הדרך המושלמת לחגוג את חג האהבה.

כמו שחשבתי, או בעצם חששתי .

בעצם לא.

לא כמו שחששתי, אלא הרבה יותר גרוע זה היה.

 

אני אמרתי במשפט אחד, טיפה מגומגם שלגבי היום כייף… שאלתי למה היה עוקצני כמו שהיה ומה אמר שם על לחץ שקשור למחוייבות.

הוא קפא לשניה ואז התפרץ, ולא נתן לי להשחיל אפילו מילה אחת.

איך אני מתהפכת עליו. שבועיים נתתי לו לחיות באשליה שהכל היה טוב. אם לא היה טוב למה לא אמרתי קודם. איך יוצא שתמיד הוא עוקצני ומגעיל (והוא אמר עוד כמה מילות תואר לא מחמיאות על עצמו שלא יצאו לי מהפה). ומי דיבר בכלל על מחויבות? הוא בכלל דיבר על התגובה שלו לזה שנשרטתי מהחתול ועל זה שזה הלחיץ אותו.

ניסיתי להגיד משהו, באמת שניסיתי , אבל לא היה עם מי לדבר. הוא קם והודיע שהוא הולך.

מה הולך? מה הולך??

מה לעזאזל החמישי קרה פה בכלל?

אמרתי משהו שלא מצא חן בעיניו. בסדר, אז מה?

אז קמים והולכים? מה זה הדבר הזה? איפה הוא למד להתנהג ככה?

 

בכל סיטואציה אחרת עם אנשים אחרים אני מניחה שהשיחה היתה מתפתחת לבירור הלמה הרגשתי ככה , האם התחושות היו שלי בלבד , איך הוא הרגיש ומה אפשר לעשות הלאה. ככה נראה לי הגיוני. שיחה בין שני אנשים מבוגרים על יום שחלקו היה פחות מוצלח וחלקו יותר. ככה לומדים לפעם הבאה, להמנע ממלכודות ומכשולים, לשפר , לקדם, לעשות שיהיה טוב יותר.

 

לא אצלו. בשבילו זו היתה עילה למלחמת עולם שלישית והוא מוכן להצטרף לאיסלאם לצורך העניין ולהוריד לי את הראש. 

הרסתי לו את השבת, חרבתי הכל ברגע אחד. מה שמרתי בבטן, למה לא אמרתי כלום עד עכשיו, איך נתתי לו לחיות באשליה, איך התהפכתי עליו ועוד ועוד ועוד, שוב ושוב ושוב.

קם ללכת, ובדרך נזכר שהביא לי ידיות לסירים, ושאמר שיחליף לי אותן.

לתדהמתי ראיתי אותו לוקח את ארגז הכלים והולך למטבח לתקן את הסירים.

אמרת שאתה הולך – אז תלך. לא צריכה שתעשה לי עכשיו טובות בשביל להרגיש טוב עם עצמך.

וגם דחפתי לו לתיק את החלק שלי בתשלום על יום הכייף. ממילא אמרתי לו שאחזיר לו את חלקי בתשלום, בלי שום קשר.

לא רוצה ולא צריכה ממנו כלום.

 

הדבר היחיד שרציתי זו שיחה בוגרת ונורמלית ולא התפרצויות זעם של גיל שנתיים.

התפרצות ללא שום פרופורציה לגירוי.

לא היתה סיבה להתפרץ בכלל. באופן עקרוני.

אבל גם אם פגעתי באיזה ציפור מציפורי נפשו, (שיש תחושה שהולכות ומתרבות עם השנים וגם נעשות רגישות לכל סוג של גירוי) גם אם דרכתי לו על איזו יבלת סמויה, עדיין אני לא רואה פה סיבה מספיק טובה להפוך את השיחה/ריב לאירוע דרמטי של יציאה מהבית ועזיבה חד צדדית.

 

יוגה אומרת שאני לא צריכה להחליט עכשיו כשאני כועסת רצח מה לעשות עם מערכת היחסים איתו, כי כבר היו עליות ומורדות לא קטנים לאורך השנים שבהן אנחנו מכירים.

אבל נראה לי שנחצה פה איזה קו אדום. וירד איזה כיסוי עיניים שענדתי לעצמי במו ידי.

במאזן העלות והתועלת של מערכת היחסים שלנו, ממש ממש לא שווה לי עכשיו.

 

קשה לי מאד.

אבל אולי זה הזמן היחיד שאני יכולה להחליט. הזמן היחיד שבו אני לא מרגישה את התחושות החמות, את הגעגוע ואת הרצון להיות איתו שמאפילות על השיפוט הרציונלי והקר וגורמות לי להחזיר אותו אלי כל פעם מחדש.

