כמעט עוד אחת

באמצע השבוע הציצו אלי מפיד הפייסבוק עיניים חומות עגולות ועצובות, במבט כל כך קורע לב שנעצרה לי הנשימה.
זה קורה לי כמעט כל שבוע, שפנים מתחננות לאהבה ולרחמים מציצות אלי ושוברות לי את הלב.

אבל הפעם זה היה חזק יותר, חזק ממני.
העיניים העצובות היו משובצות בפנים-שיום-אחד-יחזרו-להיות-יפים של כלבה רזה וחבולה. בפוסט היה כתוב שמדובר בכלבה גזעית מסוג קאנה קורסו, שנמצאה משוטטת רזה בצורה קיצונית, מוזנת ופצועה. נראה ששימשה כמכונת גורים ואו שברחה או שנזרקה, אולי נגנבה. מצאו אותה משוטטת ברחובות, אומללה ומסכנה, והביאו אותה לעמותה. 

לא חשבתי פעמיים, חשבתי ארבע פעמים. ובכל פעם חשבתי אותו דבר –

 

יש לי שתי כלבות בבית, אני לא צריכה עוד כלב.

יש לי שתי כלבות שמסתדרות נהדר איתי ועם הבית, אני לא צריכה לאתגר את זה.

יש לי שתי כלבות קטנות יחסית ובעלות סדר יום קבוע, הכנסת כלבה ענקית שלך תדע איזה הרגלים יש לה ואיזה שריטות היא סוחבת לא תוסיף לאיכות החיים שלי.

יותר מכלב אחד זה להקה, יש לי כבר שתיים. ושלוש יהפכו הכל למסובך הרבה יותר.

אבל היא כל כך עצובה והעיניים שלה כל כך כאובות, והיא כל מה שהייתי רוצה בכלב. אם הייתי קונה כלבים ולא מאמצת אותם זנוחים ועזובים, הייתי קונה קאנה קורסו אלוהים עדתי כמה פעמים בדקתי המלטות ומחירים והתאפקתי. אולי זה גורל. אני חייבת לראות אותה.

 

הרמתי טלפון ושאלתי עליה. פירטתי את הנסיון שיש לי בגידול כלבים ושיש לי שתי כלבות קטנות בבית. שאלתי עליה ואמרו לי שהיא חדשה והם לא יודעים איך היא עם כלבים אחרים. הכי טוב שאבוא לראות אותה עם הכלבות שלי ואז אחליט. בשבת בצהריים העמותה עושה יום אימוץ. אז שאבוא לשם.

 

הגמל ממילא היה אמור לבוא אלי בשישי, אז שאלתי אותו אם יסכים לבוא איתי לעמותה, ליום האימוץ, לראות את הכלבה ולעזור לי עם הכלבות, טכנית ומורלית. הגמל קודם כל הסתייג. גם מהאופציה לבוא איתי ובעיקר מהרעיון שאקח עוד כלבה הביתה. 
הגמל ממש אוהב את הכלבות שלי, ומשום מה נראה לו שזה ממש לא יתאים עוד כלבה. אוקיי, אמרתי, אני דווקא חושבת שההסתייגות שלך יכולה לעזור לי. ואני אצטרך גם מישהו שיחזיק את הכלבות במקום שאשאיר אותן באוטו…

כן, שלפתי את קלף ההזדקקות לעזרה. אני מרכינה את ראשי בבושה, הייתי יכולה להסתדר גם לבד, אבל ממש רציתי שיבוא.
וזה  עבד. הגמל הוא כזה מן גבר שלא יכול לראות עלמה במצוקה, או לפחות אחת שזקוקה לעזרה ולא לעזור. הוא התארגן וסידר את היום שלו ככה שיוכל להשאר עוד קצת אצלי ולבוא איתי. מאחר והיה מוגבל בזמן ידעתי שלא יוכל להשאר הרבה.

לקחתי רק את הדוגמנית, גם כי היא זו שתהיה בעייתית יותר בהקשר של כלבים אחרים, התולעת תקבל כל מה שאביא לה הביתה בהכנעה  וגם כי התולעת, קשה לה לקפוץ ולעלות לרכב ולא התחשק לי להציק לה. יצאנו לדרך בשתי מכוניות, הוא תכנן להמשיך מהעמותה ישר הביתה, ובדרך עשינו פרצופים ברמזורים אחד לשניה.

