לא פרוייקטורית

כמה שאני שונאת פרוייקטים.

למילה הזו יש צליל של התפרצות אנרגיה ממוקדת וקדחתנית.

כזו שתמיד באה בדיוק כשבא לי לשכב קצת במיטה ולעצום עיניים, או לקרוא ספר, או לראות משהו טוב בטלויזיה.

יש אנשי פרוייקטים, כאלה שחיים מההתעסקות בפרטים הקטנים, מדקדקים בקטנות ונהנים מהתחושה שהם גורמים לדברים לקרות, נהנים לראות את הפרוייקט הולך ומתממש למול עיניהם.

אני לא כזו, תנו לי שגרה איטית ורגועה, נטולת פרוייקטים. שיהיה לי הזמן שלי השליו , שלא אכלה את עיתותי על איזה פרוייקט מזרה איימים. אפשר לקרוא לזה עצלנית, אני לא אעלב.

 

ודווקא לעבודת הסיום של התואר בחרו לקרוא פרוייקט.

לא מספיק שהיא הולכת להיות עבודת ענקים מזעזעת ומחרידה , אז גם לקרוא לה פרוייקט?

מישהו באמת חושב שמעבודה שאעשה משהו יכול לקרות, איזה גילוי מופלא, איזה ריבוזום חדש? אני אפילו לא בטוחה שאוסיף משהו משמעותי לדבר הערטילאי שנקרא גוף ידע. סתם אקרע את התחת ואמרר (שלא לדבר על אמרמר) את חיי בחודשים הקרובים, ולשם מה?

אני בעד תכליתיות ומשמעותיות, לא בטוחה שיש ולו מעט מאלו בפרוייקט המתוכנן.

 

מרכזת החוג מתלהבת ומספרת על הפרוייקט, מזהירה אותנו שזה לא כמו בתואר הראשון, הפעם זו צריכה להיות עבודה שמתאימה לתואר שני, רצינית! מעמיקה! ביבליוגרפיה! הרבה ביבליוגרפיה! ועומק! ומשהו שיהיה אפשר להמשיך ממנו, ללמוד, להכין תוכנית עבודה או מחקר חדשים!

היא מפרטת את הדרישות ההתחלתיות ואת אוסף המכשולים שנתקל בהם בודאות בתחילת הדרך ואני מתחילה להצטער , בפעם הראשונה, על הלימודים האלה. בשביל מה אני צריכה את כל זה?

אחר כך היא מתארת את ערב או יום הצגת העבודות שהיא מתכננת עם אנשי מקצוע מכל הסקאלה שיבואו ויקשיבו לנו כשנציג את העבודות.

בא לי להתחפר מתחת לאיזו בלטה.

 

במקביל פונה אלי האמא הטריה שיושבת מאחורי ושואלת אם היא יכולה להיות שותפה שלי לעבודה.
אני מבהירה לה שנכוותי קשות בעבודה הקודמת ואני לא מוכנה להכנס למצב שבו אעשה את העבודה לבד עבור מישהו אחר.

היא מבטיחה שהיא פנויה כי היא בחופשת לידה, שבעבודה הקודמת כל אחת מהשותפות עשתה את החצי שלה. אמרתי לה שאם היא מבינה שהעבודה היא גם שלה, אז בסדר. היא השאירה לי לבחור את נושא העבודה. ולעשות את ההרשמה לפגישה אישית עם המנחה. לדאוג בנוגע לפרטים. אכן התחלה מבטיחה…

לא נראה לי שהיא באמת תשתתף באופן פעיל בעבודה.

 

אני יודעת שצריך לעשות את העבודה צעד אחרי צעד, ולא להסתכל על כולה , כי ההיקף יכול להמם ולהפיל את הרוח הנפולה גם ככה. אבל אפילו הצעדים הראשונים נראים לי קשים מנשוא.

אני שונאת עבודות.

אני שונאת פרווייקטים.

בשביל מה אני צריכה את זה? 