 

 

מתנצלת על המעבר לפרטי.

א. אני לא רוצה להגיע לפוסטים החמים עם נושא כל כך כואב.

ב.יש לי תחושה שהוא גילה את הבלוג שלי וקורא בו בסתר. יותר מידי פעמים הוא יודע מראש מה אני חושבת ואיזה מצב רוח יש לי. 

31 תגובות בנושא “הדרך המושלמת לחגוג את חג האהבה.

  1. ראשית כבר יש לי מנוי ל3  בלוגים פרטיים , נקווה שאזכור את כל הסיסמאות ושמות המשתמש , זה לא הולך ונהיה קל אבל  אני רוצה להמשיך לקרוא אצלך אז נתאמץ ואני מבין לגמרי למה הפכת לפרטי .באשר לגמל , אכן התנהגות לא מובנת ובעיקר ילדותית להחריד ואני מסכים עם יוגה שלפחות את צריכה זמן לעצמך בסוגיה, בטוח שתחליטי נכון , אני איתך:-)

    אהבתי

    1. אני ממש מתנצלת, אני בעצמי מאד לא אוהבת בלוגים פרטיים, אני מניחה שבקרוב אוריד את הפוסטים ה""בעייתיים" לטיוטא ואחזור לכתוב בגלוי.

      תודה על האמון.
      אני לא בטוחה שאצליח/אדע לעשות את הדבר הנכון.

      אהבתי

      1. לי זה נראה מסובך… שני אנשים עם רצונות וצרכים שונים, שבהכרח יתנגשו או יבואו זה על חשבון זה.
        לפעמים זה מתאים יותר לפעמים פחות, אבל בגדול זה נראה לי משהו לא פשוט.

        חייתי הרבה שנים בזוגיות ואני זוכרת איך זה.
        בסך הכל מסתדרים ביום יום, אבל תמיד יש חיכוכים קטנים או גדולים על החריקות ואי ההתאמות שקיימות בהכרח מעצם העובדה שאנחנו לא אותו אדם.
        מאז שאני חיה ללא בן זוג, החיים שלי כל כך הרבה יותר קלים שאין מילים לתאר. באמת.
        לא מצליחה לדמיין מישהו נכנס לגור איתי בבית, זה ממש מפחיד בעיני.

        אהבתי

      1. הגמל, מבחינתו, נוהג בך ביושר, אהבה, נאמנות והגינות. הוא אינו מצפה לתמורה, פרט לכך שתדעי לשחרר כאשר נדמה לו או שהוא חש שזה קושר אותו חזק מדי, כי זאת נקודת התורפה שלו. כל מה שמשתמע ככבילה/ מחוייבות/ חבות או התחייבות.
        זו כמובן הטרגדיה בהתגלמותה, כי אין אישה אוהבת שלא תדרוש הצהרת אהבה בדמות חבות כלשהי, בכינויים כאלה או אחרים, גם אם ללא שימוש באף אחת מהמילים דלעיל.
        עד היום לא למדתי להתמודד גם לא עם ביטויי הבעלות הכי נקיים שלכן (אהוב שלי, יקירי וכאלה) והם מקוממים אותי ברמות קיצוניות ומבריחים אותי לפינתי ולבדידותי. אין לי שום קושי להפרד מאישה אוהבת-אך-מעיקה. בד"כ די בדחיפה קטנה, וזהו.

        אהבתי

      2. למרבה האירוניה הקשר שלנו הכי לא כובל בעולם.
        הוא בא והולך כרצונו, בידיו יש שליטה מלאה על לכתו ובואו. הוא כמובן בודק שזה מתאים לי, אבל מעולם לא קרה שאמרתי לו שלא יבוא כשרצה. אני הייתי בביתו פעמים בודדות ובכל פעם כזו היה מתוח ולחוץ ברמות שזה לא היה שווה את המאמץ.
        אני לא רוצה לגור איתו, לא רוצה שיעשה לי ילדים, יענוד לי טבעת או יגיד לי שהוא אוהב אותי. 
        למרות שהכחיש, אני בטוחה שהנסיעה הזו ליום כייף שחרגה מהתחום הרגיל של המפגשים שלנו הלחיצה אותו מאד. למרות שאמר שהוא רוצה לצאת, למרות שטען שחיכה לזה בקוצר רוח ובא בשמחה.
        הוא קורא לי מאמי, לעיתים רחוקות, או מוסיף י’ בסוף השם שלי. אני עושה את זה הרבה פחות ממנו.

