במורד הגרון

בלילה, כשכבר ממש רציתי לישון , שמתי לב לגירוד מעצבן בתחתית בגרון. גירוד או גירוי.

כזה שכמעט גורם לך להשתעל. כמעט.

חשבתי לעצמי בדמדומי טרום שינה שזה בטח בגלל שהסלט שהכנתי לי ללימודים, שהיה עשיר במיץ אדום מסלק ושאכלתי במהירות גדולה מהרצוי, כי עברנו מכיתה לכיתה, כי המזגנים לא הצליחו לעמוד בעומס החום. זה בטח בגללו.

חשבתי שאולי בגלל שהקדמתי קנה לושט והשתעלתי נורא, עד שמישהו הציע לי מים. (מים לא עוזרים כשאת משתעלת בגלל שנשמת מיץ של סלט, אז דחיתי בנפנופי יד את הצעתו הנדיבה ונמלטתי החוצה להחנק בשקט) אולי בגלל שנוצר שם גירוי, בגלל הסלק או מיץ הלימון שסחטתי עליו. כנראה שבגלל זה אני מרגישה את הגירוי הזה. הגיוני, לא?

 

בסופו של דבר, הצלחתי להרדם. בקושי ובמאמץ, אבל משנרדמתי ישנתי טוב.

ובבוקר קמתי ואותו גירוי נשאר כשהיה.

אז אולי זה לא המיץ של סלט הסלק…

 

אולי זה קשור לזאת שיושבת לידי.

בדרך כלל היא יושבת במרחק של כסא ממני. כל אחת מאיתנו מתפרשת על פני שולחן לשניים.

אני לא יודעת לגביה, אבל אני לא סובלת שיושבים קרוב ודבוק אלי ולכן כבר מהתחלה הנחתי את התיק שלי על הכסא שלידי כדי לרמוז לשותפים פוטנציאלים איפה לא לשבת. אף פעם לא טענתי שאני נחמדה או אוהבת אדם במיוחד.

הכל הסתדר מצוין. כיוון שיש מקומות קבועים, כי כולם טריטוריאליים מאד, מסתבר, אני לא צריכה להלחם על המרחב האישי שלי בכל פעם מחדש.

 

הבעיה התחילה אתמול כששני בחורים, אחד דק ואחד עבה החליטו לעבור מהצד השני של הכיתה לצד שלנו.

סיבה טובה היתה להם, המזגן בצד שלהם לא פועל ובשלנו כן, והעבה מהשניים סובל סבל עז מהחום. ואתמול, אתמול היה ממש ממש חם. אז הם עברו מקום ובעוברם שינו סדרי עולם. הזיזו גבולות גזרה וכפו שינוי והסתגלות מחודשת.

אני התיישבתי במקום שלי הרגיל, אבל אז באו שתי אלה שיושבות בדרך כלל במקום בו התיישבו השניים והתיישבו ליידי, חסמו אותי מצד אחד, ואז באה זאת שיושבת לייד במרחק כסא והתיישבה ממש לידי. כי השתיים התיישבו לה במקום.

מעולם לא הייתי מוקפת כל כך ולכודה כל כך. הו, הקלסטרופוביה.

 

אבל מעבר לתחושת הקלסטרופוביה הרגילה שלי, קלטתי מייד משבי בושם מחניק במיוחד מצידה.

תגידו שעדיף בושם על ריחות אחרים, ואני אגיד, יש בשמים שלא עדיפים על ריחות אחרים.

שלה היה כזה.

ריח כבד וחונק עם נגיעות של מסריח. למות.

ואכן כמעט מתתי.

כיוון שהצרכים הבסיסיים של לנשום אויר נקי ורענן לא מולאו, לא יכולתי להקשיב ולהתרכז במה שלימדה המרצה, ותחילתו של כאב ראש החלה לפעם בקדמת הראש שלי.

 

החזקתי מעמד חמש דקות ואז משגדשה הסאה, הבנתי שאפילו אם אצא דוחה ומגעילה, אני לא אצליח לעמוד בריח הבושם הזה עוד דקה.

התנצלתי בפניה בלחישה שאני עוברת מקום ועברתי.

כמובן שהתיישבתי במקום של מישהי שאיחרה.

את שאר ההרצאה העברתי בתחושה שהעיניים שלה נעוצות לי בגב בהאשמה.(וגם העיניים של המאחרת שנאלצה לחפש לה מקום אחר. כייף חיים)

בהפסקה ניגשתי אליה שוב והתנצלתי על המעבר. הסברתי לה שאני רגישה לריחות ושזו בכלל אני ולא היא.

(זאת היא, זו לגמרי היא, באלוהים, מה זה הבושם הזה??)

היא אמרה שזה בסדר, אני מקווה שאכן זה יהיה בסדר,, כיוון שאנחנו שותפות בהכנת עבודות.

 

ואולי זה לא זה  ואני סתם מתחילה איזו הצטננות מלווה ברגשות אשמה מופרזים? 

 

 

 

16 תגובות בנושא “במורד הגרון

  1. אוי. הזכרת לי אפיזודה איומה מה’אולפן’ שבו השתתפתי בשנה שעברה באירופה. ישבה לידי אישה מאוד נחמדה, מצריה, עטויה כראוי מכף רגל ועד ראש, ראנדה שמה. ואלוהים היא היתה מסריחה. זיעה, בגדים לא רחוצים, לא יודעת מה, אי אפשר היה לשבת לידה. וגם אצלנו היו טריטוריאליים, ואני, למרות הקונוטציות השליליות ויחסי הציבור (ישראלית ומצריה וכל זה) פשוט עברתי מקום. זה היה עניין של השרדות. לבי לבי לך. אבל אין באמת ברירה, מבטים ננעצים בגב או לא. 