 

כשהגענו לעמותה, הגמל קיבל את הרצועה של הדוגמנית וחיכה איתה בחוץ ואני נכנסתי פנימה והלכתי לפגוש את הכלבה.
המעבר בין שורות הכלובים היה לי קשה. קודם כל הריח הנורא של כלביה צרב לי באף, עלה לסינוסים ואיים לחכוך לי את המוח.

אני מכירה את הריח הזה מהצבא, הוא בלתי נמנע, ואף פעם לא היה לי קל איתו. ובנוסף, הפנים המתחננות ומבקשות שבכלובים. הכלבים המדלגים וקופצים כדי שיראו אותם, אלה שנובחים, אלה שמיילללים ואלה שעומדים בשקט בשקט כאילו קיבלו עליהם את הדין. עלו לי דמעות בעיניים ותחושת חוסר אונים וחמלה גדולה. הלוואי שהייתי יכולה לקחת את כולם.

 

כשהגענו לכלוב של הכלבה, ראיתי שהיא שוכבת בתוך המלונה. המתנדבת שליוותה אותי קראה לה והיא יצאה מייד, עליזה ושמחה, מכשכשת בזנב ומלאה באושר. אפשר היה להתרשם מייד שהיא קצת קלולסית, טמבלית מגודלת ומתוקה. מגושמת ומצחיקה. נהדרת.
היא התלטפה בשמחה, בלי שום עכבות, בלי שום טענות ומענות. כשהצעתי לה נקניקיה (באדיבות המתנדבת) היא חיכתה בסבלנות עד שאגיש לה, ישבה יפה ולקחה את הנקניקיה בעדינות מבין אצבעותי.
עכשיו נשאר רק לראות איך היא מתנהגת עם כלבים אחרים. קשרנו אותה לרצועה והתחלנו לצאת החוצה. הכלבה נבחה ומשכה בכוח אדיר קדימה, כל כולה רוצה להגיע לכלבים שנמצאים מהצד השני של הכלובים. היא לא ראתה ולא שמעה אותי או את המתנדבת, כל כולה היתה עסוקה בנסיונות להגיע לכלבים האחרים. מושכת קדימה בכוח עד חנק.

קיויתי שאולי כשנצא החוצה היא תרגע קצת מהרעש ותגיב בקצת יותר קשב, רגישות ועדינות. אבל הכלבה היתה נרגשת אפילו יותר וזינקה לעבר הדוגמנית המבוהלת שוב ושוב. היא לא נראתה תוקפנית, אלא פשוט רוצה לשחק באותה התנהגות ילדותית ומגושמת , אבל ברגע שהדוגמנית הגיבה בבהלה, היא כבר היתה מוכנה לתקוף. כמו שתוקפים צעצוע ומנערים אותו. 

 

הגמל שעמד בצד, סימן לי תנועות של – לא.
היא לא נראית טוב, הוא אמר. העור שלה לא בריא, העיניים שלה מודלקות, יש לה פצע נוראי בכתף והאגן שלה נראה פגוע ומה את צריכה את זה? המון התעסקות ועוגמת נפש כמעט מובטחת.
אני דווקא לא הייתי מוטרדת ממצבה הגופני הירוד. נכון שהיא נראית גרוע, אבל טיפול טוב והאכלה קפדנית תהפוך אותה למלכת יופי אמיתית. הבעיה בעיני היא באישיות המתלהבת שלה שמחוברת לגוף עצום ולכוח אדיר. נניח אפילו שאצליח לגרום לה להסתדר עם הכלבות, ואני בטוחה שעם הרבה סבלנות ועבודה זה יקרה, עדיין היא תהיה סכנה לכל כלב אחר שיעבור בסביבה ואולי גם לאנשים אחרי שתרגיש בבית. בסביבה שבה אני גרה זה מסוכן מידי וגם ככה יש תלונות לא מעטות על הכלבות הקטנות והלא מזיקות שלי, אז אחת  כזו תהיה בעיה אמיתית. 

גייסתי את כל הכוחות שיכולתי לגייס, מיצמצתי בנחישות כדי לסלק דמעות מהעיניים ואמרתי לאחראית בעמותה שעד כמה שנפשי יוצאת לכלבה הזו, זו תהיה טעות לקחת אותה. מאחר וההתחייבות שלי היא מוחלטת, אני לא יכולה לעשות את זה. לא יכולה להתחייב למשהו שלא בטוח שאוכל לעמוד בו. היא דווקא הבינה אותי מאד וקיבלה בהערכה את הכנות שלי. 
נפרדתי מהכלבה בצער גדול ובתחושת החמצה איומה. אני בטוחה שימצאו לה בית אחרי שתבריא ותראה טוב יותר. היא גזעית ויבוא מישהו שיתאים לה והיא לו. ועדיין כאב לי הלב לראות אותה חוזרת לתוך הכלביה.

