למרות שאמרו לנו לחפש את תוצאות המבחן באנגלית באתר המכללה אחרי שבועיים, שלחו לנו את הרשימה במייל, אחרי שבוע, בלי ציונים, רק עבר או נכשל.
העיניים שלי רצו במורד רשימת מספרי תעודות הזהות , מחפשות את הספרות המוכרות.
בדיוק באמצע מצאתי את עצמי ולייד תעודת הזהות שלי, המילה המיוחלת – עבר.
כמובן שמייד הצטערתי שאין ציונים. הייתי שמחה לדעת איזה ציון קיבלתי. בתנאי שזה ציון גבוה, כמובן.
מאחר והייתי באמצע הרשימה חשבתי שאולי הרשימה היא בסדר יורד, מהציון הגבוה ביותר לנמוך ביותר, אבל הצצה חטופה למספרי הסמוכים אלי גילתה שני נכשלים קרובים אלי, לפני ואחרי, כך שהמספרים הוקלדו אקראית, כנראה.
זה לא הפריע לי להכנס עוד שלוש או ארבע פעמים לבדוק אם ראיתי נכון, אם באמת עברתי.
אתמול כבר קיבלתי את האישור הסופי.
במייל קיבלתי זימון לכנס הסברה טרום לימודים.
אני לא יודעת אם זה הליך סטנדרטי, כי אני לא זוכרת כזה מהתואר הראשון, או שזה בגלל המהירות שבה קורים הדברים.
עוד מייל הזמין אותי להדרכה בספריה, אם לא למדתי במוסד בתואר הראשון או אם אני רוצה לרענן את זכרוני.
מאחר ושנאתי את ההדרכות בספריה כבר בתואר הראשון, אני משוכנעת שלא אלך להדרכה הנוכחית.
אני כבר אציק לספרניות באופן אישי.
והמייל המשמח ביותר היה המייל שהכיל את הססמא האישית שלי לאתר המכללה.
מייד נכנסתי לאתר , לאזור האישי.
איזו הרגשה כייפית של שייכות.
יש לי פינה משלי באתר, עם השם שלי.
עדיין בלי רשימת קורסים, ציונים, מטלות או אפילו מערכת שעות, ובכל זאת שלי.
מייד הכנסתי את ההכנות להילוך גבוה, אחרי הכל, הלימודים מתחילים בעוד שבועיים.
חזרתי לברר את נושא המלגות, יש לי שתי אפשרויות לקבלת מלגה.
בשתיהן קיבלתי דחיה כיוון שאיחרתי את המועד להגשת הבקשה והמלצה לנסות לפנות בשנת הלימודים הבאה.
בדרך מעבודה א לעבודה ב' עברתי במשרד הבריאות וקיבלתי את החיסון האחרון לכלבת. נפרדתי מהם בלי דמעות.
אחרי העבודה הלכתי לבנק לא שלי, כי מסתבר שדרכו אפשר לחלץ את קרן ההשתלמות ששוכבת כבר שנתיים ומחכה. הגעתי בדיוק כשפתחו ולכן האיש שמבין מה לעשות היה פנוי, ואכן טיפל בזריזות בבקשה שלי.
בעוד כעשרה ימים הכסף יחכה בחשבון הבנק שלי, הוא אמר. נחמד שיהיה לי מאיפה לשלם את תשלומי שכר הלימוד.
יצאתי מהבנק וחשבתי שאולי אני הבן אדם היחיד בהיסטוריה שאכן משתמש בקרן השתלמות לצורך השתלמות. ואיזה מזל שלא נכנעתי לגחמות ולא השתמשתי בה לדברים אחרים.
היום היתה פגישה עם זו שאמורה להחליף אותי ביום שלא אהיה. קצת חששתי מהפגישה איתה, כי היא דרשה משכורת גבוהה ופחדתי שכוח אדם לא יסכימו. שבועיים זה לא מספיק זמן למצוא מישהו אחר שיחליף אותי. וגם, היא מנוסה ויש לי עליה חוות דעת טובות ברובן. יהיה קשה למצוא מישהי באיכות שלה.
אבל הפגישה היתה טובה. היא חזרה בה מדרישות השכר המוגזמות וכוח אדם קיבלו אותה בשמחה. גם אני.
קבעתי איתה תאריך לחפיפה, נראה לי שכמה שעות יספיקו, ממילא אצטרך להיות זמינה לה בטלפון בכל מקרה אחר כך.
אז זהו. נשאר לי רק לשלם את שכר הלימוד, כשאקבל את שוברי התשלום בדואר, לארגן לי כלי כתיבה ודפדפות, ואני מסודרת.
אני חושבת.
מפחיד. אני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון.
על קצות האצבעות 