        אם היית רואה איזו חלחלה מצמררת אמיתית עוברת בי כשאני חושבת על האופציה שמישהו יגור איתי בבית, היית מבין שאני לא רוצה. באמת לא רוצה.

        אהבתי

      3. הוא מבחינתו מצפה לכך שאקבל אותו בדיוק כמו שהוא, שלא אדרוש מנו כלום, שאקבל את מה שהוא רוצה לתת לי בלי לעשות ענינים.

        למרבה הצער, מה שאני מתחילה לחשוד זה שבאמת אכפת לו בעיקר מעצמו ואני משמשת בתור סטטיסטית בסיפור הפרטי שלו. 
        שאגב, איןלי בעיה עם זה, כולנו משתמשים בסטטיסטים בחיים שלנו, כל זמן שאני מקבלת לפחות באותה רמה שאני נותנת. העלות-תועלת המפורסמת.
        סליחה על הבוטות, לא אכפת לי ניצול הדדי, בתנאי שזה עושה טוב ולא רע לשני הצדדים.
        מה שהשתנה היום זה שהמאזן כבר לא שומר על שווי משקל. 
        אני לא חושבת שהוא אוהב אותי , אני חושבת שהוא אוהב את מה שאני מביאה לחיים שלו – מקום שקט ובטוח, לא שופט ולא דורש.
        וכנראה שהעזתי להפר את החוזה בעצם זה שאמרתי שלא היה לי כייף כמו שהוא חשב.

        אהבתי

      4. אני מבין את שניכם מאד, וכנראה שהדבר היחיד הנכון לעשותו הוא לנוח עכשיו זה מזו מעט, לפחות עד שיירפו שרירי הכעס וייעלמו קמטי האיבה.
        הרי יכול להיות שהוא בכלל נבהל מעצמו וכעס על עצמו, על שהסכים לחרוג מהרגליו, ואולי אפילו נפל להתקף פאניקה זוטא. לכי תדעי. גמל.

        אהבתי

  2. אני מתקשה להבין התנהגות ילדותית של גברים במיוחד ברגעים כאלה
    שבהם צריך שיחה בוגרת מלב אל לב ולא שבירה של הכלים
    זה גם מאוד פוגע

    אהבתי

    1. אני יודעת שאת יכולה להזדהות עם התחושה הזו של חוסר ההבנה וחוסר היכולת להאמין שזה באמת קורה לך. עם הידיעה הברורה שלא עשית שום דבר שיצדיק התפרצות חסרת כל פרופורציה שכזו.
      שההתפרצות הזו הופכת אותך לאדם שאת לא רוצה להיות מעצם זה שאת מוכללת בסיטואציה בלתי סבירה בעליל, בעל כורחך.

      אהבתי

      1. כן, כפי שקראת אצלי זה קרה לא מעט פעמים בתקופה האחרונה
        והאמת הפסקתי לכתוב על זה, כי האמת שזה נראה לי כבר יותר מדיי חדירה לפרטיות שלו (וגם יותר מדיי ביקורתיות שלי על ההתנהגות שלו)

        למרות שאני חייבת להודות, שהייתה עוד פעם אחת כזאת שנפתרה בבגרות הרבה יותר מהפעם הקודמת

        אישית אני פשוט נגד העניין של לשבור את הכלים אם קורה משהו מהסוג הזה
        אנשים צריכים ללמוד לדבר ולא להתפוצץ ולהיעלם

        אהבתי

      2. הכתיבה פה והתגובות החכמות עוזרות לי להבין הרבה דברים, בין השאר את הסיבות לתגובה שלו ואת הסיבות לתגובה שלי.
        עברתי לפרטי על מנת שאוכל לכתוב על הנושא ולקבל את נקודות המבט שלא תמיד אני יכולה לראות לבד ולא להיות חשופה לביקורת עוקצנית.

        אהבתי

      3. יש יתרון לפרטי כי אז את יכולה לאשר כניסה לפה רק למי שאת רוצה
        אחרת מה שאת כותבת חשוף לעיני כל

        אחת הסיבות שאני כתבתי על דברים שעוברים עלי בבלוג זה בגלל שאנשים אחרים רואים דברים שאני לא רואה
        אז זה מכניס דברים לפרופורציה
        ונותן נקודת מבט אחרת, שונה
        קשה לנו לשים את עצמנו בצד ולא לערבב את הרגשות שלנו במה שקורה

        הגמל היה איתך בקשר מאז?

