שן זהב

שן זהב מעצבנת אותי.

היא רצתה לתת את העבודה בחשבונאות לרואה חשבון שיעשה עבורנו. אני, במר יאושי, הסכמתי, פחות או יותר. בחצי פה.

אבל נתתי דד ליין קשוח שלאחריו אעשה את העבודה כמו שאני מבינה. גם כן איום.

 

כמובן שהעבודה לא התקבלה חזרה בזמן וכשהתקבלה באיחור של יומיים , היתה לא קשורה, לא לעניין ולא כמו שצריך (לשמחתי ולמרבה ההקלה)לא ניתנת לשימוש או אפילו להפקת תועלת.

לכן עשיתי את החלק שלי, ואחרי שעשיתי כמיטב יכולתי , שלחתי לה וביקשתי שתעשה את החלק שלה.

לי לקח 30 שעות בקירוב, במצטבר, על פני כחמש שבתות, לעשות את החלק שלי.

ישבתי שעות, התייעצתי, חיפשתי חומר, עברתי שוב ושוב על המצגות ועל אתרי אינטרנט, דיברתי עם המרצה ועם מרכזת החוג, השוויתי את העבודה עם סטודנטים אחרים בכיתה, שברתי את הראש וניסיתי בדרך כזו ואז בדרך אחרת.

היא לעומת זאת עשתה 'העתק-הדבק' מאתר אינטרנטי, אפילו לא טרחה לערוך את מה שהדביקה, כך שאפילו הרווחים המובנים נשארו כפי שהיו. חיפפה במלוא מובן המילה ושלחה אלי.

אני כתבתי 12 עמודים. בדם יזע ודמעות.

היא העתיקה עמוד ורבע.

ומרגע ששלחה, זו היתה בעיה שלי, מבחינתה. היא לא שאלה מה קורה וכששלחתי לה את העבודה החלקית, התנערה ממנה באמירה שהיא לא יודעת מה לעשות בעבודה הזו.

 

אחר כך היא לא הבינה למה אני כועסת. וכשהסברתי לה למה, אמרה שהיא עשתה את העבודה הקודמת ולכן הבינה שאת העבודה הזו אני אעשה.

 

בעבודה הקודמת היא אספה חומר מהאינטרנט ותרגמה אותו מרוסית, אחר כך שלחה לי אותו שאעבד אותו. עשיתי את זה, ובנוסף הוצאתי מאמרים בנושא, תרגמתי ועיביתי את מה שכתבה , הוספתי גרפים וטבלאות קשורות. ערכתי וסידרתי את העבודה, כתבתי בצורה מסודרת את הביבליוגרפיה.

היא לא בדיוק עשתה את העבודה הקודמת לבד.

 

לא בדיוק עשתה את העבודה לבד ולא בדיוק השקיעה בה שעות. להערכתי השקיעה בה ארבע- חמש שעות עבודה (בהתחשב בכך שהיא אמרה בערב שתעשה ושלחה לי בלילה את התוצאה) ואחרי ששלחה אלי את מה שעשתה, לא התענינה יותר בגורל העבודה, כאילו שזו אחריות בלעדית שלי.

אחר כך היא יושבת בכיתה ומבקשת שיתנו עבודה במקום מבחן.

ברור שזה עדיף לה, עבודה בשבילה זה משהו שקל מאד לעשות. לא לוקח הרבה זמן ואין תחושת אחריות.

 

בשבת ישבתי שוב, עברתי והוספתי לחלק שלי, אחר כך עברתי לחלק שלה וראיתי ואפילו את מה שהעתיקה לא העתיקה עד הסוף.

העתקתי את החלקים החסרים, הוספתי ביאורים ופרושים בכתב, סידרתי את הנספחים ואת העבודה כולה.

עכשיו אני מחכה שמישהו נוסף יסיים או יתקדם מספיק כדי שאוכל להשוות למישהו אחר שוב ולראות אם יש מה לתקן, אחר כך אשלח את העבודה. אני מקווה שאקבל ציון עובר לפחות.

 

מה שבטוח את העבודה הבאה לא אעשה איתה.

24 תגובות בנושא “שן זהב

  1. מה הקטע של עבודות משותפות? אני כל כך נגד. זה תמיד ככה, השור והזבוב שיושב עליו ובוכה ’כמה קשה עבדנו היום’. 
    אגב, רק מאמר אחד כתבתי במשותף עם עמית. אבל שם זה היה באמת בכיף, כל אחד הביא מתחום התמחותו וזה אדם שאני משתפת איתו פעולה גם בהוראה ואנחנו מסונכרנים לגמרי. ברצון רב אכתוב איתו עוד מאמר. 