21 תגובות בנושא “לא פרוייקטורית

  1. אל תתני למילה להפחיד אותך. יש אנשים שבשבילם קריאת ספר היא פרוייקט. לנקות את הבית זה פרוייקט. 
    מה דעתך לקרוא לזה צעצוע במקום?

    וחוץ מזה, אני זוכרת את עצמי לפני שעשיתי את עבודת הגמר של התואר השני, כמה הייתי מבוהלת ולחוצה. אבל אם יש לך מנחה טובה היא תצליח לפרק את הכל למשימות קטנות ומובנות שאפשר לבצע בקלות (טוב, עם קצת מאמץ). 

    אז שיהיה בהצלחה, מקווה שתיהני מהצעצוע 🙂

    אהבתי

    1. המנחה היא אשה שיודעת את העבודה, אבל יש לה סטנדרטים של מי שחי באקדמיה, אני לא בטוחה שהיא מבינה את המגבלות שלנו.
      היא נוהגת לכתוב ולענות למיילים בין אחת בלילה לשש בבוקר, אם היא מתעוררת משינה ואיזה רעיון מזמזם לה בראש.
      אני לא בטוחה שהיא תדע לפרק את העבודה לחתיכות קטנות.
      אחת המטלות הראשונות זה למצוא מנחה נוסף חיצוני בארגון שלי, שאני אמצא. אלא שאני לא יודעת על הרבה בארגון שיש להם תואר שני או שאני מעריכה את הנסיון האקדמי שלהם במיוחד.
      כבר פה אני תקועה במבי סתום מסויים ואני צריכה לחשוב איך לפתור אותו על מנת שאוכל לקבל אישור לרעיון העבודה בכלל.

      אהבתי

  2. לעשות עבודות ביחד כשבסוף רק צד אחד עושה את רוב העבודה אם לא את כולה זה אחד הדברים המבאסים
    אני לא מבינה איך לא הבינו עד עכשיו שזה לא נכון לגרום לאנשים לעשות את העבודה בזוגות

    אגב, הפרוייקט שלך מזכיר לי שרק נרשמתי לפתוחה רציתי לעשות תואר במדעי המחשב
    והייתה לי שיחה עם יועץ של מדעי המחשב שאמר לי שזה התואר הכי קשה שיש, ושאני אחשוב טוב טוב אם אני רוצה לעשות לעצמי את זה

    אהבתי

    1. אני מניחה שחלק גדול מהעובדה שעושים את העבודה שני אנשים, זו הנחה שהבודקים של העבודו לא נלהבים לבדוק כמות כפולה של עבודות.
      בעיקר כשהמנחה שיתפה אותנו בצער העמוק שחשה כשגילתה שמישהו בתואר הראשון עשה קופי פייסט לרשימת ביבליוגרפיה והעתיק רשימה שאין לה שום קשר לעבודה…
      אני למדה גם ממניפה שקריאת עבודות זו מטלה משמימה ומצערת מאין כמוה.
      אז למה להם להכפיל את הצער שלהם?

      אהבתי

  3. מעבר לכל מה שאמרה חגית אני באמת מנסה להבין אם לא תהני מאף שלב של ה’צעצוע’. אם לא יהיה לך נחמד להגדיר שאלה, או לקרוא על זה, או לבחון או לבדוק, גם אם זה לא בדיוק גילוי ריבוזום חדש. אני יודעת שבמחקר יש שלבים פחות מהנים, ויש יותר. אני אוהבת את הסך הכל, ויש קטעים שאני ממש בשמיים. אני באמת תוהה מה מכל זה יכול לקסום לך, ולו רק כדי לתת לך תשובה לשאלה ’אז למה לי כל זה עכשיו’. 

