המיקרו חזר

חודש אחרי שנמס בחלקו ונשלח לתיקון, שבוע וחצי אחרי שעברו החגים, ומאחר ולא שמעתי מילה מהמעבדה שאליה הבאתי אותו,  מחלתי על כבודי והתקשרתי במו עצמי, לברר מה עלה בגורלו של המיקרוגל שלי ומתי אזכה כבר לחמם משהו בגלים קצרים ולא להתפשר על אוכל קר, או לעמול ארוכות על חימומו.

 

מה? התמם לי האיש בטלפון, המיקרוגל שלך הגיע כבר לפני שבוע.

אז למה לא התקשרתם להגיד לי?

בטח שהתקשרנו וגם השארנו הודעה בטלפון.

באיזה טלפון?

בזה שאת מתקשרת ממנו.

זה הטלפון של העבודה ולא הטלפון שהשארתי לכם. לא יכול להיות שהתקשרתם לפה. אגב, בכל מקרה לא היתה פה הודעה בתא הקולי.

טוב, אז באיזשהוא טלפון השאירו לך הודעה, לכולם אחנו משאירים.

ממש לא התקשרתם ולא השארתם הודעה.

טוב, אז תבואי לקחת את המיקרו שלך, אנחנו פתוחים עד שמונה.

 

נמאס לי להוכיח אותו, מה גם שזה לא ממש קידם שום דבר לשום מקום, אז אמרתי שאגיע וסגרתי את הטלפון, מצטערת בפעם האלף שאי אפשר לטרוק טלפונים סלולאריים.

 

אחרי העבודה נסעתי לשם, חניתי בזהירות וובתשומת לב ליד המעבדה שממוקמת במקום שידוע פיגועים רבים, התנחמתי בשתי הניידות שחנו באיזור ומיהרתי להכנס.

מייד בכניסה ראיתי את הקופסא, החדשה והיפה שעליה כתוב שמי.

כן, החליפו לי את המיקרוגל לחדש, משירות הלקוחות התקשרו כבר לפני שבועיים וחצי, לשאול אם זה בסדר שאקבל מיקרוגל כסוף במקום השחור שהיה לי, ואני, מה אכפת לי אני? שיהיה שחור , שיהיה כסוף, העיקר שיהיה. קצה נפשי באוכל קר או בהמתנה ממושכת עד בלתי אפשרית לאוכל שיתחמם.

 

זה שלי – הצבעתי על הקופסא.

אז קחי, אמר האיש.

או קיי, אני יכולה לקחת עוד כמה דברים, אם אתה סומך על המילה שלי ונותן לי לקחת מה שאני רוצה?

לא, תקחי רק את שלך. יש לך פה את הקבלה שנתתי לך כששלחת לתיקון?

לא, זה היה לפני חודש וזה בבית, אבל אני יכולה להראות לך תעודת זהות ולהוכיח לך שזו אני.

לא צריך, לא צריך, קחי. זה בסדר.

 

הרמתי את הקופסא ווידאתי שזו באמת שלי, כי היתה שם עוד קופסא דומה.

האיש הביט בי במבט אלכסוני ושתק נמרצות.

לא נותר לי עוד מה להוכיח, הייתי די מסופקת ומאד רציתי להניח את המיקרו על השיש בבית אז הלכתי לדרכי. 

 

כשהגעתי הביתה , מיהרתי לסלק את המיקרו הישן שהשאיר לי הגמל (ושעבד שלושה ימים עד שהתקלקל באופן סופני) והעמדתי במקומו את המיקרו הכסוף , החדש והמרגש שלי. אני כבר בקושי זוכרת את המיקרו השחור, הקודם, אבל משום מה זה נראה לי יפה יותר.

אולי בגלל שהוא חדש ונוצץ וחללי וכסוף?

 

 

ומאחר וכך, מיהרתי לחגוג בהכנת אוכל חם ומהיר ואפילו טרי. אורז עם אפונה.

אולי זה לא נשמע הרבה, אבל זו כל כך מעט עבודה ותמורה כל כך מספקת לאחר יום עבודה ארוך כמו נצח….

בסיר לבישול אורז במיקרו שמים יחד:

כוס אורז שטוף, קצת שמן זית, קצת מלח ופלפל, אפונה קטנה חמודה, בערך חצי כוס ושתי כוסות מים רותחים. מכניסים למיקרו החדש והנוצץ ל17 דקות וזזהו, זה מוכן בקלילות וטעים מאד.

 

 

הגמל שעודכן על חזרת המיקרו לחיי , הציע לי להקפיא את האוכל שהכנתי לפני שאני אוכלת, רק על מנת שיהיה לי הסיפוק להפשיר אותו ולחמם במיקרו…חיוך

 

אז לסיכום החודש:

1. זה לא שאי אפשר להסתדר בלי מיקרו בחיים, זה רק הרה הרבה פחות נוח.

2. עד כמה שנדמה שאפשר להסתדר בלעדיו בקלות, במהלך יום שגרתי נוחתים עלייך רגעים שבהם ההזדקקות למיקרו מפתיעה אפילו אותך.

3. במהלך חודש מתגלים למיקרו שימושים שלא זכרת.

 

יופי , הצלחתי לכתוב פוסט שלם כמעט בלי להזכיר את ה"מצב".