שלום כיתה ב'

שנת לימודים חדשה.

איזה מזל שכתבתי מה היה בתחילת השנה הקודמת, ככה שיש לי נקודות להשוואה…

 

בלי שום חששות הפעם, בכל אופן לא בנושא הכרויות והתאקלמות בכיתה. אני יודעת היטב את מקומי, יש לי חברים, חברות ומכרים ונחמד לפגוש אותם אחרי שלא נפגשנו כמעט שבועיים.

 

בערב שלפני היום הראשון הגעתי הביתה מאוחר ולא הספקתי לסדר את התיק. לא נורא, החלטתי, שממילא הרוב מאורגן ואסדר על הבוקר.

בבוקר לקחתי את התיק ומצאתי בתוכו את השלט רחוק של המזגן שאבד לי כשהגמל ואני צבענו את הבית. איזה מזל שלא הספקתי לקנות שלט חדש כמו שתכננתי. ואוף, כמה חיפשתי את השלט הזה …

כלומר, גם הפעם לא סידרתי תיק, אבל לפחות הפעם הכל היה מוכן, גם תיק (באדיבות אגודת הסטודנטים במכללה) מתאים בגודל , גם כלי כתיבה ואפילו מספיק דפדפות גם לתואר הבא.

 

כמו בתחילת השנה הקודמת, גם הפעם מצבם של חלק מהסטודנטים לא ברור. מדיניות המועד החריג , במקום מועד ב' ,שהיתה נהוגה בשנה הקודמת, חלפה מהעולם ללא אתראה והותירה כמה וכמה סטודנטים נדרשים לחזור על קורסים, במקרה הטוב, או נאלצים להפסיק את הלימודים עם אפשרות לחזור רק לאחר השלמת הקורסים בציון עובר, כלומר, כבר לא איתנו.

שינוי המדיניות עורר מרמור גדול בקרב הסטודנטים והשיעור הראשון עבר בהוצאת קיטור עם המרצה עם הקול המנסר שהיא טובת לב, אבל לא ממש יש לה מילה בנושא. כיוון שראיתי שכך, הלכתי להוציא תו חניה. הכי עדיף לעשות את זה על חשבון שיעור ולא בהפסקה כשעמוס בטירוף. כשחזרתי גיליתי שהיא הצליחה להעלות את השיעור על פסים לימודיים ושהקול שלה עדיין מנסר ברמה.

 

הפעם היה לי קצת יותר ממה להכין כריכים, אבל לא הרבה יותר. רק שהפעם הייתי צריכה להכין ליום ארוך יותר. הכנתי שתי לחמניות עם גבינה צהובה, עגבניה וממרח פסטו. אמנם קונבנצינלי, אבל טעים. הפעם חתכתי פירות במקום ירקות וויתרתי על הרעיון של לא לעלות במשקל בלימודים האלה. יושבת לידי מישהי שמביאה שוקולד כל הזמן ומחלקת לכולם כי היא שומרת על עצמה. מעצבנת.

 

יצאתי בזמן ואספתי את שמחה שהחליטה להצטרף אלי כטרמפיסטית כבר בסמסטר הקודם. היא יותר לחוצה ממני על הגעה מוקדמת, כך שהגענו עשרים דקות לפני תחילת היום והיתה לי חניה במקום המועדף עלי. כייף לנסוע עם שמחה, היא נחמדה ומדברת בדיוק במידה, בבוקר.

בכיתה התיישבתי לייד מישהי שילדה לפני שבועיים ובאה ללמוד עם התינוקת החדשה, והכרזתי על עצמי כעל בייבי סיטר ודודה/סבתא חורגת וככה זכיתי להחזיק ולהסניף תינוקת מתוקה במיוחד כל היום. תינוקת רכה וחמימה בשמיכה ורודה היא המתכון לשלוות נפש ולחיוכים (בדיוק מה שרשם לי הרופא).

 

חלק מהמרצים היו מוכרים לי מהסמסטר הקודם, חלק מלימודים קודמים ועם אחד מהם יצא לי לעבוד פעם. ההרצאות היו מענינות למדי ויש סיכוי שגם השנה יהיה לי מעניין. מה גם שהקבוצה חולקה לחצי לפי מסלולי לימוד והכיתות הקטנות מאפשרות יותר דיון ושיחה. מתאים לי.

 

לקראת סוף היום הגענו להסכמה עם שני המרצים האחרונים על קיצור ההפסקות , כך שנקדים את סיום היום בחצי שעה ונצא מהמכללה לפני שמונה בערב..

בדרך לאוטו אמרתי לשמחה: זהו, אפשר לסמן איקס על היום הראשון, נשארו עוד שלוש עשרה כאלה בסימסטר. איזה מזל שאנחנו לא לומדים בימי שישי!

 

ורק את עבודת הגמר אני מדחיקה, למרות שיש לי כבר נושא ורעיון ואפילו שותפה חדשה שביקשה לעשות אותה איתי.

דיה לצרה בשעתה. וחבל להרוס מצב רוח טוב.