יום. כייף.

קרה ממש היום, להפתעתי, כיוון שהקדים אותו פיצוץ אטומי קטן שכמעט מחק את הציויליזציה הזוגית שלנו.
ממש כפי שצפיתי שיקרה (ואולי אפילו יצרתי נבואה שהגשימה את עצמה.)

כשפטרית העשן עלתה באופק נזכרתי שהודעתי לגמל שאני לא מתכוונת לוותר לו על היום הזה ושאנחנו נצא אליו. ולכן חזרתי על ההצהרה והוספתי שעה שבה הוא צפוי להגיע לאסוף אותי. 

 

מה שהקדים את יום הכייף ואת הפיצוץ האטומי היתה מחלה של הגמל שערערה אף היא את הבטחון בקיומו של היום. לכן התקשרתי מבעוד מועד לספא שבו הזמנתי את יום הכייף על מנת לשאול מתי המועד האחרון שבו אפשר לבטל את היום המוזמן.
הנחמדה שענתה לי לטלפון לא מצאה הזמנה רשומה על שמי.

ביקשתי ממנה שתחפש היטב, שבוע קדימה, חודש קדימה,  אולי נפלה טעות. בכל אופן העובדה שמסרתי את מספר כרטיס האשראי שלי ושהוא מסתובב חופשי הטרידה אותי מאד.
היא חיפשה היטב והתקשרה אלי לומר לי שלא מצאה סימן וזכר להזמנה ולהבטיח לי שמספר כרטיס האשראי בוודאי לא מסתובב בספא. אני מצידי חישבתי אחורה , חודש וחצי, ליום שבו ביצעתי את ההזמנה על מנת שהיא תוכל לבדוק מי קיבלה ממני את ההזמנה.

בכל מקרה ביקשתי ממנה לבטל את ההזמנה כיוון שעדיין איני יודעת אם נוכל לבוא עקב מחלתו של הגמל, ושבמידה וכן אתקשר ביום ראשון להזמין מחדש.

 

ביום ראשון, אחרי שחלפו המחלה והפיצוץ האטומי הקטן, הגמל הרגיש כשיר ליום כייף ולכן התקשרתי להזמין את חבילת הספא שלנו.
במהלך רישום הפרטים ווידוא פרטי ההזמנה, התחילה להזדמזם לי אי התאמה. המחיר לא היה כפי שזכרתי, החדר בתמונה לא היה בדיוק מה שזכרתי, אבל שאר הפרטים של היום התאימו בול. זכרתי את ההתלבטות שלי בין שתי חבילות ואת ההחלטה לקחת אחת על פני השניה. לכן השתקתי את הקולות הקטנים שאמרו לי שמשהו לא תקין, סגרנו את הפרטים וסגרתי את הטלפון.
אבל אי ההתאמה לא הניחה לי וחזרתי למחשב לערוך חיפוש מחודש אחר אתר הספא.

לקח לי חמש דקות להבין שאת ההזמנה המקורית ביצעתי בספא אחר לגמרי. 
התקשרתי לשם, וכן, השם שלי רשום והם ממתינים לי למחר. חבילת הספא דומה מאד למה שזכרתי ותמונת החדר ובעיקר המחיר היו בדיוק מה שזכרתי…

התקשרתי שוב לספא הראשון, התנצלתי עד דוק וביטלתי את ההזמנה המיותרת.

 

אפשר להבין את הטעות. זה היה לפני חודש וחצי שחרשתי המון אתרי ספא בכל רחבי הארץ. ראיתי עשרות תמונות של חדרים וג'קוזים, קראתי והשוויתי הצעות ומחירים לאין ספור. התייעצתי פה ועם חברים לגבי מקמות מומלצים. מה הפלא ששכחתי אחרי כל הזמן הזה את השם המדויק של המקום, בעיקר בגלל שלכל המקומות יש שמות עם קסם ואור ורוגע? ומה הפלא שהתמונות והצעות המחיר התבלבלו לי בראש?

 

הגמל הגיע אלי הבוקר , אפילו לא באיחור משמעותי, כי לקחתי בחשבון שהוא לא יודע להגיע בזמן ונתתי לו שעת הגעה מוקדמת מזו שאליה התכוונתי.
אספנו את מטלטלינו ויצאנו לדרך.
היה מתח באויר, לא מתח נעים. שאריות של נשורת רדיואקטיבית, ככה חשבתי.

 

הכבישים העולים לגליל גילו לי את הנופים האהובים ומרחיבי הלב, מייד הוקל לי.

השיחות שניהלנו בדרך היו קלילות וזורמות לכאורה, לא כבדות. ככה חויתי אותן אני, אני לא בטוחה שהשותף שלי לשיחה הרגיש אותו דבר, כי היתה בו נוקשות שאני מכירה וסרקסטיות חדה במיוחד.

קויתי שעם התמשכות היום ישקעו שאריות הנשורת ושנוכל ליהנות מהיום.

אבל למרות שארוחת הבוקר היתה נהדרת והמסאז' היה נעים לשנינו , לא הצלחתי להשתחרר מהתחושה הכבדה של העוקצנות והנוקשות שלו. בנקודה מסויימת התחלתי לחשוב שהיום הזה יוכתר ככשלון המהדהד הגדול ביותר בתולדותינו. הרגשתי שאני משתבללת ומתכנסת בתוך עצמי. לא היה לי נעים במיוחד.

 

אחרי המסאז' והג'קוזי, התרככנו שנינו קצת, וכשחזרנו לחדר הגמל אמר שקשה לו להתמודד עם דרישה למחויבות ושמכאן נובעת ההתנהגות העוקצנית.

מאחר ולא אמרתי לו שאני מצפה לטבעת והצעת נישואין די הופתעתי מהאמירה הזו.

לא ממש הגבתי לאמירה הזו, אבל הרשיתי לו לרכך אותי ובעיקר הרשיתי לעצמי להתרכך. לא פשוט כמו שזה נשמע עבור אחת כמוני.

 

את היום סיימנו מכורבלים ושלווים בדיוק כמו שראוי להיות אחרי יום שכזה. כשהתחושה שמילאה אותנו היתה תחושת שלווה, שקט ונינוחות.

 

הוא הסיע אותי הביתה, והנסיעה היתה נעימה, בהלך רוח רגוע וחמים שנתן תחושה שלמרות כל הקשיים, היום הזה היה שווה ובהחלט יכול לזכות בתואר  יום כייף.