מה, את חושבת שאני לא רואה את הדמעות בעינים שלך? הוא שואל

אני יודע שנגעתי בנקודה רגישה, את לא צריכה להגיד.

ואני כועסת, על עצמי. שכשלתי ככה.

מתלבטת אם להחליף את משקפי הראיה במשקפי שמש, אבל בטוחה שאם ארכיב אותם יפרץ הסכר סופית.

אז אני מוותרת ומחליפה נושא.

עד שהצריבה הקלה בעיניים עוברת.

 

יותר מאוחר אני אומרת לו משהו וצופה בתגובתו.

 

מה אתה חושב שאני לא רואה איך מתהדקת לך הלסת כשאתה לא מרוצה? אני שואלת.

איפה את רואה? הוא חוקר

ואני מצביעה לו על מפרק הלסת, ממש פה. קשר.

ומוסיפה – יש לך את המבט הזה המלוכסן שמתחיל מלמטה, נע בתנועה רוחבית על הרצפה, מבריש אותה ועולה אלי עד שאתה מגיע לפנים.

כשאתה מהדק ככה את הלסת ומביט בי במבט המסויים הזה אני יכולה לראות את הגלגלים עובדים לך בתוך המוח, כאילו היה חלון שקוף בגלוגולת שלך.

אני רואה שאתה מתאפק שלא להגיד דברים וחושב מה כן להגיד.

 

את צודקת, זה בדיוק ככה.

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s