יום שואה.

לא עמדתי בצפירה.

לא במפגיע. הייתי לבד בחדר, דאגתי להיות לבד בחדר. תמיד אני דואגת שאהיה לבד בצפירה.

מסיבה שאינה ברורה לי עד הסוף, אני מרגישה מבוכה איומה ומצוקה גדולה מהעמידה בצפירה בנוכחות אנשים אחרים.

לכן מראש דאגתי להתארגן ככה שאהיה לבד בחדר. 

הדלת היתה סגורה והרדיו פעל.

הצפירה התחילה ברדיו שניה או שתיים לפני הצפירה שבחוץ.

 

ישבתי.

והמשכתי לשבת.

לא קמתי.

לא בהתרסה. 

בחוסר אונים ובלי כוחות.

 

אני זוכרת גם בלי לעמוד.

אני מתאפקת לא לחשוב על הסרטים שהיו משדרים בטלויזיה בילדותי.

ערימות של גופות אדם נדחפות על ידי בולדוזור לתוך שוחות ארוכות.

ערימה של אנשים מוטלים על עגלת עץ דמויית מריצה. מתים? או היד של אחד מהם זזה?

אנשים רזים עד אימה שוכבים על דרשי עץ ומביטים קדימה במבטים חלולים.

 

סבא וסבתא שלי ניצלו. 

נפגשו בברגן בלזן , עת הפך למחנה מעבר , מיהרו להתחתן ולהקים משפחה.

סבא שלי עברו ניסויים . לי רק סיפרו ששפכו לו שמן רותח על הראש.

 

את כל אלה ועוד הרבה יותר אני מנסה לא לזכור כשאני יושבת בצפירה ומחכה שתעבור כבר.

כי היא קשה לי מנשוא.

22 תגובות בנושא “יום שואה.

  1. אני מתעבת צפירות מכל הסוגים.  הקול שלהן (במיוחד העלייה בהתחלה) מכניס אותי להיסטריה (ודומה מדי לאזעקה).  אני משתדלת להיות בבית לבד כשיש צפירה.  אני גם מאלה שלא מסוגלים לעמוד דום,  במיוחד לא כשמוכרחים,  בטח לא כשהרעש של הצפירה מחריד לי את הנשמה.  אז אני בדרך כלל עומדת ליד החלון,  בשקט,  מקשיבה לציפורים המבוהלות,  ומתפללת שייגמר כבר. 
    את הבן אדם הראשון בעולם שנתקלתי בו שמרגיש קצת כמוני בעניין.  אחיות לצרה 🙂

    אהבתי

    1. אני מאמינה שיש לא מעט אנשים שמרגישים נורא בצפירה, אבל לא אומרים מילה כי זה קונצנזוס , אפילו סוג של טאבו.
      כשאני נמצאת בחוץ, אם נלכדתי בעל כורחי במקום ציבורי, אני עומדת ,מציצה בחשאי לצדדים, ומתפללת שיגמר כבר.

      אהבתי

  2. שמעתי היום הרבה על טראומה ופוסט טראומה. לדעתי, כל הדור שלנו זכה לחשיפת יתר לזוועות השואה, שום סימבולי או מעודן, קראתי את ק’ צטניק והיו לי סיוטים כמוך מסרטי הטרקטור המעמיס ערימת גופות שלדיות. לא היה יום שבו לא הזכירו את השואה. אני חושבת שמה שתיארת כאן הוא סינדרום של דור שלם, והוא מאפיין סוג של תגובה פוסט טראומטית לחשיפה לזוועות. אצלי זה לא בא לידי ביטוי בצפירה, אבל למרות כל מה שכתבתי בפוסט שלי אותי למשל לא תראי בפולניה מבקרת במחנות השמדה. 

    אהבתי

    1. אני מוצאת את עצמי בורחת מכל אזכור של השואה.
      למרות שהיו שנים שקראתי באובססיביות כל מה שיכולתי למצוא על התקופה.
      שמתי לב שככל שאני מתבגרת,הסיפורים האיומים הופכים לקרובים ומוחשיים יותר, וככל שהם הופכים לכאלה, כך אני פחות יכולה להתמודד איתם.

      אהבתי

    1. אם אמצא בחוץ, אעמוד ואכבד את סביבתי.
      כפי שכתבתי , לא במפגיע ולא בצודה מתריסה או פוגענית. רק כי אני לא יכולה וכי זה לא מפחית בכלום מהצער שלי ומהכאב הכרוך השואה.

      אהבתי

  3. באמת כל אחד, כמו שקיימן כתב, מכבד בדרכו את הזיכרון הזה. לי חשוב לעמוד, להתנתק מהכל למשך שתי הדקות הללו שכולם עומדים לזכר השואה, ולחשוב עליהם. אני חושבת שזה חשוב שיהיה יום כזה ותהיה צפירה. מבינה גם שזה קשה לחלק מהאנשים, כמוך, לעמוד, אבל עדיין חושבת שזה חשוב, ומי שיכול לעמוד יעמוד, מי שלא אז יישב. 