        אהבתי

  3. שיחות עם הגברים שאני מכירה אף פעם לא מתפתחות לכיוון של "בירור הלמה הרגשתי ככה , האם התחושות היו שלי בלבד , איך הוא הרגיש ומה אפשר לעשות הלאה "
    בירורים כאלה הם  פשוט לא ב-DNA שלהם,  ויסלח לי אלוהים על ההכללה השערורייתית.

    אני לא  מכירה אותך ולא את הגמל,  אבל יש לי פינה רכה בלב בשביל שניכם.  החלק עם הידיות של הסירים נוגע ללב (מה אני יעשה),  ואני מתוודה שאני מקווה שהרוחות הרעות יירגעו ותחזרו למה שהיה קודם.

    כך או אחרת  –  מחזיקה אצבעות.  ושלא יהיה לך קשה.

    אהבתי

    1. אני ממש לא אשה של התדיינויות ארוכות לתוך הלילה על מצב יחסינו לאן. די מהר אני ממצה. אבל אם היתה אי נוחות, רצוי להבין ממה ואיך להמנע ממנה בעתיד. מה גם שבריבים קודמים הוא דרש ממני להגיד לו אם משהו לא טוב לי או מפריע לי. 
      אז טעיתי ואמרתי. 
      לא נראה כמו משהו שאני רוצה לחזור אליו…

      אהבתי

  4. קראתי את הפוסט וגם את התגובות. תשמעי, כגבר, הכי נוח לחיות בצורה כזו של חוסר מחוייבות. גם ניצול הדדי הוא ניצול ואם זה באמת משרת את שני הצדדים זה טוב? כגבר, לא ניצלתי מעולם ואני לא חושב שהייתי עושה את זה. מחוייבות לאדם, לאישה היא משהו חשוב. את לא צריכה להיות המקום שלו רק כשהוא צריך ולהיפך. יש ביניכם קשר שכנראה התחייבתם לא להיות מחוייבים אבל את בכל זאת רוצה משהו ואני חושב שזה צודק. אולי הוא לא מסוגל להגיד שהוא אוהב אותך או מילים בסגנון אבל אפשר להראות גם במעשים (וזו הדרך המועדפת עלי) כי האדם שאתה איתו חשוב לך, זה אגב תופס גם עם חברים או ילדים, בכלל מערכת יחסים. מקווה שהוא מסתכל גם על הדבשת שלו…

    אהבתי

    1. גם לי נוח לחיות בצורה הזאת, הלא מחייבת. חיים משותפים היו דורשים ממני הרבה יותר מה שאני מוכנה או רוצה לתת.
       למילה ניצול יש קונוטציה לא טובה, אני חושבת על ניצול מהסוג של ניצול יעיל של משאב ולא של ניצול על חשבון מישהו אחר. כל הרעיון הוא הדדיות והנאה. או לא מתקיימת הדדיות, מישהו יפגע.
       אני מקום בטוח בשבילו והוא מצידו מאפשר מנוחה שלא מתאפשרת לי במקומות אחרים בחיים שלי.
      אני רוצה הדדיות. אני מרגישה שנקודת האיזון שלנו נפגעה ושאין לי יכולת לתקן כי הוא התנהג בצורה לא מתקבלת על הדעת.

      אהבתי

  5. אני חוזרת למשפט הזה: אבל אולי זה הזמן היחיד שאני יכולה להחליט. הזמן היחיד שבו אני לא מרגישה את התחושות החמות, את הגעגוע ואת הרצון להיות איתו שמאפילות על השיפוט הרציונלי והקר וגורמות לי להחזיר אותו אלי כל פעם מחדש.
    והשנקל שלי בעניין הוא שמי אמר שלתחושות החמות, הגעגוע והרצון להיות איתו יש משקל פחות מהשיפוט הראציונלי הקר? לאורך השנתיים בערך שאני קוראת אצלך (עם הפסקה ברורה) הגמל שודרג ממישהו שממש לא הבנתי מה את עושה איתו, לבן בית, בעל תפקיד של ממש בחיים שלך.
    אני עם יוגה. אל תחליטי החלטות כרגע מתוך הפגיעה והכאב. 
    ולא בטוח שתוכלו לדבר על זה. אבל אולי אפשר גם בלי לדבר. גברים לא בנויים ל’דבר על זה’. אני עם עדה בעניין הזה. 

