אחרי המבחן הראשון

הוואטסאפ הכיתתי רועש וגועש בהתמרמרות קשה על מבחן לא הוגן, שאלות קשות ומסובכות ועל כך שלא נתנו הארכת זמן.

אני קצת שמחה לאידם של המתמרמרים, אני מודה.

לא יפה מצידי ואני לא אומרת שום דבר בקול רם, רק לכם פה.

 

מגיע להם למתמרמרים.

 

אמנם המרצה נתן מצגות של השיעורים שלו, אבל השאלות היו על כל החומר, גם על זה שדובר בכיתה ולא נכנס למצגת.

אני לא כתבתי אמנם את כל מה שנאמר בכיתה, חיכיתי למצגות (שאף פעם לא הועלו לאתר הקורס בזמן) והאמנתי שיהיה טוב.

בסך הכל חלק ניכר מהחומר למדתי עם אותו מרצה כבר בתואר הראשון, כך שזו היתה חזרה על משהו שאני כבר יודעת.

לפחות בחלקו ולגבי השאר קצת זלזלתי. או שסתם הייתי כבר עייפה בשעות האלה של הערב, בסוף יום לימודים ארוך.

ישבתי בשיעורים והקשבתי בחצי אוזן.

פתרתי סודוקו ותשחצים בהחבא ושיחקתי קנדי קראש.

מידי פעם שמעתי שהוא מדבר על דברים שאני לא יודעת, אז הקשבתי קצת יותר, עם אוזן אחת לפחות. מידי פעם השתתפתי , עניתי לשאלות והשתתפתי בדיון שהתנהל בכיתה.

אבל רוב הזמן באמת שצפתי. חלמתי, חיכיתי שיגמר.

קשה בסוף יום להתרכז.

סביב השעה חמש אחר הצהריים והלאה, היכולת שלי להקשיב ולקלוט עוד חומר הלכה והתפוגגה.

אבל לא ויתרתי לעצמי ונשארתי בכיתה. תמיד עדיף להיות ולקלוט משהו. יותר טוב מללכת ולא לקלוט כלום.

 

חלק גדול מהסטודנטים ניצלו את העובדה שמרצה לא בודק נוכחות והלכו.

בדרך כלל הכיתה היתה מתרוקנת לכדי מחצית בכל שיעור שלו.

הוא כזה איש נחמד וחייכן. לא קורא שמות וכולם אומרים שהמבחנים שלו קלים… אז אפשר ללכת לא?
היה משהו מזלזל ביציאה ההמונית מהשיעור שלו. אחד אחרי השני , מעמיסית את התיק על הכתף ויוצאים החוצה.
אני נשארתי. אם לא בשבילי, אז בשביל לכבד את האיש שבא ללמד אותנו. 

 

אני לא יודעת אם הוא התכוון להקשות עלינו או שזו תולדה של העובדה שהוא, כמו כל הסגל, לומדים תוך כדי תנועה איך ללמד אותנו.

מלבד שאלות שהוא ביקש מאיתנו לכתוב ושיבץ בבחינה, שהיו ממש מתנה, כיוון שאנחנו כתבנו וענינו עליהן, השאלות שלו באמת היו מורכבות מהרבה מאד שאלות של 'מה לא' או 'מלבד', שאלה שאלות שתמיד מבלבלות סטונדנטים. והיו שאלות שנוסחו לא ברור לגמרי, ושאלות עם מסיחים מתחכמים במקצת.

אפילו אני, שאף פעם לא שואלת את המרצים המסתובבים במבחן שאלות, קראתי לו כדי להבהיר שאלה שלא הייתי בטוחה שהבנתי עד הסוף.

 

הוא קרא את השאלה שוב ושוב והיה נראה שהוא קורא אותה דרך עיני ומבין את הבעיתיות שיש שלה. שקל את השאלה וענה בכובד ראש.
אחר כך עמד עוד דקות ארוכות והביט בדפי הבחינה שכבר הספקתי לסמן עליהם תשובות בטוחות ותשובות מהוססות, הנהן לאישור והמשיך הלאה. 

 

אז כן, הבחינה לא היתה הבחינה הקלה ביותר, אבל היא היתה בחינה על החומר שעליו דיבר בכיתה, ומי שטרח להשאר ולהקשיב, ואפילו להשתתף, ידע לענות על רוב השאלות אם לא על כולן.

זה באמת לא יפה להרגיש את השמחה לאיד.

אבל זה מה שאני מרגישה היום, אחרי שנשארתי לאורך כל הסמסטר בכל השיעורים והקשבתי, למרות שכל מה שרציתי היה ללכת הביתה כמו שהאחרים הלכו.

