תרגילי שחרור

כיוון שהלימודים מתקיפים אותי כבר בשבוע הבא (סטטיסטיקה!! שיטות מחקר!!) מיהרנו השבוע לערוך את החפיפה לזו שתחליף אותי בימים שאעדר.

אני מכירה אותה היכרות רופפת מהעבר ושמעתי עליה בעיקר דברים טובים כך שחששותי מהחפיפה פחתו.

 

השבוע הבנתי סוף סף מה הוא התמהיל החברתי הרצוי עבורי בעבודה.

אני לא צריכה לעבוד לגמרי לבד, זה לא טוב לי ולא הופך אותי לפרודוקטיבית במיוחד. אבל לעבוד כל הזמן עם אנשים נוספים גרוע אפילו יותר.

מסתבר שהמזוגניות שלי חוצה את גבולות החברה ופולשת לתחום העבודה. כלומר, אני מוכנה ורוצה חברת אנשים אחרים, אבל במינון מינימלי. יש גבול לכמה אני יכולה לשאת נוכחות של אחרים.

הצורך להתייחס אליהם, להגיב, לשתף, לספר, לענות לשאלות…כל אלה גדולים עלי מעבר לכמה שעות שבועיות, מסתבר.

 

וחפיפה גרועה אפילו מעבודה יחד, כיוון שמצופה ממני להדריך , ללמד ולהראות, תוך כדי שאני עסוקה בעבודה שלי ולא יכולה להתפנות להפוגות הקטנות ושומרות השפיות שאני מרשה לעצמי. אני  חייבת לקחת כמה דקות מידי פעם ולנוח מהעבודה. לעשות משהו שלחלוטין לא מצריך הפעלת שיקול דעת, אחריות ומחשבה יתרה.

וכאשר מישהו עומד הכן להענות לרצוני, רוצה לספר לי סיפור קטן שיעזור לנו להכיר ולהרגיש נוח יותר יחד,  מצפה שאמציא לו עבודה ואראה לו איפה מונחים הדברים , או סתם אענה על שאלה שבאמת אין סיכוי שהוא ידע, הזמן הדרוש להפוגה, פשוט אינו בנמצא.

עוד גיליתי השבוע שאני נדרשת לאפשר, לתת מקום ולוותר על השולחן שלי, על מנת לתת למחליפה להשתלב, לרכוש בטחון ולאפשר לה לנסות להרשים אותי ביכולותיה ובשליטתה בסיטואציה החדשה לה.

 

בתכלס, הנסיונות שלה להוכח את עצמה בעיקר הפריעו לי.

כשאני נותנת מענה למישהו, אני לא צריכה שיתערבו לי ויוסיפו על דברי, או יחזקו את דברי בהנהונים נלהבים. אני אפילו לא רוצה שיעמדו ליידי ויפריעו לאינטימיות ההכרחית לפעמים הנרקמת ביני לבין האדם השני.

היא גם לא באמת יודעת מה מערך הקשרים שלי עם האנשים המגיעים ולא מכירה את הבדיחות הפנימיות, הרגישויות והסיפורים שמאחורי כל אחד. זה משהו שלומדים עם הזמן ורוכשים בדם, יזע ודמעות.

 

הכי התבאסתי כשניסיתי לשחרר אותה לפני הזמן והיא סרבה מתוך אי נוחות והציעה לי לצאת קודם.
אני מבינה מאיפה זה בא, אבל זה לחלוטין לא מקובל. עלי.

אז לא, לא הלכתי הביתה קודם, אבל בכל מקום אחר לקחתי צעד אחורה ונתתי לה לעשות כרצונה.

לא לגמרי, כי גם כשהלכתי לחדר השני עדיין נשארתי בהאזנה. אחרי הכל האחריות היא שלי.

 

זה עבד, כי היום היא חיבקה אותי בסוף היום ואמרה שהרגישה מאד נוח איתי וכמה היא שמחה שהחליטה לבוא לעבוד במקומי לתקופה הזו של הלימודים.

אני בעיקר שמחתי שסיימנו את החפיפה שאצטרך לראות אותה מעט מאד אם בכלל.

 

לא, אין לי תקנה.

 

 

22 תגובות בנושא “תרגילי שחרור

  1. מכירה את ההרגשה של אוטוטו לימודים
    האמת שהחופש בין הסימסטרים היה קצת קצר לי מדיי (ועוד עשיתי רק מבחן אחד ולא שניים כפי שהיה מתוכנן במקור)
    אבל בסופו של דבר לימודים זה משהו שאני דיי נהנית ממנו
    וזה שווה את ההשקעה כי זו השקעה עתידית

    אהבתי

    1. לא תהיה לי חופשת סמסטר בכלל…
      אני אתחיל בסמסטר אביב בשבוע הבא ואמשיך ישר לסמסטר קיץ וממנו מיד לסמסטר סתיו הבא אחריו.