    אהבתי

    1. הסיבה היחידה שאני חושבת שלא כדאי לחשוב מהבטן, אלא מהראש, זו העובדה שממש לא טוב לי עם מה שקורה. ואם לא טוב לי, למה להכנע ולחזור לאותו דפוס לא משתנה?
      רוב הזמן זה עובד לא רע בכלל, אבל עכשיו זה גורם לי כזה כאב שאני לא חושבת מגיע לי להרגיש.

      ומי יודע, אולי הוא יעשה את העבודה השחורה בשבילי ויחליט בעצמו שנגמר. זו גם אופציה. הוא לא יצא מפה באמירה של – נדבר אחר כך. ומאז שהלך לא ניסה ליצור איתי קשר.

      אז בכל מקרה, אני מקבלת את עצתו של ע"ז ונותנת לעצמי זמן להתקרר ולהרגע קצת.
      להכריז על סיום, תמיד אפשר.

      אהבתי

  6. אני עם עדה בעניין הידיות 🙂 אני חושבת שהוא כנראה נבהל מעצמו, וניסה "לתקן" את המצב דרך הידיות, והאמירה שהוא הולך לא באמת התכוון אליה. התגובה האובר תוקפנית ואי היכולת לתת לך להגיב או להשחיל מילה גם מצביעה על איזשהו פחד, אולי מלגעת ברגשות אמיתיים, אולי ממשהו אחר. נשמע לי שהעניין הוא לא מחויבות אלא פחד ממגע עם רגשות מסוימים, שאין לי מושג מה הם, אני לא מכירה אותו..
    וקשה כמובן להגיב או להישאר רגועה אחרי התקפה כזו, ומובן לגמרי התגובה שלך.. אבל אולי תוכלי להגיד לו שלא אמרת עד עכשיו כי פחדת להכעיס אותו, כי את מרגישה שאין מקום להבעת רגשות שליליים מצידך, ושחשבת על זה כמה זמן ולבסוף החלטת שאת רוצה להיות כנה. אני לא חושבת שגברים לא מסוגלים לנהל שיחה על רגשות, אבל באינטראקציה בין שניים הרבה פעמים הקושי המרכזי הוא להקשיב לצד השני בלי להיבהל יותר מדי ממה שהוא אומר. את צודקת שהוא קם וברח בצורה ילדותית, וזו לא התנהגות שאפשר להמשיך איתה.. אולי גם את צריכה להיבהל ממנו פחות, אפילו אם הוא "נובח" ומאיים ללכת. לא לוותר על רגשותייך, אבל גם לא להיבהל ממנו. ותרגישי טוב, עם מה שתחליטי, שיהיה לטובת עצמך.

    אהבתי

    1. אני קוראת את מה שאת כותבת וחושבת . את מעלה פה כמה נקודות למחשבה מעמיקה.
      אני אכתוב לך אחר כך, אחרי שהדברים ישקעו קצת, אולי למייל שלך אם זה בסדר?

      אהבתי

  7. הי פועה, תודה על האישור.

    יש לי ראיה מאוד צינית כלפי הגמל. אני חושבת שיש לו מישהי אחרת ועל ראש הגנב בוער הכובע.
    מה הוא קופץ?
    ולמה את צריכה את השיט הזה? טוב עשית. שמחה שהתעצבנת. לא רק לו יש גבולות. איף.

    אהבתי

    1. הי אידי, טוב לראות אותך

      האמת היא המצב מורכב בהרבה. יש לא מעט פרטים שאני מחסירה פה מתוך שמירה על פרטיותו. ולמען האמת גם לא ראיתי כשכתבתי את הפוסט הזה. (לא ראיתי בעינים…)
      אחרי שנרגעתי קצת וקראתי כמה תגובות חכמות שכיוונו אותי לנתיב מחשבה קצת שונה, הבנתי מאיפה זה נבע. 

      אין לו מישהי אחרת. אני חוששת שמעולם לא היה זקוק לי ותלוי בי כמו היום. זה רק חלק מהגורמים לתגובה החריפה מאד שלו.

      מה איתך? אפשר להכנס לבלוג שלך? 

      אהבתי

      1. יו איזה קטעים, הייתי צריכה ממש לחפש את החיבוק. שכחתי איפה הוא כאן בישרא.

        קודם כל, כן, אפשר להכנס לבלוג שלי – ארגני לעצמך ססמה ויוזר.

        ולגבי הגמל, אני לא אוהבת אותו ואני לא מאמינה באגדה האורבנית של הגבר האוהב אך המיוסר. המעשים אומרים הכל – אם הוא לא שם, אם הוא מתנהג לא טוב, הלב שלו רחוק רחוק משם. ולך מגיע יותר, הרבה הרבה יותר.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s