שלום כיתה א'

אין כמו היום הראשון ללימודים.

וזה מרגיש, ארבעים שנה אחרי, בדיוק כמו היום הראשון בכיתה א'.

 

אולי הצעד נראה בטוח, אבל החששות הם אותם חששות-

האם אצליח למצוא את הכיתה שלי? האם אמצא לי שם מקום? האם אמצא לי חברים חדשים? האם ישעמם לי? האם יהיה לי קשה או שאצליח בלימודים?

 

באורח מאד לא אופייני לי, לא הכנתי את התיק מראש ולא סידרתי לי את הדברים.

אספתי באקראי כמה כלי כתיבה ואיזה אביזר שישמש כקלמר. מצאתי לי קלסר ישן ומשומש ודאגתי שיהיו דפדפות בבית.

לא הדפסתי סילבוסים לקורסים ולא את המצגות של שיעורי היום הראשון.

לזכותי יאמר שעד אתמול לא היו באתר המכללה את כל אלה. אני אדפיס מחר. ואארגן את הקלסר כמו שצריך. ואקנה טיפקס ועטים צבעוניים וחוצצים. 

 

כאמור, בגלל הזמן הקצרצר שחלף בין ההכרזה על פתיחת התואר ועוד להתחלה הממשית הכל נעשה במהירות וברגע האחרון.

למשל, התברר לי היום שחלק מהנרשמים עוד לא הספיקו לשלם את שכר הלימוד. ושעד היום לא היה ברור כמה סטודנטים יתחילו את הלימודים.

 

בבוקר התעוררתי בשעה שבה אני רגילה לקום והיה לי פנאי של שעתיים עד שאצטרך לצאת. אולי בגלל זה קמתי לאיטי והתארגנתי בעצלתיים.

עד שגיליתי שהקלסר לא נכנס לתיק.

אחרי התרוצצות תזזיתית מעט ברחבי הבית, משכתי כסא ופתחתי את הארון הגבוה שבתוכו מצאתי את התיק הותיק אך המעולה שקניתי בתחילת התואר הראשון, לפני כשמונה שנים, שפשוט חיכה, תחוב לאחורי הארון ומעט מקומט, שאוציא אותו לאור.

אחר כך כמעט שברתי ציפורן במאמץ להצמיד לו בובת מכשפה קטנה. לכל תיק שלי מוצמדת איזו בובה. 

בזבזתי עוד 7 דקות בהתלבטות אם לקחת תיק אחד שיהיה בו את ציוד הלימודים ותיק רגיל או לדחוס הכל לתיק אחד ולוותר על חלק מהחפצים שאני לא יכולה בלעדיהם.

בסוף התפשרתי והכנסתי לתיק הלימודים, בנוסף לציוד הלימודים, את הארנק, משקפי השמש, כדורים לכאב ראש וריטלין, ועוד כמה דברים קטנים.
כמובן שלאורך היום גיליתי שחסרים לי המון דברים. 

כן, אני בטוחה שעם התיק הרגיל שלי אני יכולה לשרוד שבועיים במדבר. יש בו הכל.

עשיתי רשימה של דברים שאני חייבת שיהיו לי בשני התיקים, אני לא יכולה לסמוך על הזכרון שלי בלהעביר דברים מתיק לתיק.

 

ואז הלכתי להכין אוכל וגיליתי שאין לי מה למרוח בכריכים. המקרר ריק לגמרי.

בסוף התפשרתי על כריכים ממה שיש.

אחד עם עלה נבול של חסה (אורגנית! מהגינה!) וטחינה.

והשני עם טחינה וזיתים חריפים.

יצאו כריכים מעולים. באמת.

חוץ מזה, מלאת מרץ ועזוז חתכתי ירקות ומילאתי קופסה שלמה, נחושה בדעתי שבלימודים האלה אני לא אעלה במשקל.

 

לא לקחתי בחשבון את הפקקים של הבוקר ולכן הגעתי לכיתה שלוש דקות לפני תחילת השיעור הראשון במקום עשר דקות , כמו שהייתי מעדיפה.

התיישבתי איפה שהיה פנוי , אפילו לא חשבתי על כך שהישיבה האקראית הזו כנראה תקבע את מקום הישיבה שלי לפחות עד שיחליפו לנו כיתה.

