בקרה

אתמול היתה לי בקרה חיצונית בעבודה הפנינה.

 

אין ספק שלבקרה הממשמשת ובאה היה חלק גדול בעובדה שזוהרה של הפנינה הועם מאד.

כבר היתה לי בקרה כזו לפני שנה ולא עברתי אותה, קצת, כי לא ידעתי מה צפוי וקצת, כי גם מה שהכנתי לבקרה לא היה מספיק. לא היה יכול להספיק. לא ידעתי את זה אז, והכשלון הכה אותי כמו אגרוף בבטן הרכה. למעשה ביקשתי להתפטר באותו היום ולאחר מאמצי שכנוע , הסכמתי להשאר.

 

בשבועות שקדמו לבקרה המתח הפנימי שלי הלך ועלה . הכשלון הקודם היה צרוב עמוק מאד בנשמתי.

למרות שהאחראית על התחום שאמורה להכין אותי לבקרה וללוות אותי בה לא התרגשה מהכשלון וראתה בו הזדמנות לצמיחה.

 

ואני, מחוסר ברירה צמחתי. צמחתי וצמחתי, אבל המחיר היה כבד.

תחושת השחיקה והתסכול גדלו מאד וככל התקרב מועד הבקרה החוזרת כך התעצמה החרדה סביבה .

היה רגע שבו חשבתי שהבקרה תתבטל , ככה האחראית על התחום אמרה והוסיפה שהיא מעדיפה לא לבטל,  כי עדיף פשוט לגמור עם זה.

לדעתה עשיתי עבודה מצויינת וחבל שהבקרית לא תראה את זה.

באופן אישי ממש לא היה אכפת לא מה תראה הבקרית ומה לא, העיקר לדחות את הבקרה.

אבל בסופו של הבקרה לא נדחתה ואני הפסקתי לישון בלילות.

 

בלילה שקדם לבקרה לקחתי כדור שינה וכיוונתי את השעון המעורר לשעה מוקדמת יותר על מנת שאוכל להגיע מוקדם ולהספיק לעבור במקום ולעשות את הליטושים האחרונים שנדרשים לפני שמגיעה הבקרית.

בדרך כלל אני יוצאת מהבית בשש וחצי על מנת להגיע לעבודה בשבע ורבע.

הפעם יצאתי מהבית עשר דקות קודם, וציפיתי שהWAZE יראה לי ששעת ההגעה המשוערת היא שבע.

WAZE חשב אחרת לחלוטין וטען ששעת ההגעה המשוערת היא שמונה ועשרה.

שמונה ועשרה???

 

אז כן, מסתבר שבמסלול שלי, בחלק שאין לו כביש עוקף, היתה תאונת דרכים שיצרה עיכוב של יותר מארבעים דקות.

וכך יצא שבמקום נסיעה של כ45 דקות הנסיעה ארכה לי יותר משעה וחצי.

בדרך התקשרתי מבועתת לאחראית ואמרתי לה שאני תקועה בפקק ומאחרת ושתנסה להקדים את בואה ותנסה לעזור לי להספיק לעשות את ההכנות האחרונות.

 

בשמונה הגעתי וראיתי שאנשים בכמות גדולה מהרגיל מחכים לי ושלא תהיה לי הזדמנות כלל לטפל בכל מה שידרוש טיפול.

בתחושת יאוש גדולה התחלתי לטפל בעניניהם, מקללת את עצמי שלא ביטלתי את הקבלה המקוצרת שקבעתי. כמובן שמרפי הרים את ראשו ובזק שלל תקלות קטנות וחמודות שעיכבו אותי עוד ועוד.

 

בנתיים הגיעה האחראית ונשלחה אחר כבוד להתחיל לארגן ענינים.

 

בעודי שקועה עד למרפקי באנשים טורדניים, היא נכנסה לחדר שלי ושאלה מה קורה עם המחשב בחדר שבו תערך הבקרה?

מה זאת אומרת מה קורה?

הוא לא נדלק.

אההה????

