פשוט וטוב

הכנתי שקשוקה כי כשדיברנו על הארוחה, הוא ביקש שלא אטרח והיה נראה לו שזו לא תהיה טרחה גדולה מידי.

באמת לא טרחה להכין שקשוקה. בעיקר כשרוצים להכין וכששמחים להכין.

 

הקפדתי לבחור בצל יפה וגדול, קצצתי אותו היטב.

קילפתי שמונה שיני שום טרי מהגינה, פרסתי והוספתי לבצל שהחל להזהיב במחבת.

חתכתי לרבעים עגבניות שרי אדומות ומתוקות שיקבלו צריבה ואת הטעם הנפלא שעגבניות שרי צלויות מקבלות.

עד שיצרבו כהלכה טחנתי צ'ילי יבש ופלפל שחור לתוך צלוחית, הוספתי לשם קצת סוכר ומלח ופיזרתי במחבת.

לכשנצרבו יפה הוספתי עגבניות אדומות ובשלות מאד שקצצתי דק דק וכיסיתי את המחבת.

מפה נתתי לעגבניות לעשות את שלהן, על אש קטנה ובסבלנות. לא צריך להציק להן הרבה, רק לבחוש מידי פעם.

כעבור כשעה הוספתי כמות מכובדת של פפריקה מתוקה.

טעמתי ותיקנתי את התיבול.

עוד בישול קצר וכיביתי את האש. מכאן הכל יכול לחכות.

 

הוא אמר שיביא מחבתות ברזל יצוק  אישיות לשקשוקה.

שאוכל להגיש כמו במסעדה, עם המחבתות היפות על לוחות עץ.

 

מאחר וצפיתי שהשקשוקה תצא קצת חריפה החלטתי להכין איזה לחם שיהיה עם מה לנגב.

ערבבתי קמח לבן, מים, שמן, שמרים יבשים, סוכר ומלח ולשתי לבצק רך ונעים.

נתתי לבצק לתפוח לנפחים מרשימים לפני שחילקתי אותו לארבעה חלקים.

החלטתי שללחם של היום נקרא פוקצ'ה ולכן,

רידדתי כל חלק לכיכר שטוחה , משחתי בשמן זית ופיזרתי על אחת מלח גס, על השניה זעתר ועל השלישת רוזמרין.

על הרביעית מרחתי ריבת פסיפלורה שהכנתי פעם. שתהיה על תקן של משהו מתוק לסוף הארוחה.

 

הכנתי סלט טונה , עם זיתים חתוכים לעיגולים וקצת תירס מחוברים יחדיו עם מעט מיונז.

הכנתי קצת פסטו מבזיליקום טרי, שמן זית, שום, מלח ואגוזי פקאן.

סידרתי בצלוחיות גם טחינה,  חמאה, פרחי כרובית אפויה עם טחינה,

ממרח זיתים וממרח עגבניות מיובשות.

סידרתי על צלחת פרוסות גבינה צהובה ועל צלחת אחרת פרוסות חזה עוף מעושן.

הכנתי גם תה ירוק עם לימונית . קר, עם קרח.

 

לפני שישבנו לאכול, הכנסתי את הפוקצ'ות לאפיה בתנור,

 חילקתי את רוטב השקשוקה למחבתות הברזל והוספתי לתוכן את הביצים כשהחל לרתוח.

הפוקצ'ות נאפו בתזמון מושלם והיו מוכנות בדיוק כשהביצים היו מוכנות בשקשוקה וכך יכולנו לשבת ולאכול כשהכל חם וטרי .

 

אין כמו לחם חם וטרי שיצא הרגע מהתנור, ריחני, ועדיין מהביל.

לשבור אותו ולבצוע ממנו חתיכה גדולה, הקרום מתפצפץ בקול משביע רצון והתוך רך כמו ענן.

לאסוף איתו את חלמון הביצה שניגר לרוטב האדום של השקשוקה.

לנגוס ולתת לטעמים להסתחרר בפה.

הטעם מופלא, אבל עוד יותר השקט מסביב לשולחן, שקט של ריכוז בהנאה.