למזלי יש לי שכנות נחמדות מאד , הימנית זוכרת אותי מהתואר הראשון. השתיים מאחור מכירות אותי מלימודים מוקדמים עוד יותר.

 

אוירת הזרות שאפפה את הכיתה בבוקר, הלכה והתפוגגה במהלך היום.

בשיעור השלישי כבר הועברה רשימת שמות לצורך יצירת קבוצת ווטסאפ כיתתית, נאסף כסף לקניית קפה לפינת קפה בכיתה וקופסאות הירקות התחילו לעבור מיד ליד.

עם חלוף השיעורים, הדממה שאפיינה את השיעור הראשון הלכה ופחתה, לאט לאט אנשים אזרו אומץ ושאלו שאלות, או העירו הערות, מה שהביא את האחרים להרגיש נוח יותר להשתתף ולדבר.

 

המרצה לסטטיסטיקה ושיטות מחקר לימדה את השיעור הראשון והשני. אני מכירה אותה מהתואר הראשון ואני שמחה שזו היא, בדרך מסויימת היא הופכת את הלימוד לנעים יותר. 

גם היא, כמונו , התרגשה מהיום הראשון של המחזור הראשון של התואר השני. וגם היא, כמו המרצים האחרים הדגישו שתואר שני זה משהו אחר ושהם מתייחסים אלינו אחרת לגמרי מהיחס לסטודנטים לתואר ראשון. ושהעובדה שאנחנו המחזור הראשון הופכת אותנו לקרובים במיוחד לליבם. גם זה תרם לתחושת הגאווה והיחוד שלנו.

אחריה היו עוד שני מרצים שאני מכירה מהעבר, שניהם מהסוג שמעלה חיוך על השפתיים ומעלים את אי השקט והמתח שיש לא פעם בכיתה.

באמצע היום היה מרצה פחות מוצלח, בתחום של חשבונאות , שרחוק ממני מאד.

חשבתי שבגלל זה אני לא מבינה מה הוא אומר, אבל הסתבר לי שאני לא לבד, הוא כל כך לא ממוקד שאף אחד לא הצליח לעקוב אחרי דברייו. הלוואי שהיה קצת פחות נלהב ומאוהב במקצועו וקצת יותר ברור. אני מקווה שאצליח להבין את המצגות שלו, אם לא אותו בשיעור.

ואולי אני צריכה לקחת ריטלין שיעזור לי להתרכז בשיעורים שלו. היום זה היה קשה עד בלתי אפשרי.

 

בסוף היום הכיתה כבר הגיעה להסכמה עם המרצה האחרון שמקצרים את ההפסקה האחרונה והשיעור מתחיל ומסתיים בהתאם.

יצאתי הביתה בתחושת אופוריה קלה.

היה יום ראשון מוצלח ממש. 

אני לא יודעת אם זה יחזור על עצמו, אבל ממש נהניתי בלימודים.

אני. נהניתי בלימודים. מדהים.

 

מסתבר שלא רק אני ככה כי  בקבוצת הווטסאפ הכיתתית כתב מישהו – 

 

בהצלחה לכווווולם , קבוצה נהדרת, נהנתי מכל רגע…

30 תגובות בנושא “שלום כיתה א'

  1. אחלה חוויה. דווקא החרדות האלה של לפני לפעמים נותנים את הטעם לכל העניין. אני אשכרה חושבת שביום שלא אחוש את הפרפרים של ההתרגשות לפני המפגש הראשון עם קבוצה חדשה עדיף לפרוש. ואני המרצה 

    אהבתי

    1. אין כמו ההתרגשות של פעם ראשונה, הפרפרים שבבטן…
      ואת צודקת, כנראה שברגע שנעלמים הפרפרים וההתרגשות, נעלמת גם תחושת החדווה וההנאה ואז, מה זה שווה בכלל?

      אהבתי

  2. מזכיר לי את השנה הראשונה 🙂 וואו, הימים הארוכים מאוד, שהסתיימו בשמונה בערב (והתחילו בשמונה וחצי בבוקר), והניסיון לצמצם את ההפסקות האחרונות כדי לצאת מוקדם.. וגם לי הייתה מרצה נחמדה לשיטות מחקר, בסטטיסטיקה לעומת זאת היה נוראי.. ממש הזכרת לי את הימים ההם 🙂 
    הרבה בהצלחה ובהנאה! 

