תקופה לא קלה

לא קל.

תקופה לא פשוטה בכלל.

הבקרה שהיתה לי בסוף מרץ שגזלה את כל כוחותי,יחד עם מחלתו של אבא שלי ומצבו הרגיש, יחד עם הלימודים שגוזלים את שעותי המעטות הפנויות, יחד עם בקרה נוספת בעבודה השניה שלא לקחתי בחשבון ונפלה עלי כרעם ביום בהיר והביאה אותי לכמעט התמוטטות. כל אלה הופכים את הימים לבלתי אפשריים.

הלחץ שמופעל מהדרגים העליונים הולך וגובר, כמו סיר לחץ בלי שסתום בטחון. ואני מרגישה על סף פיצוץ.

מוצאת את עצמי נושפת, כמעט נאנחת, משחררת במעט את תחושת הדחק האיומה כמה פעמים ביום.

 

מאיזו סיבה לא ברורה התנדבתי להיות בועד נציגי הכיתה מול ראש החוג בלימודים. והסטודנטים מצפים שחברותי לנציגות ואני נמלא את כל רצונותיהם ודרישתיהם ונפתור את כל בעיותיהם מול ראש החוג. זה עוזר מאד ליצירת תחושה של שהות קבועה בין פטיש לסדן.

 

בשבוע שעבר התווסף גם יום הזכרון לחללי צה"ל , עם הסיפורים הטריים של הרוגי הקיץ של צוק איתן, עם סיפורים אישיים שהפעם היו קרובים מהרגיל. את רובו של היום העברתי בתחושה אפוקליפטית של קריסה כללית ושל חוסר תקווה ויאוש עמוק.

למשך כמה ימים החיים היו קצת יותר מידי עבורי ורציתי להפסיק הכל ולקחת פסק זמן.

 

הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד יותר בעבודה שלי, שהלחץ הגובר מתחיל לגבות ממני מחיר נפשי ובריאותי שאני לא מוכנה לשלם. אף עבודה לא שווה שלא אשן בגללה בלילה ושאבכה בגללה בימים.

אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא יודעת ובעיקר לא רוצה להיות שוום דבר אחר. אני אוהבת את העבודה שלי.

ברמה העקרונית אוהבת. אבל לא כשהיא מייסרת כל כך.

אני רוצה עבודה שאין בה אחריות כבדה כל כך. או לצאת לאיזה חל"ת. אבל זה המינוס של להיות לבד. שאין גב כלכלי לעשות כזה דבר. אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפנק בשנה של חיפוש עצמי ועבודה במשכורת טובה פחות. אני לא יכולה לרדת במשרה.

 

ואז הגיע יום העצמאות ואיתו יום וחצי חופש שנתנו לי את מרווח הנשימה שהצליח לעצור את תחושת ההתדרדרות ונתן לי את פסק הזמן שעזר לי להתחיל להחלץ ממעגל הקסמים של האומללות וחוסר השינה.

אחריו, בשישי בא הגמל, האכיל אותי, ליטף וחיבק ועשה בי קסמים. פורר את הקשרים המהודקים בבטן ומיסמס במקצת את המתח שבפנים.

הצעתי לו שנפתח ביחד מכון לשטיפת רכב.

למה דווקא את זה? כי אין לי מקום כזה מספיק קרוב לבית וגם כי נראה לי שזו עבודה שהלחצים בה יהיו פחות מאסיביים מהלחצים שבעבודה שלי.

הגמל אמר שזה רעיון מצוין ושנדבר כשיהיה לנו כסף. 

טוב, לפחות רעיון להשתעשע בו.

 

את השבוע התחלתי במצב מאושש קצת יותר, אבל עדיין בתחושה רעועה, כאילו הכל יכול לקרוס בתוך שניות.

 

מתנצלת בפני הנקראים הקבועים שלי. לא היה לי זמן פיזי או פנאי נפשי לקרוא. 

אני אקרא ואתעדכן לכשירגע מעט.