יום. כייף.

קרה ממש היום, להפתעתי, כיוון שהקדים אותו פיצוץ אטומי קטן שכמעט מחק את הציויליזציה הזוגית שלנו.
ממש כפי שצפיתי שיקרה (ואולי אפילו יצרתי נבואה שהגשימה את עצמה.)

כשפטרית העשן עלתה באופק נזכרתי שהודעתי לגמל שאני לא מתכוונת לוותר לו על היום הזה ושאנחנו נצא אליו. ולכן חזרתי על ההצהרה והוספתי שעה שבה הוא צפוי להגיע לאסוף אותי. 

 

מה שהקדים את יום הכייף ואת הפיצוץ האטומי היתה מחלה של הגמל שערערה אף היא את הבטחון בקיומו של היום. לכן התקשרתי מבעוד מועד לספא שבו הזמנתי את יום הכייף על מנת לשאול מתי המועד האחרון שבו אפשר לבטל את היום המוזמן.
הנחמדה שענתה לי לטלפון לא מצאה הזמנה רשומה על שמי.

ביקשתי ממנה שתחפש היטב, שבוע קדימה, חודש קדימה,  אולי נפלה טעות. בכל אופן העובדה שמסרתי את מספר כרטיס האשראי שלי ושהוא מסתובב חופשי הטרידה אותי מאד.
היא חיפשה היטב והתקשרה אלי לומר לי שלא מצאה סימן וזכר להזמנה ולהבטיח לי שמספר כרטיס האשראי בוודאי לא מסתובב בספא. אני מצידי חישבתי אחורה , חודש וחצי, ליום שבו ביצעתי את ההזמנה על מנת שהיא תוכל לבדוק מי קיבלה ממני את ההזמנה.

בכל מקרה ביקשתי ממנה לבטל את ההזמנה כיוון שעדיין איני יודעת אם נוכל לבוא עקב מחלתו של הגמל, ושבמידה וכן אתקשר ביום ראשון להזמין מחדש.

 

ביום ראשון, אחרי שחלפו המחלה והפיצוץ האטומי הקטן, הגמל הרגיש כשיר ליום כייף ולכן התקשרתי להזמין את חבילת הספא שלנו.
במהלך רישום הפרטים ווידוא פרטי ההזמנה, התחילה להזדמזם לי אי התאמה. המחיר לא היה כפי שזכרתי, החדר בתמונה לא היה בדיוק מה שזכרתי, אבל שאר הפרטים של היום התאימו בול. זכרתי את ההתלבטות שלי בין שתי חבילות ואת ההחלטה לקחת אחת על פני השניה. לכן השתקתי את הקולות הקטנים שאמרו לי שמשהו לא תקין, סגרנו את הפרטים וסגרתי את הטלפון.
אבל אי ההתאמה לא הניחה לי וחזרתי למחשב לערוך חיפוש מחודש אחר אתר הספא.

לקח לי חמש דקות להבין שאת ההזמנה המקורית ביצעתי בספא אחר לגמרי. 
התקשרתי לשם, וכן, השם שלי רשום והם ממתינים לי למחר. חבילת הספא דומה מאד למה שזכרתי ותמונת החדר ובעיקר המחיר היו בדיוק מה שזכרתי…

התקשרתי שוב לספא הראשון, התנצלתי עד דוק וביטלתי את ההזמנה המיותרת.

 

אפשר להבין את הטעות. זה היה לפני חודש וחצי שחרשתי המון אתרי ספא בכל רחבי הארץ. ראיתי עשרות תמונות של חדרים וג'קוזים, קראתי והשוויתי הצעות ומחירים לאין ספור. התייעצתי פה ועם חברים לגבי מקמות מומלצים. מה הפלא ששכחתי אחרי כל הזמן הזה את השם המדויק של המקום, בעיקר בגלל שלכל המקומות יש שמות עם קסם ואור ורוגע? ומה הפלא שהתמונות והצעות המחיר התבלבלו לי בראש?

 

הגמל הגיע אלי הבוקר , אפילו לא באיחור משמעותי, כי לקחתי בחשבון שהוא לא יודע להגיע בזמן ונתתי לו שעת הגעה מוקדמת מזו שאליה התכוונתי.
אספנו את מטלטלינו ויצאנו לדרך.
היה מתח באויר, לא מתח נעים. שאריות של נשורת רדיואקטיבית, ככה חשבתי.