    אהבתי

    1. אין לי ספק שהיום הזה חשוב מאד ומשמעותי מאד. ואני אפילו תומכת בצפירה עצמה. אני עושה הפרדה גמורה בין מה שאני מרגישה למה שראוי , נדרש וצריך לעשות.

      אהבתי

  4. אני לא צריכה יום מיוחד כדי לזכור מאיפה המשפחה שלי הגיעה
    כשהייתי ילדה ונערה קראתי המון, שמעתי ניצולי שואה מדברים, הייתי ביד ושם, לפולין לא נסעתי, לא הרגשתי צורך (בטח שלא להכניס את ההורים שלי למצב כלכלי לא נעים כי זה עלה המון כסף בזמנו הנסיעה הזאת)

    אחרי שהתבגרתי זה הפך להיות יותר מובן, ויום השואה הפך להיות משהו קצת אפילו מעיק

    אנחנו הנכדים של…
    האוד המוצל שניצול מהתופת, ובוודאי עבר תופת בעצמו
    אנחנו מסתכלים כל יום במראה ורואים שם בדמותינו קווים לדמויות שהיו שמעולם לא הכרנו, והן אינן עוד, הפכו לאפק ואבק במשרפות
    אנחנו הזיכרון החי
    וכך גם ההורים שלנו
    וכך גם יהיו הילדים שלנו (למי שיש ו/או יהיו לו ילדים)
    אנחנו לא צריכים שיזכירו לנו מאיפה באנו

    אהבתי

    1. בעיני חשוב יחודו של היום הזה, כמו שחשוב יחודו של יום הזכרון לחללי צה"ל. ברור שמי שאיבד בן משפחה או חבר במלחמה לאצריך יום שיזכיר לו,, אבל כן צריך שיהיה יום שמלכד את כולם סביב הכאב המשותף.

      אבל,אני מבטאת את הכאב שלי בדרך אחרת, כשאני לבד ואף אחד לא רואה.

      אהבתי

  5. לא סובלת את כל הטקסים והצפירות האלה. בקטע הזה אני דווקא מצדדת בחרדים שמעדיפים תפילות וצום. מאז שהייתי בכיתה א’ ועד שהשתחררתי מהצבא השתתפתי בכל הטקסים והעצרות, ראיתי את המכה ה 81 לפחות שלוש פעמים ועמדתי דום עשרות פעמים, ואם נוסיף גם את יום הזיכרון המספר יוכפל. נפשי נקעה מזה לגמרי. וחוץ מזה הכלבים שלי שונאים צפירות ומגיבים עליהן ביללות זאביות מפחידות.
    אני מקפידה מאוד להסתגר בבית לקראת צפירות ובתקופה שעבדתי או שלקחתי חופש ביום הזה או שהתחבאתי בשירותים. בימי הזיכרון אני מעדיפה לצפות בסרטים דוקומנטרים על השואה ולשמוע סיפורים ושירים מהתקופה ההיא ברדיו. יום השואה זה אחד הימים היחידים בהם אפשר לשמוע שוב את צילה דגן הנהדרת שרה שירים ביידיש.

    אהבתי

    1. הדבר שאני זוכרת הכי מהטקסים בבית הספר זה הנסיון שלי להתחבר לעצב, ללא הצלחה. עם קטעי הקריאה הקבועים שכבר הכרתי בעל פה.
      כי אחרי סרטי הזוועה בטלויזיה, הדקלומים האלו היו שטוחים וחד מימדיים, לא מרגשים. 
      תחושת החובה התערבבה אצלי עם תחושת האשמה על כך שאני לא מספיק עצובה, כי הרי ברור לי שקרה דבר נורא שאין לתאר בכלל.

      אין ספק שהנושא טופל בצורה גרועה ביותר וצילק דור שלם.

      אהבתי

    1. כל אחד פי יכולתו, באמת שהתבנית לא מתאימה לכולם.
      אבל טוב שיש תבנית שכל אחד יכול לצקת בה את מה שביכולתו.

      אני לא מקבלת אתראות על חלק מהתגובות בעיקר בבלוגים אחרים…

      אהבתי

  6. הצפירה פחות משמעותית עבור אלו הזוכרים על בסיס יום יומי.
    יום השואה זה דווקא היום היחיד שבאמת קשה לי להתחבר עם הזכרון במובן הרגשי. כמו שאת אינך אוהבת לעמוד בצפירה אל מול אנשים כך אני חשה אי נוחות ומבוכה עם זכרון פומבי, יותר קל לי דרך זכרון פרטי, אין לו סדר ואין לו יום אבל נדמה לי שהוא משמעותי אף יותר.

    אהבתי

    1. חשבתי על התגובה שלך בצפירות של יום הזכרון לחללי צה"ל שאת שתיהן העברתי בפומבי, במכוון ובלי שום וקושי.

      אני חושבת שחלק גדול מאד מאי הנוחות שלי ביום השואה זה השריטות העמוקות שנשארו לי מהילדות עם הטקסים והסרטים האיומים. כל כך נוראים שאני בקושי מסוגלת להתמודד עם הזכרונות מחד ועם רגשי האשמה שאיני מתמודדת מאידך.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s