רק לישון

אני לא אוהבת לקחת כדורים, לא מבחינת הבליעה שלהם, אלא בגלל איזו תפיסה שהושרשה בי בילדות שעדיף שהכל יעבור באופן טבעי.

כואב לך הראש? לכי לישון תקומי בבוקר כמו חדשה. 

את מרגישה לא טוב, תשתי תה ותנוחי, יעבור לך.

משהו נראה לך לא תקין? חכי קצת ותראי לאן זה מתפתח.

 

כשאני כותבת את זה אני פתאום מבינה איזו גישה ספרטנית אימצתי מילדות.

האתוס המשפחתי מזכיר את העובדה שאחי הבכור סבל כאבי אפנדציט בלי להסכים למשככי כאבים.

לא פלא שאני לא מתייחסת לדברים שקורים לי בגוף עד שהם מפילים אותי לחלוטין.

לא חשוב, לא לשם כך התכנסו כאן.

 

את יום הולדת 15 חגגתי בבית חולים לאחר ניתוח בעמוד השדרה.

גם שם, אחרי יומיים סרבתי לזריקת המורפיום והסכמתי לקבל משככי כאבים חלשים יותר.

אחר כך, במשך לפחות עשר שנים, כשהיה כואב לי הגב, וזה קרה לא מעט, הייתי נחה.

שוכבת על רצפה ישרה, מחחממת עם כרית חשמלית עד לרמה של כוויות, מחכה שיעבור.

כשהגיע התקף כאבי הגב הראשון שלא עבר בתוך יומיים שלושה והלך והחמיר והיה נדמה שימשך לנצח, התרציתי סוף סוף והסכמתי לקחת כדור וולטרן.

 

הגוף שלי שבקושי הכיר תרופות, בקושי הכיר אקמול, ובטח לא משהו חזק ממנו, הגיב לכדור כמו לתרופת פלא והכאבים חלפו ונעלמו בתוך שעות.

ראיתי את האור.

כל תפיסת העולם שאיתה התהלכתי מאז הילדות של צריך להתגבר לבד ולתת לגוף לעשות את שלו, קרסה כמגדל קלפים. 

הגוף הפגום שלי לא יכול לעשות את שלו, כי המנגנונים הנורמליים שלו לא עובדים ואפשר, אפילו רצוי לעזור לו.

אין צורך לסבול, לימדתי את עצמי.

אם משהו לא עובר מעצמו, אפשר לעזור לו לעבור, אחרי שאכן השתכנעתי שהוא לא עובר מעצמו.

מאוחר יותר גם הוספתי את התובנה שאין טעם לבזבז אנרגיות על התמודות עם כאב, אם אותן אנרגיות עצמן יכולות להרתם לריפוי. 

לא נפרדתי מהכרית החשמלית שלי והמשכתי לחפש דרכים לחזק את החלקים הטובים,על מנת שיתמכו בפגומים. העדפתי להתחיל בחימום ומנוחה, לפני הכדורים, אבל הכדורים הפכו לדרי קבע בתיק שלי.

כשצריך אני לוקחת. ולפעמים לקיחה בתחילת הכאב חוסכת ימים של יסורים. ובאופן פרדוקסלי חוסכת לקיחה ממושכת הרבה יותר של כדורים מאוחר יותר.

 

ואם אין שום צורך לסבול מכאבים, גם אין שום צורך לסבול מנדודי שינה ומעייפות כרונית בתקופות המתוחות שבהן אני מתעוררת בשתיים או שלוש לפנות בוקר ולא נרדמת יותר.

יש לי כדורי שינה קלים במגירה שליד המיטה, אבל מהם אני מפחדת הרבה יותר מאשר מהכדורים שנגד כאבים.

כך שצריך לעבור יותר מלילה אחד מקוצר-שינה על מנת שאשתכנע לקחת חצי כדור או כדור.

 

אבל התקופה האחרונה מתוחה כל כך שכשאני כבר ישנה, אני חולמת חלומות אימה מאיימים, מפחידים ומחרידים. מתעוררת כל לילה באמצעו כשהלב דופק בכוח ומחשבות מסתחררות בראשי בכזו מהירות שאני מתהפכת הנה והנה, מזיעה, מורידה את השמיכה, קופאת ומתכסה שוב, חוזרת ומתהפכת. ללא הועיל.

אחרי הלילות הראשונים הבנתי שיכולת ההתמודדות שלי עם המתחים נפגעת עקב העייפות הכרונית. שלא לדבר על העירנות שלי על הכביש.

לכן עשיתי לי מנהג להציץ בשעון, ואם השעה עוד לא שלוש לפנות בוקר, לקחת חצי כדור שינה ולישון את שארית הלילה כך שאוכל לקום במצב תפקודי סביר.

כדורי שינה לא מאפשרים שינה איכותית. אבל במצבי המותש לא היה אכפת לי להתפשר על איכות השינה, כל עוד ישנתי.

פתאום שמתי לב שכבר שבוע אני לוקחת חצי כדור כל לילה ונבהלתי.

הרי התקופה המתוחה תעבור בסוף, ואני לא רוצה להגיע לסופה כשאני מכורה לכדורי שינה. צריך להזהר לא להחליק לצד השני המתרס, הצד הוותרני והמאפשר מידי שעלול לגרום לי נזק בדיוק כמו הצד הספרטני הטבעי לי.

 

החלטתי לקחת כדורים טבעיים של ולריאן במקום כדורי השינה ואני עושה את זה בשני הלילות האחרונים. אני ישנה טוב יותר, וגם כשאני מתעוררת באמצע הלילה, אני יכולה לחזור לישון בלי להתהפך הלוך ושוב.

רק חלומות האימה של הלילה לא עוזבים אותי, איזה דמיון מופרע וחולני יש לי שממציא חלומות איומים כאלה. 

זה חשוב מאד לישון וחשוב באותה מידה לא ללכת לקיצוניות כזו או אחרת.