      החסרון הוא שלא יהיה לי אויר לנשום. היתרון, אני אסיים את התואר (אם אעמוד בכל המטלות) בשנה ושלושה חודשים בלבד.

      אהבתי

      1. אם העומס מתאים לך זה טוב
        אני ראיתי גם אנשים בפתוחה שעושים 3-4 קורסים בסימסטר (רגיל)
        אני לא יודעת איך הם מצליחים לשלב את זה עם משרה מלאה
        אבל זו פחות או יותר הדרך היחידה לסיים באמת את התואר תוך 4 שנים
        (בסימסטר קיץ בקושי יש קורסים גם ככה)

        אהבתי

      2. אני מוותרת על יום וחצי בשבוע בשביל ללמוד. 
        זה פשוט סוג אחר של ויתור.
        אם לומדים בפתוחה ושומרים על משרה מלאה זה עומס מסוג אחר.

        חשבתי ללמוד בפתוחה אבל זה כנראה לא מתאים לי וגם אין תשתית מספיק טובה באיזור שלי. ככה אני מפסידה בתקופה מרוכזת וקצרה יחסית את הזמן והכסף שאת מפסידה לאורך זמן.

        אהבתי

      3. האמת שגם באיזו שבו אני גרה אין תשתית מדהימה של הפתוחה
        כן יש שיעורי אופק (שאלה שיעורים שמועברים אונליין), ואפשר ללמוד מהבית
        לא תמיד המרצה שיש שם טוב/ה
        ברוב הקורסים של מדעי המחשב אין אופק ואני אצטרך להגיע לשיעורים בתל אביב. ופה יש קטע שיש כמה וכמה קורסים שיש אותם רק ב2-3 מקומות בארץ (כי אין להם ביקוש גבוה) ואז בכלל זה סרט

        אני גם מוותרת על יום בשבוע כדי שאני אוכל ללמוד (או שיהיה לי זמן ללמוד)
        ובאמת בסימסטר הקרוב יש לי לימודים ביום הזה (אמנם אחה"צ אבל עדיין)

        אחי לומד בבית ברל (יחסים בינ"ל וקרימינולוגיה) זה תואר משולב עם תואר של הפתוחה. ויש לו שם יום מרוכז שבו הוא לומד כמה קורסים
        האמת שאם הייתי עושה תואר שאין בו ממדעים מדוייקים, הייתי יכולה לעשות יותר קורסים בסימסטר פשוט בגלל שזה יחסית יותר קל עבורי

        אהבתי

      4. אז יום החופש שלך היה יכול ללכת על לימודים במכללה או אוניברסיטה שבו היית מספיקה יותר מקורס אחד או שניים לסמסטר.
        זה היה בכל אופן החשבון שאני עשיתי.
        מה גם שלא הייתי מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי לקחת יום "סתם" בשביל לימודים בבית. זה אדיוטי, אבל ככה יש לי לגיטימציה לקחת את היום הזה, בעיני עצמי.

        ואני כמוך, בדקתי את הציונים מהתואר הראשון, הציונים הכי נמוכים שלי 79-82 הם בסטטיסטיקה ושיטות מחקר, כל השאר נע בין 90-100 .
        וכבר הודיעו לנו שאנחנו נלמד סטטיסטיקה ושיטות מחקר מהתחלה, כדי ליישר קו בין אלו שלמדו במכללה לבין אלו שלא….

        אהבתי

      5. קודם כל זה שיש לי יום חופשי ביום חמישי זה רק במקום עבודה הנוכחי אף אחד לא מבטיח לי שזה יהיה ככה אם אחליף מקום עבודה – אחת הסיבות שבחרתי ללמוד בפתוחה זה כי זה מאפשר לי ללמוד ולעבוד במשרה מלאה (אם אני רוצה לעבוד במלאה – שזה מה שרוב מקומות העבודה דורשים)

        שנית, אין אף אוניברסיטה, האמת גם אף מכללה שמלמדת תואר במדעי המחשב ביום אחד מרוכז – בדקתי את זה האמת
        כל המכללות (ואוניברסיטת אריאל) שמציעות לימודים לאנשים עובדים – אקא מה שאוהבים לקרוא לו לימודי ערב מציעות מסלול של 3 ימים בשבוע שלומדים
        2 ערבים מ4 אחה"צ עד 9-10 בלילה ושישי. (כל יתר האוניברסיטאות בארץ לא מציעות לימודי ערב במדעי המחשב בכלל או כל גמישות אחרת בתואר הזה בפרט)

        אהבתי

      6. בנוסף, אני לא הייתי הולכת ללמוד במכללה. בתחום שלי מסתכלים מאוד איפה למדת, יש הבדל משמעותי בין איך שמלמדים באוניברסיטאות ואיך שמלמדים במכללות. ויש מקומות שמעדיפים בוגרי אוניברסיטאות.
        גם בתוך האוניברסיטאות יש דירוג וגם בתוך המכללות.

