפנף אותו מהקו, מלאת מרץ ואמונה בעצמי.

הרכב מורם, האצבעות שחורות ממילא, החלק הקשה כבר מאחורי.

התחלתי לשחרר את הברגים (הכי טוב זה פשוט לעמוד על מפתח הברגים) כשרכב עצר מאחורי שלי.

 

הנהג יצא ושאל:

– מה קורה? הכל בסדר?

– כן, תודה הכל בסדר.

– את צריכה עזרה?

– אני מסתדרת , תודה רבה.

– אל תפחדי, אני יהודי, מה יש לך פנצ'ר?

– כן, אבל אני מסתדרת, אתה רואה…

-אל תפחדי ממני, אני אעזור לך, זוזי רגע. איפה הגלגל הרזרבי, תחזיקי פה, תדרכי פה, הנה, לא, לא אל תרימי את הגלגל. הנה זה במקום, את רואה? יש לך מגבונים לידיים, שתהיי בריאה. בשביל מה אנחנו בני אדם? איך קוראים לך? לי קוראים יואל ואני פה הסביבה. מאיפה את? תהיי בריאה, נשמה וסעי בזהירות, אני לא נוסע עד שאני רואה שאת נכנסת לאוטו ונוסעת בשלום.

 

אין מילים. יש אנשים טובים באמצע הדרך שרואים אשה במצוקה ונחלצים לעזרה.

 

הודיתי ליואל מכל הלב, עדכנתי את הגמל שהבעיה הדחופה נפתרה ושאני בדרך לפנצ'ריה ונסעתי לדרכי כשהאוטו מושך ימינה, לא סוחב כמו שצריך ועושה קולות מוזרים.

לכן התקשרתי למוסכניק שלי אמרתי לו שאני באה אליו מייד אחרי הפנצ'ריה.

עכשיו היתה לי רבע שעה לדמיין את כל הדברים האיומים שקרו לאוטו שלי שגורמים לו להרעיש ככה ולנסוע לא משהו.

כשהגעתי לפנצ'ריה יכולתי להתרשם לראשונה ממצב הגלגל .

 

 

אבל מסתבר שאין שום דבר שפטיש ענק לא יכול לפתור, ואחרי כמה מכות נמרצות, הג'אנט נראה כמעט כמו חדש. הוא נבדק לאיזון ועבר את המבחן בשלום. לכן ביקשתי שכבר יבדקו ויוסיפו לי אויר בכל הצמיגים.

הלכתי לשלם והתיקון כולו עלה לי 61 שקלים.

 

כשהתחלתי לנסוע שמתי לב שהרעש המוזר והמשיכה הצידה נעלמו והכוח של האוטו חזר.
בכל זאת נסעתי למוסך שיציצו לי מתחת לאוטו (הכל נראה תקין) ויחליפו לי מגבים (אם כבר אז כבר) ויתנו לי את ברכת הדרך.

 

האוטו בסדר, אני בסדר ויואל היה בסדר גמור, כתבתי לגמל, איש טוב באמצע הדרך.

ואני מה? הוא שאל.

אתה? אתה גמל טוב, הכי טוב, כתבתי לו. ותזכור להוריד את החיוך לפני שאתה חוזר לעבודה, שימשיכו לחשוב שאתה קשוח.