כמו כלבים בגשם

ביום ראשון בבוקר, השמש זרחה ושום דבר לא העיד על הטורנדו הקטן שיחלוף אחר כך קרוב כל כך לבית שלי.


שום דבר מלבד הכלבה התולעת.


 


כבר לא ילדה, הכלבה הזאת, בגילה המופלג, 14.5 היא כבר לא רואה מי יודע מה, שומעת בקושי, ובעיקר מה שהיא רוצה לשמוע, צולעת בקביעות והולכת בנוקשות. הפנים שלה הלבינו בשיער שיבה כלבי וכל כולה אומרת הדרת פנים כלבית שכזו. 


 


משני דברים היא מפחדת, מגברים שהיא לא מכירה ומגשם.


בעיקר מגשם המלווה בברקים ורעמים, אלה מחרידים אותה עד עמקי ליבה הקטן.


 


מגברים יש לה כנראה סיבה טובה לפחד.


כשהיא מצאה אותי, בהיותה מתבגרת צעירה, כבר סחבה איתה מטען של התעללות. ככה לפחות אני חושבת, זה לא שהיא יכולה לדבר. לא שהיא צריכה לדבר , אפשר להבין גם ככה.


על גופה נשארו סימנים – רגל קדמית מעוקמת, שכנראה נשברה והתאחתה עקום, ומסביב להיקף הצוואר צלקת, תולדה של קשירה הדוקה עד חנק ופציעה. אפשר רק לדמיין מה היא עברה כדי לשאת עליה את הסימנים האלו. אפשר , אבל לא מומלץ. קשה לדמיין את ההתעללות שהשאירה בה כאלו סימנים ולהשאר שלווים.


ובנפשה נשארו צלקות – היא מפחדת מגברים שהיא לא מכירה. כנראה שהמתעללים היו ממין זכר ומבוגרים מילדים.


לכן היא נובחת על כל זכר אנושי שמתקרב לבית ושאותו היא לא מכירה. 


 


על גברים היא נובחת, אבל מה תעשה עם הרעמים האיומים?


 


בסך הכל היא כלבה שהדרישות שלה מהחיים הן קטנות וצנועות. היא רוצה את האוכל שלה בזמן, או אפילו קצת מוקדם יותר אם אפשר. היא רוצה איזו פינה לשכב בה, והיא לא בררנית במיוחד. מספיקה לה מגבת קטנה שמונחת על הרצפה, למעשה, היא מעדיפה מגבת קטנה או שטיחון לשכב עליהם, על פני מיטת הכלבים המפוארת שיש לה ולדוגמנית. מידי פעם היא מוכנה להשקיע את המאמץ ולזנק את הזינוק הנדרש מקיצרת רגליים כמוה אל מיטת הכלבים המוגבהת שלהן, אבל לרוב היא מעדיפה לשכב על שטיחון בכניסה לבית. בקיץ היא אוהבת לשכב בבור שחפרה לה באדמה לחה. ולכן שביל הגישה שלי היה מעוטר בבורות בורות מימינו ומשמאלו, איפה שרק אפשר, עד שהשקעתי מעט בגינה מרוצפת טוף.


 


מאז היא מעדיפה לחפור באיזור שסמוך למדרגות הכניסה ולהעיף אדמה על המדגות וסמוך לדלת. אני מניחה שזו דרכה שלה להחזיר לי על כך שגזלתי ממנה את שטחי החפירה הקודמים, ואולי גם על כך שהיא צריכה לקפוץ ולעלות במדרגות הכניסה בכל פעם מחדש.


 


אין לה עוד הרבה ציפיות מהחיים, היא רוצה שילטפו אותה מידי פעם, ושידברו איתה מידי פעם, אבל היא לא באה בדרישות. מקבלת את מה שנותנים לה ולא מתקוממת אם הדוגמנית נדחפת וגוזלת לה את אור הזרקורים. 


