כמעט שנה בלי

פורים המתקרב מזכיר לי שכבר כמעט שנה עברה מאז שתלם ניתק מגע והפך מחבר קרוב לנעלם חסר הסבר.

אני חושבת עליו מידי פעם. לא הרבה כמו לפני שנה. גם לא בכאב כמו לפני שנה.

מדי פעם.

כשאני עוברת ליד הבית שלו. כשאני רואה את אחת הבנות שלו, או את הכלב שלו, שעדיין מכשכש אלי בזנב בשמחה ומחייך. לפחות מישהו מחייך אלי.

 

הדבר העיקרי שמפריע לי, זה שאני לא מבינה למה.

למה הוא ניתק קשר?

מה קרה?

משהו שאני עשיתי או אמרתי?

משהו שקרה לו?

זו החברה שלו שגרמה לו להתנהג ככה? אחרי שהבטיח שלעולם לא יתן לאשה שאתו להשפיע על בחירת החברים שלו?

 

למה אדם מחליט יום אחד לחתוך קשר של חברות בת שמונה שנים. לא סתם ידידות של היי-היי, חברות על אמת. ליוונו זו את זה בעליות ומורדות, בקשיים ושמחות לאורך השנים האלה. ישבנו פעמים אין ספור יחד ונעזרנו זה בכתף של זו , ולהיפך.

התלבטנו יחד, התווכחנו, דיברנו בלי סוף והתנחמנו בחברות שביננו. דיברנו על זוגיות וחברות,על האקסים שלנו, על החיים. על עבודה, ילדים, כלבים.

חגגנו חגים יחד, בילינו ערבי שישי וערבי שתיה, חגגנו ימי הולדת וערכנו ארוחות חגיגיות לחברים, הלכנו יחד להופעות, רקדנו ושרנו. צחקנו ואפילו בכינו לפעמים.

הרבה יותר מפעם אחת הוא אמר לי שהוא אסיר תודה על החברות שלנו, שזה לא מובן מאליו שיש חברים טובים ולא דבר שיש לזלזל בו.

 

אולי אם הייתי מבינה את הלמה הייתי יכולה לכעוס מספיק או אולי אפילו להבין ולסגור את הפינה העלובה הזו בנקודת ההשקה של החיים שלו ושלי.

 

עוד מפריע לי שהוא ידע עד כמה סיפור דומה לזה בעבר היה קשה ופוגע עבורי. דיברנו המון על למה זה קרה ואיך זה נפתר. והוא אמר שבחיים לא היה עושה את זה ולא יעשה את זה. לא לי ולא לאף אחד/ת אחר/ת.

והנה הוא עשה. ועוד איזה עשה.

 

במשך השנה פנו אליו יוגה וכוח הצלה, לפחות פעמיים כל אחת ולא הצליחו לקבל ממנו תשובה.

ליוגה הוא אמר שזה סתם שטויות ושתיכף הוא ידבר איתי והדברים יסתדרו. זה כמובן לא קרה.

לכוח הצלה, שניסתה לדבר איתו במהלך שבעה של משפחתה, כשהוא בא לנחם, הוא אמר שזה לא הזמן ושהוא ידבר איתה על זה בהזדמנות. גם זה כמובן לא קרה.

 

הוא לא בא ללויה של הצרפתי שהיה חבר קרוב שלו, יותר מאשר שלי.

הוא לא בא ללויה שהיתה לפני שבועיים שגם היא היתה של חבר משותף.

במהלך השנה האחרונה, היתה פעם אחת שראיתי אותו מרחוק. הוא לא הסתכל לכיווני, כאילו לא ראה אותי. אבל מאחר ובעבר הוא זה שהיה רואה אותי עוד לפני שראיתי אותו, אני מניחה שהיו לא מעט פעמים שהוא ראה אותי והתחמק לפני שראיתי אותו אני.

 

אני מתחילה להשלים עם ההנחה שהסיפור הזה לא יתבהר לחלוטין, כנראה אף פעם.

כנראה שלעולם לא אדע באופן ודאי למה הוא החליט להתנתק ממני בצורה כזו.

 

 

תוספת:

קיבלתי עכשיו במייל הודעה שעברתי את המבחן באנגלית .

איזה פחד.

 

 

הודות לתגובות החכמות שאני מקבלת פה הצלחתי קצת לראות דברים מנקודת מבט אחרת ולא רק מתוך העלבון והמצוקה הפרטיות שלי.

בקשר לגמל, זו לא אני, זה הוא (בעיקר).

אני יכולה להחליט אם אני מוכנה להשאר במערכת היחסים הזו או לא.

אבל אם כן, אני חייבת לקבל את המצב שהוא נתון בו.

 

כמו שיוגה אומרת, זה לא קל, אבל אם את מחליטה להשאר שם, אז את חיבת להיות בעמדה שסופגת ומקבלת. כי זה המצב עכשיו.

כמו תמיד, אמרתי לה.

כמו תמיד, היא הסכימה. אולי בגלל זה אתם כל כך הרבה שנים בקשר. את אולי האדם היחיד שמאפשר לו כזה מקום בטוח ולא דורש.

רק שעכשיו קצת שברתי את הכלים, אמרתי.

נכון ותראי את התגובה שלו, היא אמרה. תמיד זה ככה כשאת משנה את הכללים, או מצפה ממנו למשהו. הוא עושה בשבילך המון, אבל רק כשהוא יכול או רוצה. לא כשאת מבקשת או מצפה.

אני לא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד, יש רגעים שאני פשוט לא יכולה יותר. אם הוא לא יעשה את השינוי ההכרחי בחיים שלו וימשיך כמו עכשיו, יגיע הרגע שיגמרו לי הכוחות.