 

בדרך הביתה חשבתי מה היה קורה אילו הדוגמנית היתה צריכה לשהות בכלביה כזו או התולעת וליבי התכווץ בבהלה.

 

הגמל שנסע לעניניו שלח לי הודעה:

נשקי וחבקי את הדוגמנית , שלא תחשוב שאת מחליפה אותה  חיוך שבת נעימה וכייפית.

 

ואני בתמורה שלחתי לו תמונה של הדוגמנית הבטוחה מפני החלפה, מכורבלת לה על ספסל האחורי במכונית, בשלווה שרק כלבים שבטוחים בעצמם ובמעמדם, חשים.

 

30 תגובות בנושא “כמעט עוד אחת

  1. הייתה לנו כלבה ואחרי שמתה לקחנו כלב ואני מודה שלא הייתי יכול לגדל שני כלבים,ודאי לא בבנין הדירות בו אנחנו גרים ועל שלושה אין בכלל על מה לדבר
    יפה שעשית מאמץ ויפה שטרחת וניסית אבל לא צריך בכח,אני מניח שגם לגדל שני כלבים זה לא סיפור קל ואני מקווה שימצא מי שיקח אותה

    אהבתי

    1. תלוי באיזה שני כלבים מדובר… במקרה שלי לכלבות יש סדר יום ואג’נדה שלמה. אני יודעת מתי עדיף לי שהן תהיינה סגורות בבית ומתי הן יכולות לצאת לרחבת הכניסה לבית בלי לעשות נזקים. הן נחמדות יחד ומהוות חברה אחת לשניה בימים הארוכים שהן סגורות עד שאני חוזרת מהעבודה.
      אני חושבת שבאיזשהו מקום קל יותר לגדל שני כלבים יחד. בכל אופן אני לא מרגישה שזה מסובך יותר מאשר התקופה שהתולעת היתה לבד.

      אהבתי

  2. אוי, שברת לי את הלב  אבל כלב גדול וחזק כמו קאנה קורסו צריך בעלים חזק פיזית שיש לו מספיק זמן פנוי, אני מקווה שהיא תמצא מישהו שיאהב אותה כמו שמגיע לה.

    אהבתי

    1. את לא יודעת כמה פעמים חשבתי עלייך ועל שלושת הכלבים שלך בשבוע הזה…

      אני מספיק חזקה בשבילה, היא אמנם בריונה לא קטנה בכלל ותהיה אפילו חזקה יותר אחרי שתבריא, אבל דווקא כשהתמודדתי עם הכוח שלה נזכרתי (מן זכרון של הגוף) כמה זה חסר לי, כמה אני מרגישה נוח עם כלבם גדולים.

      וחוץ מזה השליטה על הכלב לא באה מהכוח הפיזי. ליבי נחמץ בכל פעם שאני חושבת שהשארתי אותה שם. אני מאד לא שלמה עם ההחלטה…

      אהבתי

      1. כן, עכשיו אני קולטת שאת צודקת כי לוקה חזקה מאוד ואין מצב שאני אוכל לרסן אותה פיזית. אני שולטת עליה רק באמצעות הקול שלי, וגם זה לא לגמרי. אם היא מאוד מתרגשת ומתלהבת אני מתקשה לרסן אותה. כמה שהיא מתבגרת יותר היא יותר קשובה אלי ובכל זאת כשאני מטיילת איתה אני תמיד דרוכה וממהרת לקשור אותה אם אני צופה בעיות. יש לה יצר ציד חזק מאוד ואם היא מרגישה שמישהו פוחד ממנה זה עלול להיות מסוכן. למזלי יש לנו שטחים פתוחים ענקיים ויש לה מקום להתרוצץ וכמובן שהחצר מגודרת וסגורה תמיד. כלב גדול וחזק זה המון אחריות ובכל זאת אין כמו כלב גדול 

        אהבתי

      2. אני מסכימה איתך לגמרי בנושא השליטה בכלבים החזקים. למרות שבתור בעלתן הגאה לפעמים של הנודניקיות שלי, אני יכולה להעיד שכלב קטן זה לא יותר פשוט. הן יכולות לברוח ולהתחמק מלכידה בגלל הגודל שלהן. וכביכול יותר קשה להשליט עליהן משמעת.
        התולעת תמיד היתה מאד ממושמעת, אבל מאז הדוגמנית למדתי לחנחן בקולי ולספר לה כמה היא נהדרת שהיא עושה מה שאני מבקשת ממנה. זה עובד כמו קסם. הרבה יותר טוב מקשיחות.