לכן, לעולם היא לא תלך אחרי ותתלה בי עינים נוגות, לעולם לא תבוא לבדוק מה אני עושה במטבח בלי סיבה מוכחת ומוצדקת (מרק עוף, ארוחה בשרית מכל סוג) היא שוכבת לה בפינה שלה, בשקט ובצנעה, ונהנית מחיים מסודרים ומשגרה קבועה שבה לא  שוברים לה רגליים ולא חונקים אותה ופוצעים אותה.


 


עד שמגיע הגשם.


כשמגיע הגשם היא מפחדת. כל כך מפחדת שהולכת אחרי ממקום למקום, מתקתקת בציפורניה על רצפת הפרקט בחדר השינה שלי, שאליו הכניסה אסורה, מביטה בי בהתנצלות, מייחלת שאבין כמה היא מפחדת, שהיא בדרך כלל לא עושה כאלה דברים. נצמדת אלי, שאשמור עליה. ולא יוצאת, בעקשנות. היא שלעולם לא ממרה את פי, במקרים האלה מפחדת כל כך שהיא בטח לא ממש שומעת אותי.


אם אני הולכת לשירותים היא מתגנבת אחרי , נשכבת בזריזות על שטיחון האמבטיה, ממהרת לקום כשאני ממשיכה בדרכי. נצמדת לרגליים שלי ושואבת ממני בטחון.


 


וביום ראשון בבוקר, השמש זרחה והשמיים היו בהירים, אבל הכלבה לא רצתה לצאת לסיבוב  הבוקר שלה. שלא כהרגלה, הוציאה את האף החוצה, רחרחה טיפה את האויר וחזרה פנימה. 
נו תצאי , אמרתי לה. אחר כך אני אלך ואת לא תוכלי לצאת לעשות פיפי. כדאי לך.


 


אבל היא בעקשנותם של השקטים, לא זזה.


וכשהייתי צריכה כבר ללכת, בחוסר ברירה, סגרתי אחרי את הדלת וקויתי שתצליח להתאפק עד שאחזור מהעבודה.


 


כעבור שלושת רבעי שעה, בלי שום הכנה מראש לגודל האירוע, השמיים השחירו והאור כמעט נעלם לגמרי, רוח אדירה הטיחה ברד ענק על הכל, שברה והפילה עצים וגשם עז ניתך. שלושים מילימטר בפחות מעשר דקות, ככה אמרו לי.


ואני חשבתי על הכלבה שבטח מבועתת עכשיו בבית, מחפשת מקום להתחבא בו ומישהו להצמד אליו.


כי תעזבו את החזאים בטלויזיה, אין חזאית טובה ממנה לסערות. רק צריך להסתכל עליה ולדעת האם יש סערה בדרך.


 



 


הכלבה התולעת, לאחר תספורת בתחילת הקיץ, מפגינה פנים לבנות משיבה, וכרס של סבתות קשישות.

21 תגובות בנושא “כמו כלבים בגשם

  1. הסערה ההיא של ראשון בבוקר הייתה כל כך מבהילה  –  בטח בשביל כלבים,  שלא מבינים הרבה במזג האוויר,  היא הייתה מבהילה אפילו יותר. מסכנונת קטנה.  אני מקווה שהיא התאוששה מהר.

    אהבתי

  2. היא נראית כל כך חמודה ככה בתספורת שלה
    והרבה מאוד כלבים מפחדים מרעמים
    הם מאוד רגישים באוזניים שלהם ובכלל בתחושות הגוף שלהם
    ככה שיש רעשים מסויימים שמאוד מפחידים אותם

    יש לנו חתולה שמפחדת מגשם רעמים וברקים
    בסופה האחרונה (שאצלינו הייתה דווקא דיי קלה) היא ממש הייתה בהיסטריה
    אבל היא לא רוצה להיכנס לבית ונשארת בחוץ מיללת בהיסטריה קלה