    אהבתי

      1. היום ישבה אצלי מישהי שעבדה במרכז הכשרה כזה או אחר, היא אומרת שהכי גרועים והכי מרעישים ומתעסקים בטלפון ומבלבלים את המח, היתה קבוצת מנהלי בית הספר….

        מ.ש.ל. 

        אהבתי

  3. אחד היתרונות ללמוד במוסד מסודר שכולם לומדים יחד ונוצרים קשרים חברתיים
    בקורס הקודם שלמדתי הקבוצה הייתה דווקא בקשר דרך הוואטסאפ אבל לא נשאר מזה כלום אחר כך. בסך הכל קורס אחד, ואחר כך כל אחד הולך לדרכו

    לי יש שיעור ראשון ביום חמישי (שיעור אונליין)
    ובשבוע הבא שיעור בראשון שני וחמישי (מזל שביום שלישי יש חופש)
    איך אמר לי ידיד שלי שלומד גם בפתוחה (אבל הנדסת תעשייה וניהול) אחרי שמתרגלים ל2 קורסים בסימסטר עוברים ל3 ואחר כך גם לפעמים 4

    שמחה לשמוע שנהנית מהלימודים
    אני חושבת שככה זה צריך להיות

    אהבתי

    1. עוד אחד מהיתרונות…. אני רואה בעיקר יתרונות בלימודים במתכונת שבה אני לומדת. ובמקרה שלי, הקשרים החברתיים עוזרים מאד למצוא עבודה, ולקיים קשרי עבודה עם אנשים בתחום ממקומות שונים, זה חשוב ביותר.

      לא סתם ציינתי שפגשתי אנשים שאני מכירה, אני יודעת שעכשיו אוכל לפנות אליהם אם אצטרך עזרה, רעיון, תשובה.

      אני מקווה שההנאה מהלימודים תחזיק מעמד, תמיד שמעתי עלך אנשים שנהנים ללמוד וקינאתי בהם.
      הלימודים שלי עד כה, היו מתוך תחושת חובה ולרוב בלי הנאה מהישיבה הארוכה בכיתה, תחת משטר קפריזי כזה או אחר של מרצה והקשבה לחומר שלא מעניין אותי ולא קשור לחיים המקצועיים שלי…

      אהבתי

      1. זה לא מזיק ליצור קשרים
        קוראים לזה נטוורקינג
        דיי יעיל בכל מיני מקרים
        תמיד טוב לשמור על קשר טוב עם אנשים שקרובים לתחום התעסוקה שלך

        אצלי בקורסים שאני עושה היום, אז בגלל שהם שייכים למדעי החברה האנשים שם לא בהכרח רלוונטיים לקשרי עבודה כי רובם עושים תואר רק כדי לעשות תואר

        שאלת אותי בפוסט אצלי על הבחור
        אז הוא רצה לעשות תואר כזה, רק בשביל תעודה
        ולמרות שהוא שינה את התואר לניהול ומדעי המחשב, הוא כל הזמן רצה לחזור לתואר הכללי
        הוא עובד בתחום שלו בחברה גדולה בארץ. ושם צריך תואר במדעי המחשב
        גם אמרתי לו, עם תואר כללי או תואר בניהול, מה זה ייתן לך? 1000-2000 ש"ח במשכורת? אתה הרי רוצה יותר. ואתה רוצה להתקדם לתפקיד טוב יותר עם תואר במדעי המחשב יהיה לו לאן להתקדם וגם המשכורת שלו תוכפל פי 2 לפחות

        אהבתי

      2. אצלי התואר ממש לא יוסיף הרבה למשכורת, בטח לא אלף או אלפיים… 
        אחת הסיבות שרוב האנשים בגילי לא רוצים לעשות תואר שני זו העובדה שהתואר "לא יחזיר את עצמו" במשכורת. אבל אני, כאמור חושבת שאולי לא יחזיר את עצמו כספית, אבל יש לו יתרונות נוספים.

