עוד כמה מילים על התמודדות

המתח של השבועות האחרונים נותן בי את אותותיו. מה שיפה אצלי זה שאני מדחיקה כל כך חזק את העובדה שאני במתח, שאין לגוף שלי ברירה אלא לצעוק את זה החוצה כדי שאשים לב ואולי אעשה משהו להקל.

 

זה התחיל מדלקת בקיבה, שהיא הדרך הטובה להגיע לכיב קיבה, אולקוס, אם לא מטפלים כמו שצריך.

זו לא פעם ראשונה שיש לי דלקת כזו, אבל כבר מזמן לא היתה בעוצמה כזו ולקח לי כמה ימים להבין שהעובדה שאני מרגישה ממש ממש רע , שיש לי בחילות מיד אחרי כל דבר שאני אוכלת ושאני מותשת כל הזמן קשורה בדיוק לזה.

בפעם הראשונה זה היה קשור למלחמה האיומה עם האקס שהביאה אותי למצבי מתח קיצונייים. שאתם דווקא הצלחתי להתמודד יחסית טוב, אלא שכל שינוי הכי קטןן בחיים שלי היה מפיל אותי מייד לקרשים.

בפעם הראשונה זה לקח חודש, שניים עשר קילו ובטחון מלא שאני חולה בסרטן לפני שהצלחנו , רופא המשפחה ואני להבין מה יש לי ולטפל בזה בהצלחה.

מאז נשארה לי קיבה רגישה מאד שמשמשת כססמוגרף רגיש ביותר ומזדעקת בכל סימן למתח חריג.

 

ומתח לא חסר בזמן האחרון , החל במתחים של לפני הנסיעה עם הגמל, המתחים שאחריה, הריבים, המתח שלפני הלימודים וענינים בריאותיים עם אבא שלי שחלקם במתח עצום. 

 

כיוון שהבנתי שמדובר בקיבה מרימה ראש וטיפלתי בה פחות או יותר.

(הרופא – תעשי גסטרוסקופיה, לא עשית מעל עשר שנים, חייבים לבדוק.
אני – לא נראה לי שאעשה.
הרופא – למה לא? זה חשוב מאד.

אני – כי לא בא לי.

הרופא- אה, זו סיבה מצויינת. ) 

 

וכיוון שהמתח לא נעלם מחיי, אלא רק הלך והתגבר, כמו נתיב מים הוא פילס לו דרך חדשה ובקע כפצע הרפס על השפתיים.

גם בו טיפלתי כמו שצריך וכל מה שאני צריכה עכשיו זה לא לחייך. מה שלא מהווה בעיה, כי ממלא לא ממש בא לי לחייך בימים אלו.

 

המתח ראה שגם להרפס בפה אני לא מתייחסת והתחיל להעיר אותי באמצע הלילה.

בהתחלה בקטנה, בחמש בבוקר, אחר כך בארבע, אחר כך בשלוש.

הלילה כבר התעוררתי באחת וחצי.

אני עייפה כל הזמן, חסרת סבלנות וחשק לעשות דברים. כל מחשבה, פגישה או שיחה עם הגמל מלווה בזליגה לא רצונית ולא נשלטת של דמעות. כך גם כל מה שקשור לאבא שלי. ללימודים אני מתייחסת ביותר אופטימיות משום מה.

אני מותשת ומרוטת עצבים. אין לי חשק להפגש ולדבר עם אף אחד. איו לי סבלנות לשטויות של אנשים בעבודה. מתחשק לי להכנס למיטה ולא לצאת. אבל כשאני מצליחה לעשות את זה אני לא מרגישה הקלה.

 

אין לי הרבה מה לעשות.

אבא שלי במגמת השתפרות.

ללימודים התקבלתי ובעוד שבוע אתחיל ללמוד.

והגמל, אין לי שום דרך לטפל במתח שקשור בו.

אני חסרת אונים לחלוטין וחסרת כוחות להשפיע ולשפר. וזה קשה מאד. שוחק טוחן ומועך.

 

כיוון שאני לא יכולה להשפיע עליו אני יכולה לטפל רק בצד שלי במערכת היחסים וזה אומר או לקבל ולספוג ולהבין שזו לא אני, זה הוא.

או לנתק את מערכת היחסים.

שתי האפשרויות כרוכות בכמויות עתק של מצוקה ומתח ובאופן כללי החיים הם לא שחור ולבן ויש תחומי אפור גדולים בעיקר באפשרות הראשונה.

 

 

בקיצור, החיים שלי די בזבל עכשיו מבחינה רגשית.