    מזל שהחתולה המבוגרת (21) לא שומעת
    אותה אנחנו מכניסים לבית, או לחדר הכביסה שם יש לה מקומות מחממים מהקור

    אהבתי

    1. אני חושבת שהיא מגיבה ללחץ הברומטרי ואולי לריח, כי היא מפחדת עוד לפני שהסערה מגיעה. גשמים רגילים מפחידים אותה, אבל לא כמו שסופה ממש מפחידה אותה…

      בכל אופן החרשות של הגיל המבוגר היא ברכה, הכלבה של חברתי יוגה נרגעה רק בשנים האחרונות לחייה, כשהפסיקה לשמוע 

      אהבתי

  3. התולעת ללא ספק מכניסה את החזאים לכיס הקטן. אני זוכרת גם דיבורים על כך שכלבים מסוגלים להריח גידולי סרטן אצל האנשים ’שלהם’. 
    אחרי הטראומות שלה בצעירותה, הזיקנה שלה נראית מכובדת כל כך. היא באמת נראית מטרונית מלאת נחת.   

    אהבתי

    1. כלבים מסויימים מסוגלים להריח גידולים סרטניים, אבל רוב הכלבים מצויינים בסתם לאבחן מצבי רוח של השותפים לדירה שלהם.
      הדוגמנית למשל אלופה בליצנות רפואית. אין משמחת ממנה.

      והתולעת, סבתא קטנה עם הרגלים קבועים, מסלולים יומיים וחיים אישיים סודיים שאני לא ממש מכירה. את חייה היא מעבירה בשקט ובשלווה, נראה לי שמיצתה את הדרמות בשנה הראשונה לחייה.

      אהבתי

  4. בצעירותי היה לנו כלב חום קטן שהיה נכנס מתחת לשולחן כל פעם שהיה שומע רעמים וכולו רועד. הוא לא היה נרגע עד שלא היה יורד גשם כאילו הבין שהגשם זה הסוף של הרעמים והברקים.

    אהבתי

    1. לדעתי הם מגיבים ללחץ ברומטרי, אחרת קשה לי להסביר איך הרגישה את הסופה שהיתה במרחק של כמעט שעה מאיתנו.
      גשמים בלי רעמים פחות מפחידים אותה, למרות שהיא ממש לא אוהבת להרטב שלא לצורך.

      אהבתי

  5. כשקראתי את הפוסט חשבתי לרגע שאני הוזה, כי תיארת אחד לאחד את מישמיש שלי, גם כן בת 14.5, לא כל כך שומעת ועם צליעה וגם היא צנועה ובלי דרישות יותר מדי גדולות מהחיים. עד שהגעת לקטע של הגשם, כי מישמיש מתה על גשם. היא אוהבת לרוץ בגשם ולהירטב עד שהפרווה שלה נראית כמו סמרטוט רצפה מדובלל, ואין מראה משובב נפש יותר ממישבוץ (זה שם החורף שלה) המאושרת ונוטפת המים. 

    אהבתי

    1. אצלי שתי הפרינססות לא מתות על עניין ההרטבות בגשם.
      לדוגמנית יש הבעה מופתעת ואפילו נעלבת כשטיפות מים נושרות מהשמיים ישר על המפרשים שמשמשים אותה בתור אוזניים. היא מנערת את הראש שוב ושוב ובורחת הביתה עם ראש מורכן.

      התולעת הולכת בגשם בפרצוף של "נו, מה כבר אפשרלצפות מהעולם הזה" מחיכתבהקלה כשהיא מגיעה הביתה ומקפידה להתנער רק כשהיא נמצאת בטווח וזוית מדוייקת, כזו שתרטיב כמה שיותר חפצים ושטח בבית.