        מזל שהיא מתבגרת גם כמו לוקה, כי היא רודפת פחות אחרי מכוניות ואחרי עוברים ושבים ליד הבית…

        אהבתי

  3. את נהדרת פועה, אבל אין ספק שבחרת נכון, גם אם זה שובר את הלב. כמו שאמרת, היא גזעית, היא תמצא בית טוב. ותראי את העיניים של הדוגמנית שרווח לה לגמרי שהיא מוגנת באוטו מההתקרצצויות של הפרחחית ההיא. 

    אהבתי

    1. אני לא יכולה לדעת אם בחרתי נכון, אני יכולה רק לשער וכמו שכתבתי לצופה, אני לא שלמה עם ההחלטה. אבל הסיכויים הם שצדקתי בהחלטתי, אני מקווה שיקח אותה מישהו שיאהב אותה כמו שמגיע לה.

      ונכון שהדוגמנית הורסת? בא לתת לה נשיקה על האף המעוך שלה. היא כל כך יפה בעיני ומתוקה ועדינה ובעלת אישיות משובבת וכריזמטית, שאני לא מבינה איך יש אנשים בעולם שחושבים שהיא מכוערת…

      אהבתי

      1. נכון! 
        והיא יוצרת קשרים אישיים וזוכרת אנשים שהיא מכירה. היא ממש אוהבת את יוגה ואת הגמל שאוהבים אותה על אמת, יש לה את הדרך שלה לגשת ולברך כל אחד מהם כשהוא בא לבקר.
        היא מהממת, אני מאמינה שהיא אחד הדברים היותר טובים שקרו לי, אהבת אמת הכלבה הזו.

        אהבתי

  4. צער בעלי חיים
    היתה לנו כלבה שנעלמה( אולי כבר ספרתי עליהב)
    ומאז בבית דירות אני לא לוקחת כלב
    לא יכולה לעמוד בטיפול שלו מכל הבחינות
    ואת פועה , כל הכבוד שחשבת לאמץ עוד כלב.
    לפני כשנה בעלי מצא כלב נטוש באחד הטיולים שאליהם הצטרף והביא אותו במפתיע הבייתה.כלב גדול שלא מתאים לדירה ( הכנסנו אותו למרפסת, והוא כמובן שרט את דלת הרשת) האכלנו אותו ודאגנו לו עד שמצאנו לו מישהו שיש לו חצר והסכים לקחת אותו , שמסתבר שמשם נהג לברוח עד שמשמר הגבול אימץ אותו.
    אינני מבינה את האנשים שנוטשים כלבים…

    אהבתי

    1. תמיד היו לי כלבים ואני לא באמת מצליחה לדמיין את חיי בלי כלבים. גם בתקופה שחייתי בבניין היתה לי כלבה. אני מודה שזה דרש ממני הרבה יותר מאמץ מאשר היום, אבל עדיין היה מובן מאליו שהיא תהיה איתי.

      כשאימצתי את הדוגמנית היא היתה עושה צרכים בבית, כל יום. היא היתה משתינה מפחד כשפגשה כלבים אחרים וניסתה לתקוף את התולעת. היא הרסה לי 5 עציצים, הפכה את הפח עשרות פעמים, הרסה לי זוג סנדלים, הקיאה על הספה ובנוסף היא נורא רגישה וסובלת מבעיות בריאות שונות.

