הודות לתגובות החכמות שאני מקבלת פה הצלחתי קצת לראות דברים מנקודת מבט אחרת ולא רק מתוך העלבון והמצוקה הפרטיות שלי.

בקשר לגמל, זו לא אני, זה הוא (בעיקר).

אני יכולה להחליט אם אני מוכנה להשאר במערכת היחסים הזו או לא.

אבל אם כן, אני חייבת לקבל את המצב שהוא נתון בו.

 

כמו שיוגה אומרת, זה לא קל, אבל אם את מחליטה להשאר שם, אז את חיבת להיות בעמדה שסופגת ומקבלת. כי זה המצב עכשיו.

כמו תמיד, אמרתי לה.

כמו תמיד, היא הסכימה. אולי בגלל זה אתם כל כך הרבה שנים בקשר. את אולי האדם היחיד שמאפשר לו כזה מקום בטוח ולא דורש.

רק שעכשיו קצת שברתי את הכלים, אמרתי.

נכון ותראי את התגובה שלו, היא אמרה. תמיד זה ככה כשאת משנה את הכללים, או מצפה ממנו למשהו. הוא עושה בשבילך המון, אבל רק כשהוא יכול או רוצה. לא כשאת מבקשת או מצפה.

אני לא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד, יש רגעים שאני פשוט לא יכולה יותר. אם הוא לא יעשה את השינוי ההכרחי בחיים שלו וימשיך כמו עכשיו, יגיע הרגע שיגמרו לי הכוחות.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s