חול המועד פסח היה עמוס מאד.

לפני חמישה ימים התקלקל לי האוטו, בשבת בצהריים, בדרך לביקור אצל אבא שלי.

רציתי לנצל את החג ואת העובדה שאבא שלי בסדר, יחסית לעצמו ולפגוש אותו ברגעים שאינם מצוקה או צער.

רק לפני שלושה שבועות השתחרר משיקום אחרי אישפוז בגלל אירוע מוחי (נוסף).

 

האוטו התקלקל ואני מצאתי דרך חלופית להגע אליו, כי היה חשוב לי לראות אותו בחג.

האוטו נגרר למוסך ואני נסעתי לאבא.

ובלילה ההוא נדדתה שנתי, התהפכתי במיטה מצד לצד עד שבשלה בי ההחלטה שהגיע הזמן לקנות אוטו אחר. הרגשתי שהתקלה האחרונה היא נורת האזהרה הברורה ביותר שבאמת הגיעה זמנה של המכונית. שהיתה איתי שמונה שנים ארוכות והפכה לחלק מחיי ובמידה מסויימת לחלק מגופי. שהתאימה לי ככפפה ליד וששירתה אותי בנאמנות ובמסירות ולא התלוננה על היחס ש(לא) נתתי לה לפעמים.

כשקמתי בבוקר יום ראשון כבר התחלתי לחפש באתר יד שתיים מכונית חדשה. מהמוסך הודיעו לי שבדיקת המכונית תדחה ביומיים עקב תיקון המוסך והחלפת גג האסבסט שלו. כך שהיה נראה לי שקיבלתי עוד אות שבאמת הגיע הזמן. ושאין לימה לחכות יותר ולמרוח את הזמן.

קבעתי לעצמי את הסכום שבו אוכל לעמוד, סטנדרטים מינימליים של דרישות מהרכב שאני רוצה לקנות וכך הצטמצם טווח החיפוש שלי מאד.

כל כך הצטמצם שמצאתי בסך הכל שתי מכוניות (בכל הארץ) שמתאימות לדרישות הסף שלי.

אחת מהן קרצה לי יותר מהשניה, אני לא יודעת למה, אולי הצבע שלה. אולי העובדה שהיא יד ראשונה, אין לי מושג.

כיוון שאני מכירה ביכולותי ומגבלותי, כמו גם ביכולותיו וחוזקותיו של הגמל, וכיוון שאני לא מבקשת ממנו דברים, אלא רק מניחה לפתחו ומניחה לו להחליט אם מתאים לו לעזור וכיצד מבלי שיצטרך לחוש אי נעימות אם לא מתאים לו, רק שלחתי לו את תמונת המכונית שחיבבתי ושאלתי מה הוא חושב עליה בתור פוטנציאל למכונית חדשה.

הגמל הודיע לי שהוא יכול ולכן גם יסע בערב לבדוק את המכונית מקרוב. פשוט כי זה רחוק ממני וקרוב אליו. הוא אמר לי שיש לו הרגשה טובה בקשר למכונית. 

בערב התקשר ואמר שהדברים אינם נראים כפי שחשב, אבל בסך הכל למרות שהתאכזב מעט , בעיקר מהמוכר ש"לא שם לב"שעברה שנה וכבר צריך לעשת טסט ושכח לציין עוד פרט או שנים בצורה מדוייקת, הוא רוצה שאראה את המכונית על מנת שאוכל להחליט אם אני רוצה להמשיך בתהליך הבדיקה.

 

לכן בשני בבוקר, בלי להשאיר מקום לדיונים, בא אלי הביתה, אסף אותי ולקח אותי לראות את המכונית ובדרך עוד שתיים. 

המכונית הראשונה היתה בחדרה ועשתה עלי רושם מצויין, הגמל מצידו התחלחל לחלוטין וסרב להניח לי לחשוב עליה אפילו.

המכונית השניה, בנתניה, היתה נהדרת, מציאה אמיתית, אבל לא פגשה את הדרישות שלי מבחינת נפח מנוע וצריכת דלק שהיו שתיהן גדולות מידי לצרכים שלי.נפרדנו ממנה בצער גדול של הגמל, ופחות בשלי.

ואז נסענו לשלישית, בפתח תקווה. לאחר הביקר אצל הראשונה הגמל התעקש שאני חייבת לראות אותה, כי אין מה להשוות אותה לראשונה שראינו והוא יראה לי למה.

 

בדרך אחותי התקשרה ואמרה שאבא בבית חולים ומתאשפז שוב. היא אמרה שאין צורך שאבוא עכשיו לבית חולים לפני שידעו מה עושים איתו ושגם ככה מצבו טוב יותר מכפי שהיה כשאשפזו אותו.

אני הייתי תקועה בפקקים המטורפים של חול המועד בכיוון ההפוך והאפשרות שלי להסתובב ולנסוע לשם (עם הגמל באוטו שלו) היתה לא רלוונטית, למרות שהגמל היה מוכן לסובב את האוטו ולקחת אותי לשם. סיכמנו שנדבר בערב כשנדע מה מצבו.

 

כשהגענו למכונית, ההתרגשות שלי התעורררה שוב. היא יפה מאד והגמל טרח והצביע על כל הליקויים שראה במכונית הקודמת ושאין בזו.

הסתובבנו והתחלנו לחזור הביתה . הגמל אמר שאפשר לחכות ולראות בשבועיים שלושה הקרובים אם מתפרסמות עוד מודעות מכירה של רכב כמו שאני רוצה ואני אמרתי לו שהדרישות שלי מצמצמות את החיפוש מאד למכונית שגם ככה לא ששים למכור ושחבל לחכות עוד שבועיים שלושה או חודש. אני מעדיפה פשוט להחליט בין המכוניות שעומדות כבר על הפרק.