      אהבתי

  6. איזה טקסט נהדר!
    צחקתי בקול וגם התרגשתי. כתבת כלכך יפה ומילאת אותי בגעגועים לכלבה הזקנה והחמודה שהייתה לי, תנצב"ה 🙂

    כפי שכתבת גם בתגובות, זה באמת כלכך יפה שהם פשוט "חיים בהווה" (יש לנו מה ללמוד מהם ) והנה בכל זאת, בטראומות מהעבר עדיין שם במעמקי התודעה.

    אהבתי

    1. טראומות העבר לא עוזבות, או לפחות באות ומאיימות מידי פעם, אבל ביום יום, היא חיה בהווה הפשוט, הנוח והמוכר שלה. מסלולי טיול קבועים, נמנום בשמש. חיים שקטים ושלווים.

      בעיני זה משהו שאפשר ללמוד ממנה. להסתפק במועט וליהנות ממה שיש…

      אהבתי

  7. אבל כל כלב ככה,אני זוכר שבזמן גשם ורעמים פשוט החזקנו וליטפנו אותה וביום עצמאות אחד לפני שהתחילו זיקוקים נסענו לבית של הדודה שם הזיקוקים נשמעים הרבה פחות. בדף הפייסבוק של היישוב יש לא מעט הודעות על כלבים שנעלמו בזמן סופה ומגיעים בחיפוש אחרי מקום שקט למקומות אחרים,יש להם חושים כאלה:-)

    אהבתי

    1. לא כל כלב ככה. הדוגמנית משל, לא מזיזים לה הרעמים, היא שוכבת בשלווה ומפהקת בהשתוממות כשהתולעת מנסה להתחפר ברצפה מרוב פחד.

      אבל זה נכון שהמון כלבים נעלמים בזמן של רעשים חזקים כמו רעמים, זיקוקים או ….טילים.
      מלחמת המפרץ הולידה המוני כלבים אבודים (וגם כלבים שננטשו כשהאנשים שלהם ברחו והשאירו אותם מאחור)

      אהבתי

  8. הרבה כלבים פוחדים מרעמים, אפילו לוקה שלנו שנראית כל כך גדולה וחזקה ומפחידה. כשיש רעמים או זיקוקים היא חוזרת להיות גורה ומתחבאת בחדר הארונות שלנו.
    האהבה שלך לכלבה ניכרת בפוסט הזה ומחממת את ליבי 

    אהבתי

    1. אני אוהבת אותה כבר הרבה שנים, היא שקטה ונחושה וגם האהבה אליה לא התחילה כמו זיקוקי דינור, אלא כמו מים שקטים.
      בהתחלה לא אהבתי אותה (עדיין התאבלתי על הכלבה הקודמת לה שמתה שנתיים קודם) ריחמתי עלהי מאד ולכן הסכמתי לאסוף אותה הביתה אחרי שמצאה אותי. האהבה באה אחר כך. 

      תסתכלי על העיניים שלה, איך אפשר לא?

      אהבתי

  9. הכלבה שלי כ"כ נלחצת מרעמים, עד שהיא מוכנה להכנס להתקלח איתי בזמן סופה.
    והתקלחות היא לא בין הפעילויות החביבות עליה.
     
    בחורף אני מכניסה אותה מתחת לפוך, ושם היא מרשה לעצמה לדיין שהרעמים הרעים לא יראו אותה.
     
    כשאני לא בביית, אני מנסה להשאיר לה חדר אחד סגור שהיא תוכל להתבצר בפינה עד עבור זעם.
     
    בכלל, רעמים הם רעים!!!

    אהבתי

    1. התולעת אוהבת לישון על השטיחון במקלחת, ואם אני קמה בלילה לעשות פיפי, היא מייד ממהרת להסתלק משם, מותירה אותי עם רגשות אשמה איומים שהפרעתי לה ובגללי היא הטריחה את עצמה לקום וללכת.

      אבל כשיש רעמים, היא הולכת אחרי ויושבת ליידי אפילו למקלחת.

      אין מה להגיד, אין כמו רעמים לקירוב לבבות 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s