        רוב מי ששאלתי אותם בנושא (שאלתי גם חברים שהם אנשי מקצוע ומגייסים בתחום וגם אנשים שעובדים בגיוס בתחום) עדיף להתחיל ממקום שפותח כמה שיותר דלתות בשבילי. והמון מעסיקים כן מעריכים מי שלומד מדעי המחשב בפתוחה.

        אהבתי

      7. אם הייתי יכולה מלכתחילה ללמוד 100% אז הייתי הולכת ללמוד באוניברסיטה רגילה
        מבחינת הציונים והקריטריונים אני יכולה ללמוד מדעי המחשב בכל אחת מהאוניברסיטאות בארץ (לפני שנה שעשיתי חושבים בנושא הגשתי מועמדות והתקבלתי לטכניון לאוניברסיטת תל אביב, ולבן גוריון)
        אבל כאמור זה ללמוד 100% ואני לא יכולה להרשות לעצמי 3-4 שנים רק לימודים

        אהבתי

      8. אין לי ספק שאת עושה את החישובים הנכונים לך. ושאפו על הקבלה לכל האוניבסיטאות הנחשבות!
        בארצות הברית לוקחים הלוואות סטודנטים כדי ללמוד , בארץ זה פחות מקובל, ובאמת, מי שצריך לפרנס את עצמו נקלע לאיזה מעגל קסמים של אי יכולת לצאת ללימודים שיאפשרו לו השתכרות ועבודה טובה יותר בעתיד.

        אני שמחה שמתאפשר לי ללמוד עכשיו. כל מי שלומד יחד איתי עובד ורובם גם נראים בעלי משפחה (מסתבר שלתואר השני מגיעים אנשים בגילי ופחות אנשים בגילאי עשרים) הבחירה לקיים יום לימודים מרוכז ועוד חצי יום ביום שישי זו התחשבות בורך של אנשים להתפרנס.

        אהבתי

  2. את בעייתית משהו מה? 
    יש לא מעט אנשים שקשה להם לשחרר דברים שהם עושים לאחרים מכל מיני סיבות. אבל את עושה את זה בשביל משהו חשוב, בשבילך ובשביל מה שאת רוצה לעשות.

    אהבתי

  3. מצטערת, אבל לא קונה את התמונה הזו. זוכרת סיפורים על איך חנכת בחורה צעירה לתפקיד, כולל הכל, כמעט עד אימוץ פורמאלי. נדמה לי שבמקרה הזה את אכן טריטוריאלית, וצריך לבדוק אם קיים חשש שהיא אולי תעשה את העבודה שלך יותר מדי טוב, ואיש לא יחוש בחסרונך. שזה יהיה נורא כמובן 

    אהבתי

    1. אני טריטוריאלית כי זה המקום שלי. סוג של מנוחה ונחלה אחרי נדודים לא מעטים וקשה לי לראות מישהו נוגע לי בדברים ויושב לי בכסא. אבל אני לא חושבת שהיא יותר טובה ממני או שהיא יכולה לתפוס את מקומי. אני יודעת מה אני שווה…

      היא היתה סופר נחמדה ומתוקה לאנשים, הרבה יותר ממני, אבל תמיד זה ככה כשחדשים בתפקיד. זה יעבור לה. זה עובר לכולם. זה לא מאיים עלי.

      אני מקווה שגם אחרי שאסיים את הלימודים נוכל למצוא לה פה פינה, זה חשוב בעיני שיהיה יותר מאדם אחד שנותן מענה לאנשים.
      וכך יהיה גם מי שיחליף אותי כשאני רוצה, רחמנא ליצלן, לצאת לחופש, נגיד.

      אהבתי

  4. יש לך ,אבל נוח לך וחמים במקום שלך  ולא בא לך להתמנגל, רב הזמן זה בסדר ובחלק שאת בכל זאת  צריכה להתמנגל ,תקחי זאת כמשימה, במשימות את לא רואה בעיניים:-)

    אהבתי

    1. זה נגמר, החפיפה, ככה שעכשיו אני צריכה לתקשר איתה בעיקר דרך הטלפון, שזה ממש בסדר.
      אני מקווה שהיא תשמור על הסדר שלי ולא תעשה לי בלאגן, שאוכל למצוא את הידיים והרגליים…

      אני מאמינה שיהיה בסדר, בסופו של דבר אסתגל לנוכחותה, אחרי הכל היתרונות של המיצאותה עולים על החסרונות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s