        גם לא כל תואר יחשב אצלי לצרכי עבודה, אלא רק תארים בתחום מאד מוגדר ומצומצם.
        נו טוב.

        אהבתי

      3. אם הייתה לי אופציה ליום לימודים מרוכז, שזה מה שחיפשתי לפני שנה זה מה שהייתי עושה. אבל אין אף מוסד אקדמי שמאפשר את זה בצורה הזאת
        אז מתפשרים על מה שמאפשר הכי הרבה גמישות

        לא כל הקורסים מעניינים
        אבל יש פן חברתי
        ואני חושבת שגם תואר שני כמו שאת עושה מגיע ממקום אחר לגמרי מאשר מי שלומד תואר ראשון שמרגיש שהוא חייב את התואר

        אהבתי

      4. אנשים עובדים ובעלי משפחה לא יכולים לקחת יותר משני קורסים בסימסטר. אין מצב. כלומר יש מצב להיות בינוני וכזה אבל רק לחשוב שיש 4 מבחנים בסוף הסימסטר וכבר זה לא מסתדר.

        אהבתי

      5. האמת שאישית אני חושבת שבשילוב עבודה, לקחת 2 קורסים זה דיי עמוס
        גם לאנשים שאין להם משפחה משל עצמם
        אני חושבת שבמיוחד בקורסים המתמטיים שבאמת צריך לשנן את החומר ולתרגל אותו שזה שונה מקורסים עיוניים

        השאיפה שלי היא להישאר עם 2 קורסים בסימסטר, גג 3 קורסים
        בכל זאת אני רוצה להוציא ציונים טובים

        אהבתי

      6. אני מבטיחה לך שחשבונאות פיננסית משעממת אותי עד דמעות, אבל רוב המשקל של היות הקורס משעמם או מעניין תלוי במרצה ובכריזמה שלו.
        זה נכון שלפעמים הנושא מייגע ומתיש , אבל מרצה טוב יגרום לך להתעניין אפילו בחומר מרדים.

        לצערי את החשבונאות הפיננסית מלמד רואה חשבון וזה גרוע בדיוק כמו שזה נשמע…

        אהבתי

    1. לא סתם שבירת שגרה… זה הפך לי את השבוע לחלוטין, אני לא מצליחה לזכור איזה יום היום ומזל שבכלל הגעתי היום לעבודה הנכונה…

      אהבתי

  4. אני תמיד אהבתי ללמוד אבל בתואר הראשון שסיימתי בשנה שעברה בפתוחה היה לי הכי כייף מתמיד. כשרוצים ללמוד ולא מכריחים ללמוד זה אחרת, בחירה חופשית תמיד עדיפה.
    תהני רק ככה הדברים עוברים בכייף.

    אהבתי

      1. לקח לי הרבה זמן להכנס לכאן לא יודע למה משהו עם שם המשתמש כנראה…
        לקח לי 3 שנים להשלמת התואר במדעי המדינה החשיבו לי כמה דברים מהתואר הראשון הקודם אבל בס"כ זה לקח 3ץ5 שנים לא למדתי סימסטר אחד כי שהיתי בחו"ל כמה חודשים.
        בו"פ יש לך את הזמן שלך, אתה מנהל אותו ומחליט איזה קורס וכמה לקחת בסימסטר, הכל עליך. כמובן שצריך סבלנות ו"תחת" לשבת ואין לי בעיה עם זה אני אוהב ללמוד במיוחד כשזה משהו שאני רוצה ולא מחייבים אותי למרות שהיו שני קורסים שהייתי חייב אבל ניחא.
        במקום העבודה שלי לא מסתכלים בעין יפה על מסיימי מכללות ולא חשוב איזה. אין ספק שהרמה במכללה היא לא הרמה באוניברסיטה ואני רואה את זה על אנשים. כמובן שיש יוצאים מהכלל בשני המקומות אבל מכללה בארץ זה לא קולג’ בארה"ב, זה רחוק מזה.
        וכבונוס אני יכול להגיד לך שיש סטיגמה, לא שלילית בעליל, שבוגרי האו"פ הם אנשים רציניים יותר שיכולים להתמודד עם דברים לבד ולא חייבים המחיה בכל דבר ויש בזה משהו.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s