 

הלכתי לבדוק , התקשרתי לאנשי המחשבים ותשובתם היתה שהלך ההארד דיסק ושצריך להחליף מחשב, ובאיזה ימים אני עובדת?

היום!! עוד עשרים דקות יש לי בקרה, היום אני צריכה מחשב!!

לא עזר, לא יהיה מחשב היום.

 

עמדתי בחדר עם דמעות בעיניים.

די, אמרתי לאחראית,לאן זה עוד יכול להתדרדר?

היא ניסתה להרגיע אותי ואמרה שנעשה את הבקרה הממוחשבת בחדר אחר ושהכל יהיה בסדר.

לא ממש האמנתי לה, כי יום שמתחיל ככה , איזזה סיבה יש לו להשתפר?

 

אחר כך הגיעה הבקרית.

בדקה , חקרה, שאלה , בחנה, דקדקה בקטנות , הציקה והעיקה.

בסופו של דבר אמרה, זו היתה בקרה מצויינת, רואים שיש הפנמה מלאה של הביקורת הקודמת, שיפור אדיר , יש לך כמעט את מלוא הנקודות ושתדעי שזו אחת הבקרות היותר טובות שערכתי.

 

היא הלכה ואחריה גם האחראית המרוצה שלא הפסיקה למלמל שהיא אמרה לי שאעבור שהיא ידעה שעשיתי הכנה מצויינת לבקרה.

בסוף הלכתי גם אני.

 

אבל תחושת המתח לא עזבה אותי.

קוצר הנשימה והקשר בבטן עם צביטות החרדה המגיעות ברגעים לא צפויים.

גם בלילה לא ישנתי טוב, והבוקר קמתי עייפה ומותשת.

אני לא יודעת למה לא הצלחתי להשתחרר מהמועקה.

אולי בגלל שהיא הלכה איתי כל כך הרבה זמן.

ואולי בגלל שצפויה לי בקרה נוספת בעבודה השניה בעוד תשעה חודשים והפעם אני יודעת שאין שום אפשרות שאצליח להכין את הדרוש ולעבור את הבקרה, כך שצפוי לי כשלון נוסף שאני לא יודעת אם אעמוד בו.

24 תגובות בנושא “בקרה

  1. למה לא תספיקי להתכונן לבקרה הבאה? (וקודם כל, כל הכבוד! מאחר שעברת את הבקרה לא ממש מוכנה, ובהצלחה, אין ספק שעשית עבודה מצוינת). גם אם לא תעברי את הבקרה הבאה ותהיה ביקורת, אין ספק שהוכחת את יכולתך להשתפר ולהתקדם.
    לגבי המתח ושאר הסימפטומים 🙂 זה משום שהחומרים הכימיים/הורמונליים שהופרשו בגופך בגלל הדאגה והמתח, עדיין לא עזבו אותו. תעשי דברים שגורמים לך הנאה, תשתי הרבה מים, תדברי עם חברים, תעשי ספורט.. וזה יחלוף בהדרגה. יש גם כל מיני צמחי מרפא מרגיעים, כמו פסיפלורה, לואיזה ומליסה, תכיני לך תה צמחים.

    אהבתי

    1. זה לא שלא אספיק להתכונן לבקרה הבאה… זה שאני לא יכולה. כיוון שהם בודקים את העבר, את מה שעשיתי או לא עשיתי בעבר, וכיוון שאין לי אפשרות לתקן טעויות או להוסיף דברים שלא ידעתי שאני צריכה לעשות, הכשלון הוא בלתי נמנע.
      בבקרה הראשונה שבה נכשלתי,הבקרית לא כל כך התענינה בלמה אני לא מוכנה מספיק טוב, אלא רק בכך שזה לא מספיק טוב.
      בבקרת הביקורת היא התעלמה מהעבר והתמקדה בתהליכים מאז הבקרה הקודמת, לכן עברתי בהצטיינות.