    אהבתי

    1. הסיבה היחידה לעבודות משותפות זה חוסר הרצון של המרצה לבדוק הרבה עבודות (אני מבינה לגמרי, העבודה משעממת עד דמעות) הרי כל מרצה היה פעם סטודנט ויודע היטב מה חלוקת העבודה הרגילה בזוג.
      בסמסטר הזה, זו כבר הפעם השניה שאנחנו מתבקשים לעשות עבודה ברביעיה(!) שזה בכלל פתאטי. את העבודה הקודמת ברביעיה עשיתי לבד ואת זו אני עושה חצי ואחת אחרת עושה עוד חצי. חשבון פשוט מגלה שיש שתיים שלא יעשו כלום ועדיין יקבלו ציון כאילו עשו.

      לכתוב מאמר עם עמית שהנושא מעניין ומרגש אותו, קצת שונה מלעשות עבודה עם סטודנט שרק רוצה שמישהו יוריד ממנו את המטלה 

      אהבתי

      1. תתפלאי, אבל גם בין כותבי מאמרים יש סיפורים דומים. הכהנת הגדולה עבדה על ספר מסוים עם חוקר אחר, והסיפורים שלה דומים להפליא לתלונות שלך כאן: היא עשתה הכל בעצמה, אבל על כריכת הספר מתנוסס שמו של החוקר השני כאילו העבודה התחלקה חצי בחצי. לפעמים אין ברירה, כי כשאת עובדת על נושא מסוים ומסתבר שיש חוקר אחר שעוסק בו אז הברירה היא בין לוותר על כל העניין או לשתף פעולה, ואז גם מתעוררים מקרים מסוג זה. אבל כשזה טוב זה טוב מאוד. 
        ועם כל זה שאת נושאת על כתפייך את הטפילים (התפלים! סוף סוף הבנתי את השגיאה של אדי הספר ) עדיין אני בטוחה שאת לא יכולה, וגם לא רוצה אחרת, כלומר לקבל ציון על עבודה שלא עשית. 

        אהבתי

      2. האמת היא שאני לא מתפלאה. תמיד יהיו כאלה שישמחו שאחרים יעשו עבורם את העבודה . כמו שכתבתי תגובה אחת למטה, הדיקן של המכללה כבר מצאה עבודת דוקטורט מועתקת כמעט בשלמות. והיית יכולה לצפות שמי שמגיע לדוקטורט יעשה משהו משלו.

        אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על לקבל ציון או הערכה על משהו שמישהו אחר עשה. מה שאולי מבהיר את גודל היאוש שלי בהקשר של העבודה בחשבונאות, אם הסכמתי אפילו בחצי פה שמישהו יעשה חלק מהעבודה כמו שרצתה שן זהב.
        איזה מזל שזה לא קרה בסוף

        אהבתי

  2. אם יש משהו מעצבן בלימודים הם סטודנטים שמחפפים
    זה כמו שבסימסטר כשיצא לי לדבר על זה שצריך לעשות עבודה סמינריונית ואחד הסטודנטים אמר שהוא בטח יקנה אותה
    קודם כל למה לכל הרוחות?
    שנית זה עולה לא מעט כסף
    שלישית – אם אתה רוצה להמשיך לתואר 2 כדאי שתדע לעשות את זה לבד
    רביעית – אם מישהו  עושה בשבילך את העבודה אין מצב שתוכל להרצות עליה כמו שצריך כי אתה לא באמת מבין את החומר. ועבודה אקדמית היא לא כמו ללמוד משהו שאתה לא מכיר וצריך לעשות עליו הרצאה בעבודה

    באותו משקל אמרו לי שעל ציון 76 סופי בקורס לא שווה לעשות מבחן חוזר (במבחן קיבלתי 68 , כי בקושי הספקתי ללמוד) אז למה לא לנסות לשפר? זה לא קורס קשה והמבחן לא ממש היה קשה (פשוט לא ידעתי את החומר)
    אני לא מבינה למה אנשים מזלזלים כל כך בלימודים שלהם
    אם אני ארצה אי פעם ללמוד לתואר שני אני אצטרך ממוצע מעל 80 בשביל זה

    אהבתי

    1. אני לא מבינה את קניית העבודות, אבל הרופה, שאמא שלה היא הדיקן במכללה שלי, סיפרה לי שאמא שלה אמרה שיום אחד, כשקראה דוקטורט, היתה לה תחושת דז’ה וו מסויימת, אחרי בירור קצר, התברר שהעבודה הזו הועתקה כמעט בשלמות מעבודת דוקטורט אחרת..
      כך שלסטודנט שרצה לקנות עבודה יש עתיד, אפשר לקנות גם עבודת דוקטורט…

      ולגבי ממוצע הציונים, הכל תלוי בשאיפות העתידיות. מי שמסתפק בתואר ראשון ואין לו כוונות ללמוד מעבר, לא באמת חשוב שהממוצע יהיה מעל שמונים.