 

הכבישים העולים לגליל גילו לי את הנופים האהובים ומרחיבי הלב, מייד הוקל לי.

השיחות שניהלנו בדרך היו קלילות וזורמות לכאורה, לא כבדות. ככה חויתי אותן אני, אני לא בטוחה שהשותף שלי לשיחה הרגיש אותו דבר, כי היתה בו נוקשות שאני מכירה וסרקסטיות חדה במיוחד.

קויתי שעם התמשכות היום ישקעו שאריות הנשורת ושנוכל ליהנות מהיום.

אבל למרות שארוחת הבוקר היתה נהדרת והמסאז' היה נעים לשנינו , לא הצלחתי להשתחרר מהתחושה הכבדה של העוקצנות והנוקשות שלו. בנקודה מסויימת התחלתי לחשוב שהיום הזה יוכתר ככשלון המהדהד הגדול ביותר בתולדותינו. הרגשתי שאני משתבללת ומתכנסת בתוך עצמי. לא היה לי נעים במיוחד.

 

אחרי המסאז' והג'קוזי, התרככנו שנינו קצת, וכשחזרנו לחדר הגמל אמר שקשה לו להתמודד עם דרישה למחויבות ושמכאן נובעת ההתנהגות העוקצנית.

מאחר ולא אמרתי לו שאני מצפה לטבעת והצעת נישואין די הופתעתי מהאמירה הזו.

לא ממש הגבתי לאמירה הזו, אבל הרשיתי לו לרכך אותי ובעיקר הרשיתי לעצמי להתרכך. לא פשוט כמו שזה נשמע עבור אחת כמוני.

 

את היום סיימנו מכורבלים ושלווים בדיוק כמו שראוי להיות אחרי יום שכזה. כשהתחושה שמילאה אותנו היתה תחושת שלווה, שקט ונינוחות.

 

הוא הסיע אותי הביתה, והנסיעה היתה נעימה, בהלך רוח רגוע וחמים שנתן תחושה שלמרות כל הקשיים, היום הזה היה שווה ובהחלט יכול לזכות בתואר  יום כייף.  

20 תגובות בנושא “יום. כייף.

  1. אז הפיצוץ האטומי היה בעובדה שהתבלבלת בין הספאים? ( או הספאות.. )? כי הכל הסתיים בשלןם , שניכם נהניתם, שמרתם על חרותכם, בעיקר הגמל, שהחרדה הזאת אני מוכרח לומר ילדותית להחריד וכל כך אנכרוניסטית , סליחה על הבוטות, אבל ראבק אתה נוסע ליום כיף , שחרררר בן אדם, שחררר

    אהבתי

    1. הפיצוץ היה ריב נוראי שצפיתי שיקרה…
      אני מניחה ששרידיו של הריב בכל זאת השפיעו על מצב הרוח של הגמל ושלי, אני לא בטוחה שהכל זה בהלה פתאומית ולא מוסברת ממחויבות.

      אהבתי

  2. עצם זה שהוא אמר את זה זו פתיחות שיא עבור הגמל, נדמה לי. בדרך כלל הוא פשוט נעלם, לא? אין מה לעשות, יש גברים שאי אפשר לנהל איתם ’יחסינו לאן’, גם כששניכם למעשה על אותו גל ממש, כי הרי גם את לא מחפשת טבעת או הצהרות אהבה חסרת מצרים.
    ובכלל, שמחה שנגמר כמו שנגמר, ברכות ובקירבה, כי במהלך היום כפי שתיארת חשבתי לעצמי איזה בזבוז נוראי של הכל: שני אנשים שיכלו להינות מכל רגע והם מוצאים עצמם סובלים מתופעות לוואי של נשורת רדיו-אקטיבית.

    אהבתי

    1. לשנינו יש נטיה לנוקשות והתקבעות , שלא לדבר על עקשנות. לכן הערכתי מאד מאד את האמירה הזו ולכן עשיתי את המאמץ מצידי שלי וויתרתי על זכותי להפגע ולכעוס, מתוך הבנה שלא רק שזה לא יועיל לכלום, זה גם יבזבז לנו לחלוטין את מה שנשאר מהיום.
      אני חושבת שהרווח הגדול ביותר שיש לנו מהיום הזה זו למידה חדשה על דפוסי התנהגות משותפים.