בנתיים חזרה אלי גם חברה שעובדת בסוכניות רכב ומסרה לי את תוצאות החיפוש שלה שלא עמד בדרישות שלי כלל. עוד הוכחה לכך שלא פשוט למצוא בדיוק מה שאני רוצה. כיוון שכך וכיוון שאני סומכת במקרה זה על תחושת הבטן שלו יותר מאשר על שלי, החלטנו לקחת את הפתח תקוואית לבדיקה.

טוב לא בדיוק שנינו ניקח. הוא יקח. ואין מקום לויכוחים, כי זה קרוב לבית שלו ויש לו השבוע זמן לזה ואני בכלל צריכה לנסוע לאבא שלי.

הוא לקח אותי הביתה, אני סיימתי יום של שמונה שעות נסיעה והוא נסע הביתה – עוד שעתיים בפקקים.

 

ביום שלישי נסעתי לאבא שלי לבית חולים. הייתי איתו, ראיתי במו עיני שההחמרה השתפרה ושכרגע הוא במצב יציב, רק מחכה לכמה בדיקות. דיברתי עם אחיותי, עם אשתו ועם הצוות הרפואי. בין לבין הגמל עדכן אותי על ההתמקחות שלו עם המוכר. על הבדיקה שעברה חלק, על כך שהמוכר מעביר את המכונית טסט על חשבונו ומשלם כל ליקוי בטסט אם יעלה ושזה הזמן להחליט. הקול שלו היה קול נרגש שמנסה לעצור בעצמו, ידעתי שזה בגלל שהוא לא רוצה להשפיע על החלטתי. 

אז החלטתי. הודעתי לו. והתקשרתי לבנק לשחרר את הכסף המיועד. והתקשרתי לחברת הביטוח כדי לקבל הצעת מחיר מהירה.

 

ביום רביעי הייתי בעבודה, הגמל אמר שהמוכר רוצה עברה בנקאית מיוחדת זה"ב ולא צ'ק בנקאי, ושאת העברת הבעלות יעשו בלעדי ,יש למוכר מישהי שהוא מכיר בבנק הדואר…

הוא לא הרשה לי לעשות את ההעברה הבנקאית שניה לפני העברת הבעלות. מסתבר שזו שהמוכר מכיר לא היתה בעבודה וגם לא בסניף הדואר השני והשלישי. רק כשנסעו מפתח תקווה לכפר סבא מצאו סניף שבו עשו לו את העברת הבעלות בלעדי.

אני בנתיים סיימתי לעבוד והלכתי לבנקאית שלי שאותה טרטרתי מהבוקר, בהוראות סותרות והנחיות להמתין, גם יום העבודה הקצר שלה עמד להסתיים והיא היתה לחוצה. ישבתי מולה וביחד חיכינו לאישור של הגמל. הכל היה מוכן, כל הפרטים על הצג, נשאר רק ללחוץ על הכפתור…

סוכנת הביטוח התקשרה וסיכמנו את העברת הביטוח מרכב לרכב מידיית.

 

בנתיים אבא שלי חיכה שיאשרו לו לצאת לחופשת חג הביתה. אני הבטחתי לו שאבוא לאן שלא יהיה , לבית החולים או לבית במהלך סוף השבוע.

 

אחרי דקות ארוכות של מתח, הגמל נתן אישוור שיש העברת בעלות, הבנקאית לחצה על כפתור העברת הכסף והאוטו הפך לשלי.

ביקשתי ממנה להוציא כסף מזומן בכמות גדולה, כיוון שהמוכר ביקש חלק מהסכום במזומן והגמל שילם לו מכספו 15 אלף שקלים. אני הוצאתי את הסכום הזה פלוס אלף נוסף על לקיחת הרכב למכון ותשלום החלק שלי בהעברת הבעלות ועוד מיני הוצאות שהגמל לא פירט וידעתי שלא יפרט.

 

ביום חמישי בבוקר הגמל בא לקחת אותי (אני יודעת שאני יוצאת מפונקת, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על שום אפשרות אחרת) שנינו היינו מותשים מהשבוע הזה ומהאינטנסיביות שלו. אני גם ישנתי מעט מאד בלילות שחלפו מאז שנתקע האוטו מרוב דאגה לאבא שלי ולקנית האוטו. והגמל פשוט התרוצץ את מרבית שעות היום, במשך ארבעה ימים, בטיפול בקניית האוטו שלי.

נסענו לבית של הגמל שמתחתיו עמד האוטו במלוא הדרו וחיכה.

ברוב טקס עברנו על האוטו מקצה האף ועד לזנב מבפנים ומבחוץ, קודם למדתי על כל הקונצים הקטנים והמדליקים שלו, ואחר כך גם ניקינו אותו מבפנים למרות שבעיני היה נקי למדי. הגמל התעקש.

אחר כך לקחנו אותו לרחיצה חיצונית, למרות מחאותי הנמרצות,אחרי הכל צפוי גשם ואובך ממש עכשיו.

את הגמל זה לא עניין הוא רצה לתת לי את האוטו נקי ומבריק ומקסים. לו היה יכול היה עוטף אותו בסרט.

 

והוא נתן לי אותו נקי ומבריק, יפה וחדש.

ואני נסעתי הביתה בפקקים הקלים של ערב חג שני לומדת להכיר את האוטו החדש שלי.

אבא השתחרר לסוף שבוע ואני אסע אליו מחר.

עם האוטו החדש שלי.