32 תגובות בנושא “אחרי המבחן הראשון

  1. זה מזכיר לי את אחד הקורסים שאני עשיתי בסימסטר הקודם
    שהתריעו בפנינו שהמבחנים קשים שהשאלות מכשילות
    ואנשים שמחו פתאום שהמבחן עם חומר פתוח
    וכמה לא מפתיע
    המבחן היה קשה לכל מי שלא למד כמו שצריך
    ההתפלגות של הציונים פשוט הזויה
    המון נכשלים המון אנשים שבקושי עברו את הבחינה
    כן המבחן היה מכשיל, גם לי הייתה שאלה שכיסחו אותי בה בנקודות
    אבל היות ולמדתי כל הסימסטר הייתי מרוצה מהציון הסופי
    בעוד אנשים אחרים הלכו וערערו ולא יצא מזה כלום גם ככה

    אנשים שוכחים שהם מזלזלים בלימודים לאורך כל הסימסטר ואחר כך מתפלאים שהם לא מצליחים במבחן

    אהבתי

    1. זה משהו שאני לא מצליחה להבין ואני יודעת שגם את מתמודדת עם אותה תמיהה:
      אם כבר החלטת ללמוד, ושילמת הון של כסף, בזבזת ימי עבודה , דלק ואוכל, אז למה שלא תשארי כבר וגם תקשיבי למה שבאו ללמוד אותך?
      לא חבל על כל ההשקעה?

      יש לי רושם מכמה אנשים שהם לא מבינים למה הם צריכים לטרוח וללמוד כל כך קשה אם הם שילמו כסף על התואר הזה.

      אהבתי

      1. לי הייתה מרצה ממש גרועה!
        היא לא לימדה 5% מהחומר
        אני פשוט החלטתי לא לוותר וללמוד בכל דרך שאני יכולה
        אבל אנשים אחרים למדו עם מרצים אחרים ולא רעים
        מישהו שאני מכירה למד אצל מרצה שנחשבת דיי טובה והוא קיבל 62 במבחן
        הוא בעצמו היה בשוק
        אבל באמת במבחן הזה אם לא למדת כל הסימסטר אנשים פשוט נפלו במבחן  על שטויות, על דברים קטנים שהם לא שמו לב אליהם

        גם לא ברור לי האנשים שרק רוצים לעבור את המבחן והם לא מתאמצים להשיג יותר מרק ציון עובר
        בשביל מה אתם עושים את התואר הזה? רק בשביל התעודה? לא חבל על הכסף?

        אהבתי

      2. באופן עקרוני , מי שלא לומד כל הסמסטר שלא יתפלא אם הוא לא יודע את החומר.
        יש עוד קורסים בסמסטר הזה שחלקם נחשבים לקשים ועדיין אנשים מרשים לעצמם להעדר משיעורים ולהפסיד חומר.
        אותם אנשים בדיוק באים אחר כך להתלונן שהמבחן נורא קשה.
        יש מישהי שנסעה לטיול לחו’ל עם המשפחה בקיץ והפסידה שני שיעורים, מאז היא לא מפסיקה להלונן כמה שהקורס המסויים קשה וכמה שהיא לא מבינה כלום.
        אם את לומדת- תדחי קצת את הנסיעה לחו’ל. אם את לא רוצה לדחות את הנסיעה לחו’ל לפחות תשקיעי זמן בהשלמת החמור שהפסדת….

        אהבתי

      3. את צודקת
        אותו בחור שאמרתי לך שבקושי עבר את המבחן
        היה מגיע לשיעורים אבל לא היה כתוב כלום
        בספרים של הקורס הזה אם לא היית יושבת בשיעור וכותבת לא ממש היית מבינה את החומר
        מה גם שזה לא תיכון זה חומר של אוניברסיטה אי אפשר לזכור את כל זה בעל פה

        אנשים משקיעים כל כך הרבה כסף בללמוד לתואר אקדמי
        אבל כשמגיע רגע האמת זה לא נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם

        אהבתי

      4. מי אמר שאנשים זה דבר רציונלי? 

        אני יכולה להבין את אלה שהתעייפו ואין להם כוח ללמוד. גם לי זה קורה. אבל לפחות אל תאשימו את כל העולם בכשלון שלכם אחר כך….

        אהבתי

      5. אני חושבת שאם התחייבת, לעצמך, לעשות תואר,  וללמוד
        אז את צריכה להשקיע, אחרי הכל זו השקעה שעושים לזמן יחסית קצר
        אז למה לא פשוט לנשום עמוק ולצלוח את זה כמו גדולים?