זו תקופה שתעבור, אני יודעת. כבר היו לי תקופות קשות ואני חזקה מאד.

 

14 תגובות בנושא “עוד כמה מילים על התמודדות

  1. אני חושבת שכל מה שאני יכולה לעשות זה חיבוק גדול ואולי להגיד לך לנסות להוריד את הראש עד שיעבור הגל. ולפני החיבוקים שיבואו פה למטה בשרשרת (הרבה אימוג’נים של חיבוק = חיבוק ארוך וגדול), רק לומר לך שזה לגמרי מדויק, איך שתיארת את המתח שמחפש לו נתיבים להתפרץ. לכל אחד ה’צ’ופצ’יק של הקומקום’ שלו, ונקודות התורפה הללו הן הראשונות לפקוע כשהלחץ גדל. ושתחושת חוסר אונים היא הדבר הקשה ביותר גם עבורי. 

    אהבתי

    1. הראש שלי כבר לא יכול להיות נמוך יותר, נראה לי.
      חוסר האונים וחוסר היכולת לשנות דברים שאינם תלויים בי הם אכן הקשים מכל והמתסכלים מכל.

      אהבתי

    1. השעה עכשיו תשע ועשרה ועוד לא הצלחתי לצאת מהמיטה. אני צריכה עוד חצי שעה להיות בעבודה, כך שכדאי לי להתחיל להזיז את עצמי.
      אין כמו השגרה והמחויבויות לבעוט אותך מהמיטה בבוקר וללכת לשטוף את הפרצוף במקלחת ולהתחיל לתפקד כמו בן אדם בוגר, לעזאזל.

      אהבתי

  2. אז את והגמל כן מדברים?

    רפואה שלמה לאבא שלך. 
    אצלי אגב זה כאבי ראש וגב ושלשול, אפשר להתחלף אתך? לא יזיק לי לרדת קצת במשקל  
    תחזיקי מעמד תנסי למצוא דרכים פחות מכאיבות לפרוק מתח, אף גבר לא שווה שתהרסי את הבריאות בגללו.

    אהבתי

    1. מדברים זה מילה קצת גדולה. בואי נגיד מתקשרים.

      בטח שאף אחד לא שווה שאהרוס את הבריאות בגללו, אבל עובדתית זה קורה. כמה מרגיז.

      דווקא היום הייתי כל כך עסוה בעבודה ששכחתי את השטויות כולן.
      אולי זה מה שאני צריכה…

      אהבתי

  3. מתח רגשי יכול לגרום לבעיות פיסיות, את זה אמרו חכמים ממני.
    אני לא חושב שיש לי מה להציע לך מלבד שתנסי להרגע ולעבור את התקופה הזו, אולי ע"י התרגשות מלימודים חדשים על כל המשתמע מכך, מה שיכול להשכיח ולו במעט את המטען הרגשי שאת נושאת בתוכך בזמן הזה.

    אהבתי

    1. אני מניחה שכמו תמיד, הדברים ישקעו וירגעו.
      בסופו של דבר המתחים עוברים והתקופות הפחות נעימות חולפות.

      הלימודים בהחלט יהוו הסחת דעת מבורכת, החל משבוע הבא.

      אהבתי

  4. ואני,  טפשה ילדותית שכמותי,  ולמרות שאני לא בטוחה שזה מה שאת רוצה לשמוע, עדיין מקווה שהעניינים עם הגמל יסתדרו. אולי הזמן יחליק את אי ההבנות.
    מכל מקום,  אין לי מושג מה לייעץ.  אז רק חיבוק.

    אהבתי

    1. תודה עדה, באמת שאין עצות שיועילו פה. אני חושדת שרק הזמן יבהיר דברים ויסדר אותם. לכאן או לכאן.
      ולרצות שהדברים יסתדרו זו לא טפושת ילדותית, אני רואה את זה כאמפתיה וחמלה. זה בהחלט עוזר ומעודד.

      אהבתי

  5. ההרגשה הזיפתית דיי מוכרת לי
    כשיש צרות הן באות בצרורות אומרים…
    בסופו של דבר זה רק מחזק אותנו
    אבל כן, כשאנחנו בתוך זה אנחנו ממש לא מרגישות ככה

    שולחת אלייך חיבוק ענקי

    אהבתי

    1. אני חושבת שתקופות קשות מלמדות אותנו איך לשרוד תקופות קשות, ובעיקר הן מלמדות אותנו שגם תקופות קשות מאד, חולפות בסוף.
      אולי זה מה שמחזק אותנו, הידיעה שיום אחד המצב ישתפר וההרגשה תהיה טובה יותר.

      תודה יקירה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s