      וכן, תחושת הבזבוז היתה התחושה המרכזית בחלק לא קטן מהיום. מזל שנגמר כמו שנגמר, בתחושה של רווח ולא של הפסד.

      אהבתי

  3. את צריכה להסתובב עם מונה גייגר בצורה הזו של פיצוץ אטומי ונשורת…
    העיקר שבסוף גם נהנתם וגם הייתם חבוקים, מצויין.
    שיהיו עוד ימים כאלו בלי פצצות.

    אהבתי

  4. סוף טוב הכל טוב אבל למה, אם לשנכם יש נטייה לעקשנות ומקובעות, מי שבסוף התגמש וויתר ובלע את הצפרדע היית את?

    וסליחה על העוקצנות, קמתי עם מצב רוח פמיניסטי במיוחד והעיקר שבסוף נהניתם וכייפתם.

    אהבתי

    1. זה בסדר, אני מכירה ומבינה את הלך הרוח הזה, בעיקר כי אני כזו. אבל ה"למה שדווקא אני אוותר" לא תמיד עובד לטובת היחד.
      אני ממש לא בעד להתרפס ולהכנע ולוותר על כל רצונותי בעבור שלו. אבל אם אנחנו כבר יחד ובאנו ליהנות והוא הודה בכך שהוא היה עוקצני בגלל קושי שלו ואם כבר הוא עשה את הצעד ורצה לפייס אותי, חשבתי ש:
      א. זה יהיה נחמד אם היום יהיה מוצלח בסופו של דבר.
      ב.הוא עשה את הצעד הראשון ולקח על עצמו את האחריות.
      ג.הוא עשה מאמץ לשפר את המצב.
      ד.צריך להתעקש על הדברים החשובים באמת, וזה פשוט לא היה מספיק חשוב בשביל להרוס את מה שנשאר מהיום.
      לא היה לי קל להתגמש ולוותר על זכותי לכעוס ובסופו של דבר זה היה שווה. שיעור לא קל , אבל טוב.

      אהבתי

  5. מכל האמור לעיל, כולל תגובות לא מצאתי רמז לכך שבכלל דיסקסתם את ה’פיצוץ’ זה כאילו אתם חוששים לגעת בדברים, חוששים האחד מהשניה ומפיצוץ נוסף, ומשמרים את הרומנטיקה

    בקשר לספא בשבוע עבר נתקלתי ביומ, אתם כ כ הרבה זמן יחד, היגיע זמן חאהבה. מסכימה עם טליק
    יום בכל מיני שכחנים, ואף דננו בזה, למה אנשים נהיו פתאום מבולבלים.

    אהבתי

    1. בהחלט דיסקסנו וסגרנו את הפינות בנוגע לפיצוץ עוד לפני שהמשכנו הלאה והחלטנו על קיום יום הכייף.

      לא הכל אני כותבת 🙂

      אהבתי

  6. זה מצחיק שלהרבה גברים (וגם נשים) יש קטע עם מחוייבות
    כאילו שעל זה עומד העולם
    אני לא יודעת מה איתך
    אבל אני חושבת שטבעת על האצבע לא אומרת שומדבר
    ומחוייבות אמיתית רגשית ואכפתית שווה הרבה יותר מכל סוג של חתונה

    אהבתי

    1. מחויבות זה רק תחושה פנימית. שום טבעת ושום טקס נישואין עוד לא החזיקו אף אחד בקשר שלא רצה להיות בו.

      לגברים במיוחד יש קטע עם מחויבות שאני לא מבינה.
      בעיני, ילדים זו מחויבות. בעלי חיים זו מחויבות. אפילו עציצים זו מחויבות.כי הם תלויים בך וזקוקים לך. אבל גבר??

      אהבתי

  7. ממה שאני קוראת אצלך הקשר ביניכם הוא הכי רחוק ממחוייבות שאפשר, אז לא ברור לי מאיפה הגמל הביא את העניין הזה של דרישה למחוייבות, כלומר, מה חייבת אותו? לבוא ליום כיף? 

    אהבתי

    1. אני חושדת שמדובר בתערובת של היום עצמו שחורג מגבולות המפגשים הקבועים שלנו , יחד עם נושאי שיחה שעלו ולא פירטתי פה.
      שום דבר ישיר. לא דיברתי עלינו כעל זוג, או על תוכניות עתידיות משותפות. אבל כאמור אני צריכה לברר איתו את הנושא.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s