        אני מבינה את הקטע של התעייפות החומר
        אבל זו באמת מחוייבות אישית, ואי אפשר לבוא ולהרים ידיים רק בגלל

        אהבתי

    1. אם זה מעודד אותך, לא היה לי מוסר כזה כשהייתי בתיכון, סיימתי שתיים עשרה שנות לימוד עם שתי בגרויוות בלבד. וגם הן בציון די עלוב.

      את השכל קיבלתי אחר כך.
      אבל אולי את נבונה ממני 

      אהבתי

  2. איפה תכתבי באמת את אשר על ליבך אן לא בבלוג? בלי התנצלויות ובלי לא נעים…הם אכלו את מה שבישלו, ואת אומנם גם לא הקשבת עד הסוף אבל היית נוכחת וידעת את רוב החומר…
    ניסיתי לדמיין את ההרגשה של המרצה כל שבוע כאשר תוך כדי שיעור העפכיתה מתרוקנת לו מול העיניים בלי בושה. לא אומרת שהוא התנקם בכוונה, אולי כן, אבל זכותו לבחון על מה שנלמד בכיתה!! לגבי ניסוח השאלות כנראה יש לו מה ללמוד….בכל מקרה מברוק על סיום הבחינה הראשונה 

    אהבתי

    1. גם אני חושבת שזה מעליב מאד לראות אנשים הולכים כל שבוע.
      אני לא יודעת אם הוא אדם נקמן או שזה פשוט בגלל שזו הפעם הראשונה שהוא מעביר את הקורס הזה והדברים עוד לא מסודרים לו. מהתואר הראשון אני מכירה אותו כמרצה מאד מתחשב ומאד מקל בבחינות. 

      את צודקת, כבר מזמן החלטתי שאני לא חייבת לצאת יפה ונחמדה בבלוג. דיברתי עם חברה מהלימודים שמחזיקה בדעה דומה לשלי והיא אמרה שהיא חושבת שהקיטורים מוגזמים כי רוב האנשים לא טרחו בכלל להיות בשיעורים.

      אהבתי

  3. מעט אנשים יכולים ללמוד לבד ולהצליח והרוב זקוקים להסברים יותר מעמיקים בשיעורים. מי שמזלזל זה מה שמקבל.
    שיהיה בהצלחה.

    אהבתי

    1. במקרה של המרצה הזה זה פחותהסברים ויותר דוגמאות פשוטות ולא מורכבות שעוזרות להעביר רעיונות מסובכים.
      באחת השאלות שהוא שאל ולא היו בחומר הכתוב, זכרתי את הדימוי של המרעה עם הפרות שהוא תאר לנו וידעתי את התשובה מייד.

      אהבתי

  4. אח, ואני מזדהה כמובן עם המרצה. גם לי יש שיעור אחד, מבואי, שאני לא בודקת נוכחות. אם אני לא בודקת נוכחות אני גם לא מחייבת נוכחות, ומראש מאפשרת לסטודנטים לא לבוא. כלומר, אם הם חושבים שהם יצליחו לדעת את החומר בלי השיעורים, סבבה. 
    הם לא. 
    ועדיין כל שנה הם מנסים. 
    אחר כך אני מקבלת אימיילים נואשים שמבקשים מועד ג’, כי זו השנה האחרונה לתואר בלה בלה בלה בלה בלה. למה נרשמתם לאוניברסיטה אם זה לא מעניין אתכם, אני מתה לשאול אותם. אבל אני כמובן יודעת את התשובות. כי כולם. כי ההורים. כי משכורת. כי תואר. כי.
    מסכימה איתך לגמרי. מגיע להם. 

    אהבתי

    1. אני בהחלט מבינה שקשה להשאר ללמוד בשעות היום המאוחרות, בעיקר ביום שמתחיל בשמונה וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב, או בשמונה בערב.
      ואת יודעת מה, אפילו לגיטימי לנצל את העשרים אחוז המותרים ולהעדר, באמת שלפעמים החיים דורשים את זה.
      אבל ללכת כל שבוע? כל שיעור?