      יש המון אנשים שלא מודעים למאמץ הגדול שכרוך בגידול כלב. הם לוקחים כלב כסמל סטטוס או כי הילדים רצו, ואז כשהם מגלים שהכלב הוא לא עוד רהיט בבית ושהילדים לא באמת מטפלים בכלב כמו שהבטיחו, הם זורקים אותו. לפעמים לרחוב, לפעמים לעמותה, לפעמים הם ממש טורחים למצוא לו בית (הדוגמנית היא דוגמא לסיפור כזה)

      אהבתי

  5. למרות שלגברות מסוימות מהכפר יש נטיה לחוסר שליטה על עצב הטקט 🙂

    כמעט לקראת סוף יום האימוץ הגיעה משפחה עם עוד קאנה קורסו כדי לבדוק התאמה וכך התגלה שהיא מסתדרת מצוין עם זכרים גדולים 🙂

    אהבתי

    1. לך היה גור שחור לבן מתוק במיוחד בידיים?
      אם כן, אז ברוכה הבאה:) אנא שמרי על פרטיותי, אני מקפידה עליה מאד.

      ותודה על העדכון, זה מחמם את הלב לדעת שהיא תמצא בית שידע להעריך מדהימה כמוה, למרות שזה מלווה בתחושת פספוס. אם התנאים היו אחרים, הכלבה הזו היתה כל מה שהייתי יכולה לבקש בכלב.

      אהבתי

      1. למרבה הצער הוא לא אומץ גם הפעם.
        אני קוראת ותיקה מאוד, לא היה לי שום תכנון להפר את פרטיותך 🙂

        אני לא יודעת אם אלו שהגיעו אימצו אותה אבל סיכויי האימוץ שלה מאוד טובים מאחר והיא גזעית, זאת בניגוד לרבים האחרים שם שלא זכו לכך.

        אני מבינה את תחושת הפספוס אבל לפעמים זה פשוט לא "זה" למרות כל הרצון הטוב 🙂

        הדוגמנית מקסימה במיוחד 🙂

        אהבתי

      2. אני מאמינה שגם לגור שלך יש סיכויים מצויינים, הוא פשוט מתוק ומתלטף. אני אדבר עם יוגה, היא נפרדה מכלבתה אחרי 19 שנים והיא מתחילה לאותת שהיא בשלה לכלב חדש. 
        עד לאיזה גודל נראה לך שיגדל הגור? אני חושבת שהיא מחפשת כלב קטן.

        אהבתי

      3. וצפוי לגדול לבינוני – גדול 20-30 ק"ג 🙂

        כשהיא תרגיש בשלה לכלב קטן היא מוזמנת להגיע וימצא לה השידוך המתאים.

        אהבתי

  6. בזכותך למדתי לדעת מה זה קאנה קורסו 🙂
    כלב מאד יפה ועם צבעים מאד יפים.. ונשמע שהוא גם אינטליגנטי במיוחד.
    ונשמע גם שלא מתאים לך להכניס הביתה כלב/ה כזו כעת. אולי אם היא הייתה גורה, הכלבות שלך היו מתרגלות אליה, אבל במצב הנוכחי זו נשמעת החלטה נבונה. אתן משפחה, את והכלבות שלך, ולהכניס בן משפחה חדש זה אף פעם לא שיקול פרטי בלבד 🙂
    וטוב עשית שהבאת איתך את הגמל..

    אהבתי

    1. הם כלבים מדהימים, ממש התגלמות החלומות שלי על כלבים. יפים מאד, מאסיביים מאד, ומקסימים ביותר.

      עכשיו אני קצת יותר מעודדת מהידיעה שכנראה תמצא  לה משפחה ממש בקרוב. אבל זה קצת לתת לחלום לחמוק לי בין האצבעות.

      תגידי, מה יהיה עם הבלוג הסגור הזה 😦

      אהבתי

    1. קורע את הלב לראות את הכלבים שם. בערך פעם בשבוע אני שוקלת לבטל את החברות הפייסבוקית שלי עם עמותות בעלי החיים האלו, כי אני לא יכולה לעזור להם והלב שלי נשבר על בסיס קבוע.

      נכון שהיא מהממת? גם אני חושבת ככה, היא מדהימה בעיני 

      אהבתי

  7. גם אני חושבת שהחלטת נכון,  אבל האהבה שלך לכלבים מרגשת.  אני לא בקטע הזה,  אבל אני מעריכה את מי שכן.
    התמונה של הדוגמנית מקסימה.