    אהבתי

    1. ישלי שאלה שמענינת אותי, עניין קל. לא משהו שלא הייתי מותרת עליו בהינד עפעף לו רק תשודר בטלויזיה תוכנית טובה, כמובן.
      יהיה נחמד לתת לה תשובה, אבל כל הדרך עד לתשובה שאני מניחה שאני יודעת ממילא תהיה מייגעת , חיפוש הביבליוגרפיה, התימצות שלה לכדי משהו קוהרנטי שיתאים למה שאני רוצה להגיד,בניית תוכנית הבדיקה, כל ההתארגנות שכרוכה באיסוף המידע המחקרי, אירגונוניתוחו, כתיבת דיון ומסקנות ועוד ועוד ועוד….אאאאאאאאאהההההההההההה ואני עוד צריכה לעבוד ולהמשיך לעמוד במטלות הרגילות של הלימודים.
      זוועות.

      אהבתי

  4. אולי הפעם הפרויקט יפתיע אותך?
    אולי באמת יהיה כייף לעבוד עליו?
     
    אני לפחות, נהנתי מההישג, בכל סיום עבודה שכז.
     
    לא בטוח שהאמא הטריה לא תשתטף.
    תני לה הזדמנות, כי יצא לי שעשיתי עבודות או פרויקטים עם אם טרייה והיא דווקא ביצעה את חלקה מעל ומעבר, כך שיש גם כאלה.
     
    בהצלחה.

    אהבתי

    1. מהסיום אני בטוחה שאהנה, אני אחוש כזו הקלה שיהיה לי כייף גדול אחרי שזה יגמר, אבל עד שזה יגמר, הנשמה תצא לי.

      מאחר וכבר בסכמתי לעבוד איתה יחד, אני די תקועה בכל מקרה. דווקא היום חשבתי על מישהי שהייתי רוצה לעבוד איתה הרבה יותר,היא קרובה לגילי ורצינית פי אלף. אבל אבוד לי.

      אהבתי

  5. פרוייקט הוא רק מילה.  תקראי לזה איך שאת מעדיפה,  וקחי את זה בצעד קטן כל פעם. אני מניחה שאת צריכה את זה בשביל להשלים את הלימודים,  והיות שדווקא היית מבסוטה עד עכשיו,  לא כדאי לוותר רק בגלל שיש מי שנהנים להציג את העניינים במילים גדולות.
    בהצלחה,  וגם בהנאה,  לפחות קצת 🙂

    אהבתי

    1. בדיוק חשבתי כל כך שאני כל כך נהנית מהסימסטר הזה, יש הרצאות נהדרות עם מרצים מענינים ונושאים שעושים לי את זה.
      ועכשיו העבודה הזו…

      אני מניחה שאנשים  שבחרו לעסוק באקדמיה, הם אנשים שהעבודות האלה לא מצטיירות בעינהם כמו האוורסט הבלתי עביר שהעבודה הזו נראית לי עכשיו.
      באמת שמייאש. אני מקווה שזה לא יהרוס לי את הכייף.

      אהבתי

  6. אין ברירה לא? בחרת משהו שלא ידעת שבאיזה שלב תהייה עבודה כזו? אני אל חושב. מניסיון של שתי עבודות סמינריוניות, עם אחת התחברתי כי עשיתי אותה על מקום העבודה שלי והשניה…אהבתי את הקורס אבל הנושאים היו טפלים לטעמי. קיבלתי חצי שנה על כל אחת מהן, את הראשונה עשיתי בחודשיים כי היא באמת עניינה אותי השנייה הסתיימה שבוע לפני המועד מה שמראה את הכייף שהיה לי איתה…
    שיהיה בהצלחה ואת תעמדי בזה ותציגי לנו את התעודה הסופית כאן 

    אהבתי

    1. קיימן, אל נא תזלזל ביכולות ההדחקה המופלאות שלי. ברור שידעתי שתהיה עבודה, אבל אמרתי לעצמי" שטויות! כבר עשיתי עבודות בחיים, וכל עבודה נגמרת מתי שהוא" וכל מיני אגדות וסיפורים לשעת לילה מאוחרת.
      נו טוב, עכשיו אני מתייצבת מול האמת המרה….

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s