      הודעות מהווטסאפ אחרי המבחן:
      -לא הצלחתי להבין את השאלות המתוחכמות שלו, "מבחן הוגן וקל" תודה רבה.
      -היה קשה ללא ספק.
      -כל השאלות היו מבלבלות "מה לא נכון" זה מעצבן!!!
      -זה היה מבחן קשה מאד וגם הזמן היה קצר והשאלות ארוכות. כל שאלה 2 שורות עם תשובות ארוכות שצריך הרבה זמן כדי לקרוא ולהבין בכדי לנחש את התשובה הנכונה, בקיצור מבחן לא הוגן.
      -התואר הזה מאכזב אותי
      -לא מבינה מה מפריע להם לכתוב מה נכון, חוץ מ
      לעומת מה לא נכון במשפט פרט ל
      יעני מה נכון בסוף?????

      אהבתי

    1. הוא בן אדם ואפילו אחד חביב. כזה שרואה את הסטודנטים וזוכר איך זה להיות סטודנט.
      הוא לא משליט משטר אימה בכיתה, להיפך, מכבד אותנו כאנשים בוגרים שיכולים לעשות החלטות בוגרות.
       
      שום דבר במבחן שלו לא היה על חומר שהוא לא הזכיר, לא היו שאלות מתחכמות עם מסיחים דומים ומבלבלים מאד (למי שיודע את החומר כמובן) היו במבחן שאלות שהוא ביקש מאיתנו לכתוב ושיבץ במבחן, ומה יותר הוגן מזה? שאלות במתנה שאנחנו יודעים את התשובות עליהן…

      אהבתי

  5. לפי הגיל אני מבין שהיה בוחן במכללה- ולדעתי לא נחשב "שמחה לאיד" להגיב שהמרצה דיבר על הנושאים- אלא אם את שמחה שהאחרים נכשלו ואומנם את זה לא שמעתי ממך. או את שמחה שקיבלו פחות ממך. בהחלט הגיוני להגן על המרצה, אם הבוחן היה מותאם לחומר שלימד.
    יחד עם זאת, אם את המורה… התמונה שונה, כי צריך להתחשב בגיל הנבחנים.

    אהבתי

    1. אני ממש לא המרצה. אני סטודנטית מן המניין, זה הכל.
      אני לא אשמח אם מישהו יכשל ולמרות שאני תמיד רוצה לקבל ציון גבוה, ממש לא אכפת לי שגם האחרים יקבלו ציון גבוה כמוני. כך שזו לא שמחה לאיד על כשלון של אחרים. מה גם שעוד לא קיבלנו ציונים.
       
      זו היתה יותר הבעת התמרמרות על אלה שמרשים לעצמם לא ללמוד ואחר כך מתלוננים שהם לא יודעים….

      אהבתי

  6. הבעיה, לשיטתי, היא תנאי סף נמוכים לקבלה ללימודים. את התואר שלי עשיתי חצי במחלקה ’מבוקשת’, אם תנאי קבלה בהתאם, וחצי במחלקה נואשת לסטודנטים, שמורידה את תנאי הקבלה לרצפה כדי להצליח להכניס עוד איזה כמה סטודנטים כל שנה.
    גם בזו וגם בזו היתה תרעומת במבחנים שבהם ממוצע הציונים היה נמוך. אבל אופי התרעומת היה שונה. במחלקה המבוקשת אנשים היו מתלוננים שאין מספיק זמן ללמוד למבחן בגלל העומס הכללי של הלימודים ומעלים תלונות על שאלות ספציפיות. במחלקה הנואשת, התלונות היו מאוד כלליות, כמו מה שהיה לך בוואטסאפ. "זה קשה מדי", "מה זה התואר המעאפן הזה", "הם סתם רוצים שניכשל כי האוניברסיטה מקבלת יותר כסף על סטודנט שלא מסיים את התואר" (זאת, אגב, תאוריית קונספירציה רווחת בקרב המתבכיינים).
    ורק שיהיה ברור, המבחנים במחלקה הנואשת היו פי אלף יותר קלים מאלו במחלקה המבוקשת. בנואשת הייתי לומד למבחן לא יותר מיומיים ואף פעם לא קיבלתי פחות מ-93. במחלקה המבוקשת לא הייתי לומד למבחן פחות משבוע וקרה לי לפחות פעמיים שקיבלתי ציון באיזור ה-60 (אבל תיקנתי במועד חוזר, כי אני כזה פרפקציוניסט חולירע)

    אהבתי

    1. אצלנו בעליל קיבלו אנשים שלא עברו את דרישות הסף המינימליות מאד , לא את ממוצע הציונים מהתואר הראשון ולא את המבחן באנגלית.
      איך אני יודעת? הם עצמם סיפרו שקיבלו אותם על תנאי.
      ואותם אנשים נכשלים במבחנים, ומאחר ואין מועדי ב’ בתואר, הם חוזרים על המבחן לא במועד ב’, אלא במועד חריג (כי מכבסת מילים היא אחלה דבר) ובמועד החריג הבחינה קלה בעשרות אחוזים והם מקבלים ציונים מעולים.