      ולפחות במכללה שלי, אפילו ממוצע נמוך לא עוצר אותם מלקבל סטודנטים על תנאי..

      אהבתי

      1. אני לא מבינה אנשים שעושים כאלה דברים

        ממוצע ציונים, התפיסה שלי היא להשאיר כמה שיותר דלתות פתוחות
        ואם אפשר להוציא ציונים יותר גבוהים אז למה לא
        למשל הדילמה שיש לי עם המבחן שקיבלתי בו 68, הרי ציון עובר זה 60, המבחנים בקורס הזה לא נחשבים קשים, אז למה לא להתאמץ ולנסות להוציא יותר?
        לוותר לעצמי אם כבר אז בקורסים שנחשבים קשים, לא בקלים

        אני לא יודעת אם עכשיו אני רוצה ללכת לעשות תואר שני
        אבל מעדיפה להשאיר את הדלת הזאת פתוחה
        אף פעם לא מאוחר ללמוד

        אהבתי

      2. אני איתך בעניין הדלתות הפתוחות. תמיד עדיף דלת פתוחה שאפשר להחליט אם להשתמש בה או לא, על פני דלת סגורה כשההחלטה כבר נעשתה בשבילך.
        ואם זה המצב, אני במקומך הייתי עושה מבחן חוזר.

        בתואר הראשון הצהרתי שזאת סיימתי את חוק לימודי ושמעכשיו אלמד רק קרמיקה ושאר מלאכות יד שמוסיפות לבריאות הנפש.
        בכל זאת דאגתי לממוצע וסיימתי עם ממוצע 89.9 שאפשר לי להתקבל לתואר הזה ברגע שחטפתי את הקריזה.

        עכשיו, דוקטורט אני בטוח לא אעשה, אבל אני מקווה לשמור על ממוצע ציונים סביר. בשביל האגו אם לא בשביל שום דבר אחר….

        אהבתי

      3. זה בדיוק העניין
        אם היה מדובר בקורס קשה עם מבחן מאוד קשה
        ותגידי שלמדתי שבועיים מראש למבחן וזה הציון שקיבלתי, ניחא
        מדובר בקורס קל, ומבחן לא קשה אם יודעים את החומר, אז למה לא להתאמץ?

        לי יש עוד 4 שנים עד שאני אסיים את התואר, בהנחה ששומדבר לא ישתנה יותר מדיי
        לא יודעת מה יהיה אחרי
        אני לא מכירה הרבה אנשים שעושים תואר ראשון במדעי המחשב וניהול שהם בגילי, אבל בסדר
        זה לא יזיק

        חברים שלי אומרים שאני קשה עם עצמי
        אבל אני לא חושבת שלדרוש מעצמי מינימום 80 זה להיות קשה עם עצמי
        אני מציבה לי יעדים, שלדעתי הם יחסית סבירים
        אני לא עושה את התואר רק כדי שתהיה לי עוד תעודה ביד
        אני צריכה שהוא יפתח לי עוד דלתות
        ויש מקומות עבודה שכן מעניינים אותם הציונים

        אהבתי

      4. אז לכי על זה, תעשי מבחן חוזר אחרי שלמדת כמו שצריך ותשפרי את הציון.

        הית הלי התלבטות בנוגע להאם התואר מזיק או לא , או יותר נכון, האם התואר ישלם את עצמו או לא. בסוף החלטתי אפילו האופציה שהוא נותן שווה לי את הכסף, גם אם האופציה לא תתממש בסופו של דבר.

        אהבתי

    1. גם אני מעדיפה לבד, תמיד. אבל פה לא איפשרו לנו לעשות לבד.
      יש גם את העניין של המרצים שמעדיפים לקרוא פחות עבודות, כנראה .

      אהבתי

    1. לא ידעתי שהיא כזו, כי בעבודה הראשונה היא עשתה חלק סביר של העבודה.
      ההפתעה היתה מושלמת.
      אבל בשביל זה יש נסיון, כדי ללמוד ממנו.