    אהבתי

    1. יש לי שכנה שלפני כשלוש שנים באה לשאול אותי מה אני חושבת על הרעיון שהיא תיקח כלב כי הילדים שלה לוחצים.
      זו הסיבה הכי גרועה לקחת כלב פחות או יותר ולכן ביליתי ערב שלם בלספר לה כמה זה לא פשוט לגדל כלב ושאסור לקחת כלב אם את לא מתכוונת לטפל בו בעצמך עם כל הלב והנשמה כאילו היה ילד נוסף בבית.
      היא לא הקשיבה לי ולקחה כלב, לראשונה בחייה, התאהבה בו עד מעל לאוזניים ומתייחסת אליו כאל תינוק אהוב. 
      וכל הסיפור, כי השורה התחתונה – אם לא גידלת כלב את לא יודעת אם את בעניין או לא 

      הדוגמנית מקסימה ונוגעת ללב, התמונה הזאת ממיסה בעיני 

      אהבתי

  8. הדוגמנית נראית לי, לפי העיניים שלה כאילו אומרת "באמא שלך, בואי ניסע הבייתה תפקיסי עם השטויות, מי צריך עוד אחות?"

    אהבתי

    1. אני בטוחה שלו יכלה לדבר, זה בדיוק מה שהיתה אומרת  היא גם ככה מקנאה נורא בתולעת. בכל פעם שאני אומרת משהו לתולעת או מלטפת אותה, היא ישר נדחפת ונוחרת קצת כדי שאשים לב שגם היא שם

      אהבתי

  9. אחי וחברתו אימצו לא מזמן כלבת זאב ששימשה לרבייה מתנו לחיות לחיות
    המצב שלה היה מזעזע, רזה בצורה קיצונית, לא מוכנה לאכול שומדבר (גם היום היא יחסית סלקטיבית באוכל) ועם דלקת עיניים שעד היום כמה חודשים אחרי לא ממש עברה לה.
    הם תמיד רצו כלב בבית, אבל רוב בעלי הדירות לא מאפשרים
    ובגלל שהיום בעלי הדירה שלהם זה אבא שלי ודודה שלי הם החליטו לא לשאול אותם ולעשות מה שמתאים להם
    אבא שלי לא ממש אהב את הרעיון אבל לא עשה מזה יותר מדיי רעש
    ת’כלס רוב הריהט בדירה הוא שלהם והכלבה כבר בת שנתיים ככה שהיא לא אוכלת אותו או משהו

    היום הכלבה ממש פורחת
    הכי מצחיק זה שהיא נורא קשורה לאחי, והיא יודעת כשהוא מגיע וכשהוא הולך (היא גם בוכה כשהוא הולך)

    והדוגמנית מגניבה,
    במיוחד האוזניים האלה 🙂

    אהבתי

    1. לא מפתיע שהכלבה קשורה מאד לאחיך. כלבים בוחרים בדרך כלל את בן המשפחה שאליו הם נושאים עינהם בהערצה ובאהבה אין סופית, ובעיקר כלבים שנזנחו והושלכו מבתיהם. זה צורך קיומי של כלב, להשתייך.
      כמובן שלא אצל כל הכלבים זה בא לידי ביטוי באותה מידה.

      הדוגמנית מעריצה את האדמה עליה אני דורכת, מאושרת מאין כמוה כשאני חוזרת הביתה ובאופן כללי מאוהבת לחלוטין.
      התולעת לעומת זאת, הכל אצלה קצת יותר רגוע ומינורי, היא אוהבת אותי, אבל היא לא משתגעת. יש לה ענינים משלה שלי אין חלק בהם (אני חייבת להצמיד אליה פעם מצלמה ולראות לאן היא הולכת לטייל)

      אהבתי

      1. אחי מאוד אוהב כלבים
        והוא מרעיף עליה המון תשומת לב
        כאילו היא מינימום ילד קטן
        (ועל זה נאמר מה יהיה כשיהיו להם ילדים…. )
        זה מעניין מה כלבים עושים בבית כשהבעלים שלהם לא נמצאים
        יש כאלה שמאוד קשה להם להיות לבד

        אהבתי

      2. היא תהיה כמו ילד, עד שיבוא ילד, ואז היא תחזור להיות כלב. זה התהליך הנורמלי . כמו שאמרה לי חברה לפני המון שנים – הכלבה שלי היתה ביתי הבכורה , עד שנולדה ביתי הבכורה ואז היא הפכה להיות כלבתי הבכורה

        אם היתה לי סבלנות, הייתי מתקינה מצלמה בבית בשביל לראות מה הן עושות כשהן לבד בבית… אחת הסיבות שיש לי שתי כלבות זה לחסוך להן את החוויה הבדידות של להשאר לבד בבית ריק.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s