      אין לי זמן לספורט עכשיו עם הלימודים:(
      אבל דיבורים ושיחות אכן עוזרים, גם לכתוב פה:)

      אהבתי

  2. כל הכבוד שעמדת במשימה בהצלחה
    ואני בטוחה שגם בבקרה הבאה תעמדי בהצלחה
    יש מספיק זמן להתכונן לזה (וגם לישון בלילה)

    אהבתי

    1. כמו שכתבתי בתגובה ליעלילה, אין לי אפשרות לעמוד בבקרה הבאה בהצלחה. זו בעיה מובנית שאני עוד לא יודעת איך להתגבר עליה.
       בכל מקרה יש לי זמן לנוח רגע ולחשוב מה אני עושה עם זה לפני שאני נכנסת לאטרף סביב הבקרה הבאה…

      אהבתי

    1. אני ממש לא פרפקציוניסטית, אבל התגובה שלך עוררה אותי לחשוב למה בעצם הכשלון היה כל כך קשה לי.
      אז קודם כל תודה על זה

      והמסקנות המידיות הן שהדימוי העצמי שלי נשען מאד על דימוי העבודה שלי ולכן כל כך קשה היה לי לשמוע שאני לא בסדר.
      למרות שהבקרית אמרה חד משמעית שזה לא מעיד על האיכות שלי כאשת מקצוע, עדיין לא השתכנעתי.
      ולאור המסקנה הראשונית אני צריכה להשקיע מחשבה ולבדוק איך אני יכולה למצוא עוד נקודות משען לאגו שלי…

      אהבתי

  3. את מזה מפחיתה ביכולות האמיתיות שלך
    לדעתי תעברי את הבקרה הגדולה אפילו בהצטינות
    ברכת חג אביב שמח לך פועה

    אהבתי

    1. כמו שכתבתי ליעלילה, הכשלון הבא מובנה בעצם הדרך שבה עובדת הבקרה, אבל מאחר ועברתי בקרה אחת, אני כבר יודעת שזה אפשרי, ולא כמו שהרגשתי אחרי הכשלון, שזו משימה בלתי אפשרית.

      אהבתי

      1. סוג של מתארחת, אני לא חושבת שאארח אם זה תלוי בי, גם ככה אני שונאת את החג הזה, אני לא צריכה את תוספת המתח…

        אהבתי

  4. אמרו לפני, אבל אני אוסיף גם את העובדה המדעית לחלוטין שכדי לתפקד אדם צריך לשמוע היזון חוזר חיובי (=מחמאות) לפחות פי 4 מביקורת שלילית. אחרת הדימוי העצמי שלו מרוסק. זה נכון לגבי ילדים, וגם מבוגרים. כך שיש לך עוד 3 ביקורות חיוביות עד שתצליחי לאזן את הביקורת ההיא, שבה נכשלת .
    אבל, באמת. אנשים לא לומדים מהצלחה, אלא מכישלון. ונשמע שזה לא היה כישלון שבסופו מפלה, אלא צמיחה, כך שלגמרי תהליך חיובי. 
    ומה הספורט החביב עליך? כמו שאמרה יעלילה, אין כמו ספורט מתיש כדי לנקות את המערכת מחלקיקים שליליים רזידואליים. 

    אהבתי

    1. אז היום קיבלתי חיזוקים לביקורת החיובית. הראשונה היתה בשיחת טלפון נרגשת מהאחראית שהתקשרה לברך אותי על הצטיינות יתרה בבקרה. היא קיבלה את הדו’ח הרשמי של הבקרית ומייד התקשרה אלי.
      אחר כך גם שלחה לי אותו במייל שאוכל להתרשם ממילותיה הטובות של הבקרית – "ניכר כי נעשתה למידה והטמעה של ההערות מבקרה קודמת. בקרה טובה מאד, יישר כוח"
      זה בהחלט מקל על ההרגשה.

      אני מסכימה מאד שביקורת שלילית דרושה לפעמים על מנת להזיז אדם מאיזור הנוחות שלו. ואני בהחלט חויתי את התהליך הזה שתחילתו היתה בכעס וסופו בהצלחה.

      אני אוהבת לצאת להליכות, אבל אין לי זמן לזה עכשיו, עם הלימודים והכל. אין לי חיים

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s