      אהבתי

  3. זה נשמע עונש ממש.  עדיף לעבוד לבד,  וחבל שלא מאפשרים לכם את זה.  וגם בשביל בודקי העבודות זה עונש רציני,  במיוחד כל גיבורי ההעתק-הדבק,  במיוחד אלה מהם שאפילו לא מנסים לשוות לזה מראה של עבודה עצמאית. מעתיקים מאיפה שמעתיקים,  ופתאום נמאס להם ובום  –  העבודה נגמרה,  אפילו בלי נקודה בסוף.  
    אני  מקווה שתקבלי ציון גבוה בעבודה הזאת,  נשמע שממש מגיע לך כזה.

    אהבתי

    1. העבודה הזאת היא עונש אמיתי. לא רק שהיא בנושא משעמם במיוחד שרחוק מאד מתחומי הענין שלי ואני לא מצליחה למצוא בה משהו שירתק אותי, היא גם קשה עד בלתי אפשרית, כיוון שאין לי את הידע הדרוש להכנתה, ובנוסף, דרישות העבודה הן טרחניות ומציקות , כמו למשל – שהעבודה תהיה באורך של עד עשרה עמודים, אבל להוסיף נספחים שבהם יופיעו כל הדברים שלא נכנסים לתחום עשרת העמודים עם פירוט ומראי מקום.

      הצחקת אותי עם העבודות שנגמרות בבת אחת, בבום. בעיקר בגלל שחוויתי יותר מפעם אחת בעבודה את התחושה ש- זהו, לא יכולה יותר אפילו מילה אחת. נמאס לי. לא יכולה יותר.

      אם הייתי מגישה את העבודה בשלב כזה, היא היתה נראית בדיוק ככה

      אהבתי

  4. התרגזתי רק מלקרוא על זה, בלי שאני מכירה בכלל. התרגזתי יותר מהכל על הרגע שהיא העזה לטעון שאת העבודה הקודמת היא עשתה לבד…..
    אוקיי אני נושמת…נושמת….
    בהצלחה בעבודות הבאות. מקווה שתמצאי מישהי כמוך 

    אהבתי

    1. אל תתרגזי, מספיק אני התרגזתי וכעסתי כמה ימים על השטויות שלה.
      בתואר הראשון עשיתי את כל העבודות עם חברתי פרלה שבמוצהר לא יודעת לעשות עבודות. אבל היא לא עשתה את זה יחד איתי בשלמות מופלאה. אני הייתי יושבת לייד המחשב ומקלידה, היא היתה שוכבת על הספה עם כוס יין ומפריעה לי. מידי פעם הייתי משתיקה אותה והיא היתה אומרת לי איזה נהדרת אני ואיזה מזל שאני יודעת להכין עבודות. שלמות.

      אהבתי

  5. אולי שהטרמפיסטים יעשו עבודה ביחד.. 🙂
    מפחיד לחשוב שאנשים מסיימים כך את חוק לימודיהם ומקבלים תעודה ויוצאים לעבוד, עם מעט מאד ידע שרכשו.

    אהבתי

    1. את לא מבינה איזה אנשים מצליחים להסתנן לעמדות בכירות ומשפיעות בגלל פוליטיקה ומשחקי כוח ולא בגלל כישורים.
      תסתכלי על הכנסת- תחשבי אורן חזן (שהוא הדוגמא הכי צורמת שעולה לי לראש אבל יד עוד המון כמוהו)

      אהבתי

  6. בכל הלימודים שלי נמנעתי לעשות עבודות משותפות. במקרה הטוב השוותי עם אחרים כשלא הייתי בטוח אבל מעולם לא נתתי חלק משלי לאחר או קיבלתי משלו. כל אחד כותב בסגנונו כל אחד מבין אחרת, קשה לשלב שתי עבודות לאחת ובשורה התחתונה הציון יכול להיות לא טוב באשמת אחד הצדדים וסתם חבל. כשאני עושה לבד כל האחריות עלי אבל גם כל השבח.
    אני בטוח שלמדת מהעניין.

    אהבתי

    1. לא היתה לי ברירה, נדרשנו לעשות את העבודה בזוגות, אני מניחה שגם למרצים קשה לקרוא הרבה עבודות.

      ולמען האמת, ממילא רוב העבודה היא שלי, בעיקר העבודה עם שן זהב. כך שאני לא מרגישה שהיא ממש יצאה משליטתי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s