כי אחרי הארוחות של ראש השנה נשאר הרבה אוכל מחד, והרבה פחות חשק להשקיע בבישול , מאידך.
הכי כייף לקחת את כל מה שיש במקרר , פחות או יותר ולהפוך אותו למילוי שיכנס לתוך בצק ויאפה בתנור.
לכבוד השנה החדשה התארגן לי לילה אחד כזה שבו יכולתי לארח את הגמל כמו שכבר לא יוצא לנו כמעט.
הכוכבים היו בעדנו כי גם הוא היה פנוי ויכול היה לבוא.
והוא בא, עמוס בשאריות מארוחת החג של משפחתו, כדי שלא נשחית זמן על בישולים והתעסקויות שאינן ממן העניין.
הוא התמקד במאכלים המסורתיים-עדתיים שהוא יודע שאני אוהבת, כאלה שלא יוצא לי לאכול ביום יום.
חימם אותם, הביא לשולחן שערכתי ובסוף גם פינה הכל ושטף את הכלים.
האוכל היה נהדר, אבל נפלא אפילו יותר היה הרוגע והעונג של היחד, בבועה האינטימית שלנו.
במקום שבו לא צריך להכביר מילים כי הגוף מדבר ואומר גם את מה שהפה שותק.
הוא הלך מאוחר בלילה והשאיר אותי לישון שינה ארוכה לתוךהבוקר.
וכשקמתי חככתי בדעתי מה להכין לאכול ובסוף החלטתי על אוכל שאריות:
טיגנתי בצל והוספתי לו ירקות מהמקרר: כרובית חתוכה לפרחים קטנים, גזר מגורד, תירס קפוא .
חתכתי חזה עוף מוכן שנשאר מהחג לחתיכות קטנות והוספתי למחבת. תיבלתי במלח ופלפל גרוסים.
נתתי לירקות להתרכך מעט, רק קצת, שישמרו על מעט פריכות וכיביתי את האש.
בזמן שהמחבת ריככה את הירקות לשתי בצק פשוט:
2 כוסות קמח
1/4 כוס שמן
3/4 כוס מים חמים
כפית מלח
הבצק קל להכנה ולאחר שהחומרים נטמעים זה בזה ונוצר בצק רך ולא דביק אפשר לשטח על השיש בעזרת מערוך ולקרוץ עיגולים בגודל הרצוי.
(שלא כמוני, רצוי לקמח את השיש כדי שהבצק לא ידבק אליו 
)
בתוך כל עיגול לשים כמות הגיונית של מילוי, לא יותר מידי, כדי שיהיה אפשר לסגור בקלות ולא פחות מידי ,שיהיה טעם.
למי שיקפיד לקמח את השיש יצאו אמפנדס יפים יותר מאלה שלי שהמאבק לנתק אותם ממכורתם הותיר עליהם את חותמו המצער ועיוות אותם קצת. רצוי להקפיד גם על עובי אחיד של הבצק, מאותה הסיבה, אחרת הם יוצאים לא יפים.
לא נורא, זה טעים גם כשזה לא יפה.
כאמור, טעים גם כשזה לא יפה. גם כשחם וגם כשקר. אני יודעת ניסיתי את שתי האופציות.
וכך מסתיים לו החג, עם טעם טוב בפה. מכל הבחינות.
על קצות האצבעות 