קשה , מחניק, יושב כבד.
על הלב.
והנשימה.
כל שם. וגיל. ומקום מגורים.
רק שלא אכיר, רק שלא אכיר, רק שלא אכיר.
לא מכירה.
אבל מישהו מכיר, מישהו שאני מכירה מכיר.
הרוב לא.
ועדיין כואב. עדיין צורב, עדיין חורך את קצות העצבים.
ובעפעפיים. שורף.
כשחומקת דמעה סוררת ולא קרואה.
ועוד יותר כשלא.
בדרך הביתה עברתי בכיכר שהיתה בה הפגנה.
לא יודעת נגד מה או בעד מה.
לא עצרתי.
אחרי עוד שלוש כיכרות, מכוניות פנו בזו אחר זו לבית מסוים.
בית שעולמם של דייריו חרב עליהם היום בבוקר.
שחייהם התהפכו על פיהם במחי הודעה.
אני לא מכירה אותם.
זה לא משנה.
זה כואב, קשה מחניק, יושב כבד, שורף, צורב, חורך.
שיגמרכברשיגמרכברשיגמרכברשיגמרכברשיגמרכבר.
יש ימים קשים יותר מאחרים.
הבעת את תחושות כולנו אני חושבת
אני חשה כאילו את כתבתי את זה,
מועקה שלא נגמרת…
אהבתיאהבתי
מועקה שלא מרפה…
אהבתיאהבתי
זה קשה לכולם
במיוחד כששומעים את השמות של ההרוגים
ושומעים על החיים שלהם
חיים שלמים שנגדעו
והם היו כל כך צעירים
אהבתיאהבתי
והמשפחות שהחיים שלהן משתנות בשניה אחת, לתמיד.
אהבתיאהבתי
נכון. אמן, שייגמר.
אהבתיאהבתי
די כבר, באמת די.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
מצטרפת. שיגמרכבר שיגמרכבר.
אהבתיאהבתי
אמן, אמן , אמן.
אהבתיאהבתי
אין ספק שהלב מתהפך כשמודיעים שחיילים נהרגו,אין כל כך מה לומר
אהבתיאהבתי
אין מה להגיד, הכל נשאר בלב. התפילה הזו בבוקר ובערב שלא יגידו שמות נוספים, היא תפילה אילמת.
אהבתיאהבתי
נורא, נורא, נורא. מדכא.
זו המלחמה הראשונה מזה שנים שהאחים שלי לא מגוייסים. שניהם היו קרביים עד ממש לא מזמן. בלבנון הראשונה אחד מהם נפצע (קל) בהיתקלות.
וזו המלחמה הראשונה שאני חווה מאז שעמדתי על דעתי שאני חושבת שהיא מלחמת (טוב, מבצע, מערכה) אין ברירה. אני מפתיעה את עצמי. משקיעה את עצמי בהררי עבודת אין ברירה. בשום אופן לא רואה טלויזיה.
אהבתיאהבתי
אני רואה המון טלויזיה, חברת הכבלים שלי פתחה את כל הערוצים בחינם, אז אני רואה כל היום נשיונל ג’אוגרפיק Wild שבו ממש אפשר לראות בעלי חיים כל היום ולא שטויות של הNT הרגיל.
תקשיבי, זה הרבה פחות מלחיץ ומעציב לצפות במתרחש על קרקעית איזה שונית מאשר בקרקעית עזה.
אהבתיאהבתי
בדיוק!
אהבתיאהבתי
חיבוק
אהבתיאהבתי
פשוט שייגמר.
אהבתיאהבתי
אמן.
אהבתיאהבתי