במורד הגרון

בלילה, כשכבר ממש רציתי לישון , שמתי לב לגירוד מעצבן בתחתית בגרון. גירוד או גירוי.

כזה שכמעט גורם לך להשתעל. כמעט.

חשבתי לעצמי בדמדומי טרום שינה שזה בטח בגלל שהסלט שהכנתי לי ללימודים, שהיה עשיר במיץ אדום מסלק ושאכלתי במהירות גדולה מהרצוי, כי עברנו מכיתה לכיתה, כי המזגנים לא הצליחו לעמוד בעומס החום. זה בטח בגללו.

חשבתי שאולי בגלל שהקדמתי קנה לושט והשתעלתי נורא, עד שמישהו הציע לי מים. (מים לא עוזרים כשאת משתעלת בגלל שנשמת מיץ של סלט, אז דחיתי בנפנופי יד את הצעתו הנדיבה ונמלטתי החוצה להחנק בשקט) אולי בגלל שנוצר שם גירוי, בגלל הסלק או מיץ הלימון שסחטתי עליו. כנראה שבגלל זה אני מרגישה את הגירוי הזה. הגיוני, לא?

 

בסופו של דבר, הצלחתי להרדם. בקושי ובמאמץ, אבל משנרדמתי ישנתי טוב.

ובבוקר קמתי ואותו גירוי נשאר כשהיה.

אז אולי זה לא המיץ של סלט הסלק…

 

אולי זה קשור לזאת שיושבת לידי.

בדרך כלל היא יושבת במרחק של כסא ממני. כל אחת מאיתנו מתפרשת על פני שולחן לשניים.

אני לא יודעת לגביה, אבל אני לא סובלת שיושבים קרוב ודבוק אלי ולכן כבר מהתחלה הנחתי את התיק שלי על הכסא שלידי כדי לרמוז לשותפים פוטנציאלים איפה לא לשבת. אף פעם לא טענתי שאני נחמדה או אוהבת אדם במיוחד.

הכל הסתדר מצוין. כיוון שיש מקומות קבועים, כי כולם טריטוריאליים מאד, מסתבר, אני לא צריכה להלחם על המרחב האישי שלי בכל פעם מחדש.

 

הבעיה התחילה אתמול כששני בחורים, אחד דק ואחד עבה החליטו לעבור מהצד השני של הכיתה לצד שלנו.

סיבה טובה היתה להם, המזגן בצד שלהם לא פועל ובשלנו כן, והעבה מהשניים סובל סבל עז מהחום. ואתמול, אתמול היה ממש ממש חם. אז הם עברו מקום ובעוברם שינו סדרי עולם. הזיזו גבולות גזרה וכפו שינוי והסתגלות מחודשת.

אני התיישבתי במקום שלי הרגיל, אבל אז באו שתי אלה שיושבות בדרך כלל במקום בו התיישבו השניים והתיישבו ליידי, חסמו אותי מצד אחד, ואז באה זאת שיושבת לייד במרחק כסא והתיישבה ממש לידי. כי השתיים התיישבו לה במקום.

מעולם לא הייתי מוקפת כל כך ולכודה כל כך. הו, הקלסטרופוביה.

 

אבל מעבר לתחושת הקלסטרופוביה הרגילה שלי, קלטתי מייד משבי בושם מחניק במיוחד מצידה.

תגידו שעדיף בושם על ריחות אחרים, ואני אגיד, יש בשמים שלא עדיפים על ריחות אחרים.

שלה היה כזה.

ריח כבד וחונק עם נגיעות של מסריח. למות.

ואכן כמעט מתתי.

כיוון שהצרכים הבסיסיים של לנשום אויר נקי ורענן לא מולאו, לא יכולתי להקשיב ולהתרכז במה שלימדה המרצה, ותחילתו של כאב ראש החלה לפעם בקדמת הראש שלי.

 

החזקתי מעמד חמש דקות ואז משגדשה הסאה, הבנתי שאפילו אם אצא דוחה ומגעילה, אני לא אצליח לעמוד בריח הבושם הזה עוד דקה.

התנצלתי בפניה בלחישה שאני עוברת מקום ועברתי.

כמובן שהתיישבתי במקום של מישהי שאיחרה.

את שאר ההרצאה העברתי בתחושה שהעיניים שלה נעוצות לי בגב בהאשמה.(וגם העיניים של המאחרת שנאלצה לחפש לה מקום אחר. כייף חיים)

בהפסקה ניגשתי אליה שוב והתנצלתי על המעבר. הסברתי לה שאני רגישה לריחות ושזו בכלל אני ולא היא.

(זאת היא, זו לגמרי היא, באלוהים, מה זה הבושם הזה??)

היא אמרה שזה בסדר, אני מקווה שאכן זה יהיה בסדר,, כיוון שאנחנו שותפות בהכנת עבודות.

 

ואולי זה לא זה  ואני סתם מתחילה איזו הצטננות מלווה ברגשות אשמה מופרזים?