מבחן או עבודה

בלימודים הקבוצה מתחלקת לשני חלקים ברורים.

חלק אחד מעדיף עבודות על פני מבחנים והשני מעדיף מבחנים על פני עבודות.

אני שייכת לחלק השני, כמובן.

החלק הקטן שקולו הדק הולך ושוקע תחת עריצות מעדיפי העבודות.

 

אני מבינה אותם.

הטיעון שלהם הוא שעבודה, ברגע שהוגשה , מקבלת ציון עובר. אחר כך, כל השאר זה רק סמנטיקה. כמה טובה תהיה העבודה, ככה יגדל הציון, תוספת על העובר הבטוח. ולעומת זה מבחן, מסכם ומסכן את הקורס כולו במחי כמה שאלות וזה מפחיד.

מה גם שאין מועדי ב' שזה בכלל מכניס את כולם לתזזית של חרדה.

 

ואני? אני מעדיפה לבוא, להבחן וללכת. לשבת כמה שעות רצוף על לימוד למבחן ולא ימים ולילות על עבודה שממנה נקודות יורדות כי שמתי פסיק במקום הלא נכון ברישום הביבליוגרפיה. זו נקודת החולשה שלי והמקום שבו הריטלין באמת נדרש לי.

 

כיוון שאנחנו לומדים רצוף סמסטר אביב וסמסטר קיץ, לא יהיה מקום לדחוף את כל המבחנים שאנחנו אמורים לעשות, בטווח הקצר של שבועיים שמפרידים בין הסמסטרים. ולכן החליטו להמיר שני מבחנים בעבודות. אחת העבודות במקצוע שאני מכירה את המרצה בו ויודעת שהמבחנים שלו קלים והוגניםו שהחומר הוא פשוט ונוח. אבל הצהלה בכיתה היתה גדולה כל כך שא הצלחתי להעביר את המסר הזה. 

כיוון שהמרצה הוא קסם אמיתי, הוא כבר נתן לנו את ההנחיות לעבודה. כמובן שמאותו רגע הנוכחות בהרצאות שלו ירדה בחמישים אחוז לפחות. כי מה צריך להיות בהרצאה שבה לא יהיה מבחן וכבר יש הנחיות לכתיבת עבודה.

בתור זו שנשארת, אני נבוכה מהריקנות בכיתה.

 

טוב, לפחות הצלחנו להמיר את המבחן בחשבונאת פיננסית לעבודה.
זה באמת הקורס היחיד בסמסטר הזה שבו אני בטוחה שמבחן יהיה ערובה לכשלון.

ולכן, למרות שהוא דורש שאת עבודות הביניים נגיש בקבוצות של 3-4 אנשים, אני עושה מה שאני עושה תמיד. כלומר, עושה בעצמי את העבודה בלי לסמוך על אף אחד אחר.

ככה לפחות אני יודעת שאני מתרגלת וחוזרת על החומר הבלתי מובן. (מינוס זה פלוס, הערת עסק חי אומרת העסק גוסס, ארררררררררררר) וכיוון שכך אני עושה, אני מגלה שוב למה רוב האנשים אוהבים עבודות – כי לא הם עושים אותן. 

אני עושה את העבודה, שולחת אותה לשותפות שלי שכנראה לא טורחות אפילו לקרוא אותה, ובוודאי לא מציעות הערות ,תוספות או שינויים.

 

אני די משוכנעת שחלק מהאנשים גם יקנו עבודות או ישלמו למישהו אחר שיכין עבורם.

לא אכפת לי.

למרות שאני מכירה מישהי שמתפרנסת מהכנת עבודות עבור אחרים, אני לא אקנה מאף אחד. הצלחה או כשלון שלי יהיו כמו תמיד, רק שלי.

 

אני עדיין נהנית מהלימודים בצורה מביכה, כמו שלא נהניתי מלימודים אף פעם.

בטח בגלל שזזו בריחה מהשגרה המתוחה והלחוצה שלי.

אני כל הזמן מחכה לרגע שאתחיל לסבול.