    אהבתי

    1. טוב, הסיטואציה שתארת פה לוקחת בגדול את מה שעברתי אתמול, האמת שצחקתי. לא יפה, אבל צחקתי כשדמיינתי את המבוכה , אי הנוחות וחישובי החישובים שבטח עשית לפני שנפל הפור לעבור 

      אהבתי

  2. עכשיו זו בדיוק העונה הזו של ההתקררויות מהמזגן.
    אני גוררת אחת כזו כבר כמעט חודש והיתרון הוא שחוש הריח שלי כבוי כמעט לגמרי, יעיל מאוד בימים החמים האלו 

    אהבתי

    1. חוש הריח שלי חד מתמיד ועוד הולך ומתחדד עם הגיל, או שהרגישויות שלי לריחות מתחדדים, לא יודעת.

      וכן, סביר להניח שהשהות הארוכה בחדרים שבהם האויר מתמחזר במזגן ומפזר את החיידקים והוירוסים של כולם בצורה יעילה היא הסיבה להתחלת ההתקררות הזו.

      אהבתי

  3. איך את מרגישה עכשיו?
    אם הגרון שלך עדיין מציק אז כנראה שמדובר בהצטננות. 
    אבל בכל מקרה, אולי תוכלי להגיד לה בשיעור הבא שהיית חולה ולא רצית להדביק אותה. זה יישמע יותר טוב.

    אהבתי

    1. אני מרגישה פחות או יותר אותו הדבר… אם זה יתחיל לטפס במעלה הגרון , אדע שזה אכן זה.

      כשהתנצלתי בפניה בהפסקה, היא אמרה שהיא מכירה את הרגישויות של אנשי ושיש לה חברה שבכל פעם שהן נוסעות יחד באוטו החברה פותחת את כל החלונות.
      אני לא מבינה את זה. אם מישהו היה מגיב ככה לריח שלי, הייתי עושה הכל כדי למנוע תוגבה כזו בעתיד…

      אהבתי

  4. זה כמו אלה שמתיישבים לידך באוטובוס כשאתם יושבים בכיסא שנגד כיוון הנסיעה
    ואז ברגע שמתפנה כיסא אחר הבן אדם קופץ כאילו נשך אותו נחש רק כדי לעבור למושב שעם הפנים לכיוון הנסיעה
    (טוב זה לא עניין של ריח, ויש אנשים שזה באמת עושה להם בחילה)

    היום הייתי בללין כדי לקנות משהו לאחותי והמוכרת שם התיזה עלי משהו ומאז אני מריחה כמו עוגה ואין לי לאן לברוח והריח לא יורד במים!

    אהבתי

    1. וואו, שנים לא נסעתי באוטובוס. אבל בשנים שנסעתי, גם אז הייתי מניחה את התיק ליידי ועושה את עצמי לא רואה אם מישהו היה רוצה לשבת ליידי. בדרך כלל הייתי מצליחה להשאר יושבת לבד עד שהאוטובוס באמת התמלא…

      וללין, אני לא סובלת את רוב הריחות שלהם. הם מחרידים. מישהו הביאה לי לאיזה חג ניירות מבושמים לארונות שלהם ואני כמעט הקאתי כשפתחתי את האריזה. לחנות עצמה אני בקושי מסוגלת להכנס.

      אהבתי

  5. אין עליך, את יוניק !!! ואני עד הרגע חשבתי שאני לא מת על אנשיןז, אני אתן לזוגתי לקרוא את הפוסט , התגחגלתי מצחוק. תרגישי טוב, הכי חשוב

    אהבתי

    1. אני מאמינה באמונה שלמה שאנשים שנותנים שירות לא יכולים באמת לאהוב אנשים אחרים, בטח לא באופן גורף. מי שנותן שירות לאנשים אחרים נחשף לכל כך הרבה גועל שזה פשוט לא מאפשר לאהוב אנשים אחרים…

      אהבתי

  6. אני גם רגישה מאוד לריחות, אבל לא הייתי מעיזה לומר למישהו לא קרוב שיש לו ריח רע.. זה נראה לי ממש מעליב, גם אם מתנצלים או אומרים בעדינות (מבינה שזה לא מה שאמרת לה, אני אומרת את זה באופן כללי). הייתי מוצאת כל תירוץ אחר (אני צריכה לשבת קרוב יותר, קשה לי להתרכז היום, ושלל תירוצים אחרים). 

    אהבתי

    1. אין ספק שלהעיר על ריח זה אחד הדברים הקשים שיש.
      יש בעבודה שלי מישהי שדוגלת באכילה של איזה רסק עשבים ירוק מידי יום ויש לה ריח מחריד שכנראה נובע מסוגי העשבים שהיא אוכלת מידי בוקר (זה והגיינה כללית לקויה) לה למשל אני לא מעירה, רק משתדלת להיות תמיד במרחק סביר וזה חבל כי אני ממש מחבבת אותה.

      אבל פה הייתי לכודה , גם היא וגם השתיים מהצד השני ממש סגרו עלי והרגשתי תחושה קלסטרופובית איומה וגם הריח שלא היה לי לאן לברוח ממנו… תאמיני לי שאם קמתי והתרחקתי זה היה כי כלו כל הקיצין. ולא הצלחתי לחשוב על תירוץ מספיק טוב, כנראה בגלל מחסור בחמצן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s