      אני מודה שתמיד תואר שני נשמע לי משהו קשה, ועכשיו אני רואה שזה אותו דבר כמו בתואר הראשון, רק בכיתה קטנה יותר. בכל אופן התואר שאני עושה. בנוסף
       חילקו אותנו לשני מסלולי התמחות, ונתנו לנו קורסי בחירה. קורס הבחירה שמתאים למסלול שבחרתי, התמלא כולו על ידי אנשים מהמסלול השני כי המרצה נחשבת לנוחה מאד, מה שמחייב אותי להרשם לקורס במסלול שלא קשור אלי ולא מעניין אותי. אליפות הלעשות בכאילו

      אהבתי

      1. בלופים בלי סוף… 
        היו זמנים בהם האקדמיה היתה קדושה בעיניי. האמונה הזאת התחילה להתערער כשבדקתי עבודה של מורה (!) שעשתה השלמות לקראת תואר שני, והיתה פשוט קופי פייסט אחד גדול מויקיפדיה, וגם לא היתה קשורה בכלל לשאלה. ציפיתי שישעו אותה, או לפחות שיתנו לה אזהרה, ובסוף לא עשו עם זה כלום. כששאלתי, אמרו לי שהיא התנצלה, וקשה לה, וזה לא פשוט לעשות תואר שני בגילה, ועוד בוחטה של תירוצים. בסוף פטרו את העניין בזה שהיא שלחה לי את העבודה שוב, רק עם עוד דף של ציטוט מקורות (עם הכתובת למאמר בויקיפדיה..). 
        אחרי המקרה הזה העיניים שלי נפתחו, ואיפה שלא הסתכלתי ראיתי עוד קומבינות ועוד חלטורות, עד שהבנתי שהאקדמיה היא עוד נדבך בתרבות באיזולירבאנד. 
        ואז עזבתי.

        אהבתי

      2. כן, התואר הזה הוא התפכחות רבתי, ממש מקלחת של מים צוננים.
        בת הזוג של חברתי הרופה לימדה במכללה ועזבה בדיוק מהסיבות שאתה ואני מציינים, התחושה של ישראבלוף ריקני אחד גדול.
        בעיקר בתארים שהם תארי רוח שלא מלמדים אותך שום דבר חדש מלבד דרך נוספת לקשקש לבלף קצת ולעבור עוד מבחן בדרך לתואר הנכסף.

        אהבתי

      3. בכל זאת, אם אפשר, קול מתוך האקדמיה: יש אכן הבדל בין אוניברסיטה למכללה (ויש גם תוכניות מסוימות באוניברסיטאות מסוימות שיורדות לכביש אני יודעת). אצלנו מאוד לא מקובל לעשות קיצורי דרך, לא לנרשמים ולא לרשומים. מודה שכמו החברה של הרופה, אני לא הייתי עומדת במוסד שמשפיל את עצמו ומתרפס לרגלי סטודנטים-לקוחות. לא יכולתי להתאפק 

        אהבתי

      4. חשבתי עלייך כשכתבתי את התגובה הזו, כי ברור לגמרי שיש מוסדות שמעודדים מחקר אמיתי וקידום אמיתי של ידע.
        ובמקרה שלי, חוסמים אותי (בבחירת קורסים) מללמוד במלואו את התחום שאליו נרשמתי. למה לי לבזבז כסף וזמן על קןרס שלא מעניין אותי ולא מוסיף לידע שלי ולקידום המקצועיות שלי, רק בגלל שהקורס השני נסגר מעודף סטודנטים שאינם שייכים למסלול שאליו הוא מכוון?
        זה די הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. כלומר, ראיתי את ההתרפסות בפני משלמי שכר הלימוד עוד קודם, בעיקר במבחנים ב"מועד החריג" לנכשלי מועד א’, אבל זה השיא, מילא לאפשר לימודים לאלה שנכשלו או שלא עמדו בתנאי ה’על תנאי’ שלהם, אבל לחסום את אלה שראויים ורוצים?

        אהבתי

      5. אם תוכלי, תכתבי מכתב למנהלת המכללה, כולל הכל. אני לא יודעת אם יעזור: אולי יכניסו אותך לקורס שאת רוצה, אולי לא. אבל לפחות שידעו, ולפחות את תוכלי קצת לשחרר קיטור. אין לך מה להפסיד. 

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s