קצרים על המצב

 תחושת הניתוק מהמלחמה עדיין חדה אצלי, אבל לפחות רגשות האשמה שלי קצת נרגעו אחרי שארחתי איזה נוער מהמרכז ותרמתי בקטנה חלקיק משלי למאמץ המלחמתי. אני יכולה לציין שעיקר התרומה שלי התבטא בזה שהייתי צריכה להתמודד עם הבלאגן בבית, הרעש וההעלמות המהירה בצורה מבהילה של אוכל מהמקרר. 

 

מידי פעם אני צופה בחדשות האין סופיות בטלויזיה. יש שני דברים שמפחידים אותי בחדשות:

1. הפסקנות הנחרצת והחד משמעית שבה נוקט כל מי שפותח את הפה, ולא משנה על מה ולמה הגיע לאולפן. כולם יודעים הכי טוב ומבינים בדיוק הכל.

2. העיניים של רוני דניאל שמערב לערב הופכות ליותר מוזרות, מטורפות ומאיימות. אם הייתי חמאס, היה מספיק להביא את רוני דניאל שיביט בי, הייתי נכנעת מיידית.

 

יש דבר אחד במציאות, שמפחיד אותי יותר מכל דבר אחר שקשור למלחמה הזו, או למלחמת בכלל. לא הטילים ולא פצצות המרגמות, אלא איום החדירה לישובים. 

מאה דיווחים על נפילות לא כיווצו לי את הבטן כמו האתראות ששלח לי אתר החדשות על חשש לחדירה ליישוב בדרום וסגירת כבישים שם. שדי בהלה השתלטו עלי עד שהודיעו הודעות הרגעה. הצילומים של המחבלים היוצאים מהמנהרה או מהים בכוונת חדירה ליישוב ופיגוע מאסיבי שם חרותים לי על הרשתית. ההקלה שחשתי בצילומי הירי וההפצצה שלהם מעוררת בי בחילה קלה כשאני חושבת שראיתי עכשיו איך הורגים אנשים וכמה טוב זה עשה לי.

 

מה שהכי טורד את מנוחתי זו התגברות חוסר הסובלנות בין השמאל לימין והדרכים ההולכות ומקצינות של ההתבטאות שלה. זה טורד את מנוחתי כי אני מזהה את ההחרפה גם אצלי שלא מצליחה להבין את השמאלנים רפי השכל שמוכנים להקריב את עצמם ואת כל האחרים על מזבח הבנת הסבל של הזולת הפלסטיני ובנוסף, לא מבינה את הימנים המטורפים צמאי הדם שלא מצליחים לראות שלא רק כתישה, רמיסה, הרג וחיסול יביאו לפתרון.

 

ומי שנראה לי חי, שלא לומר מאושר מתמיד מהמצב, זה הגמל. שמדווח בשמחה שהוא שומר על כושר עם פזצט"א אחת ליום לפחות. הוא נהנה מהאדרנלין שבמצב ושולח לי חיוכים רבים מהרגיל ודיווחים על כך שהיום הוא שכב עם כל עם ישראל. בנתיבי איילון.

וזה היה מרגש לראות את כולם יחד ככה. 

אולי באמת לא צריך למהר כל כך עם הפסקת האש. יש אנשים שרק עכשיו התחילו לחיות.

 

הצעתי לו לבוא לפה לנוח. אבל הנסיבות אצלי הן כאלה שזה לא יהיה ביקור רגיל והוא לא יוכל להשאר לישון ולעשות דברים שבדרך כלל עושים לפני שנרדמים, ולכן נראה לי שלמרות הצהרותיו הקבועות על חשיבות החברות וכל זה, הוא ימנע מלבוא. עד עכשיו הוא נמנע מלתת תשובה ברורה באמתלה שהוא מדלג ממקלט למקלט. הוא בטח מכין את תירוץ מליון הדולר לכך שהוא מעדיף להשאר במרכז המופגז על פני לבוא למקום שקט וורגוע.

אין לי כוח אפילו להתרגש מזה. אני ממש עייפה.

 

אולי מחוסר שינה אני עייפה, או מהדואליות הזו. מלחמה פנימית שמטלטלת אותי מצד לצד כמו בובת סמרטוטים.

30 תגובות בנושא “קצרים על המצב

  1. הסיבה העיקרית שאני כמעט לא צופה בערוץ 2 היא רוני דניאל.  בפשטות,  אין לי סבלנות אליו. 
    מסכימה עם תיאור ההקצנה שנתת.  כבר אי אפשר לדבר בשקט כמעט עם אף אחד.  זה נורא.
    שיהיה לך ליל מנוחה עם חלומות פז.  מחר יום חדש.

    אהבתי

    1. אני ממש נמנעת מלדבר ולהגיד את דעתי ותפיסתי, גם כי אין לי תפיסה מגובשת, ולהבדיל מהמומחים באולפנים אני ממש לא נחרצת ואין לי פתרונו, וגם, כי אין לי חשק להתקל בתוקפנות שמפגינים האנשים.

      נמאס מהאולפנים הפתוחים ומהמשדרים האין סופיים שלא משרתים כלום!

      אהבתי

  2. קיבלתי כבר הרעלת טלוויזיה, ואני מכורה לאתרי חדשות באינטרנט 
    אני לא מבינה איך הכתבים והקריינים עומדים בזה, הם לא עייפים מכל הדברת הזו?
    מלחמה זה עניין מתיש ביותר, כמעט כמו אירוח של נוער מתבגר. מילא שהם אוכלים כל הזמן אבל הם גם לא משמינים 
    אין צדק בעולם 

    אהבתי

    1. דווקא הנוער שהיה פה נוטה להשמנה… וזה לא הפריע לו בכלל לאכול ולאכול ולאכול ולאכול ולאכול ולאכול ולאכול ולאכול. מה שנכון זה שאם אני הייתי אוכלת ככה הייתי חוצה את קו המאתיים קילו בתוך חודשיים לכל היותר והוא לא נראה קרוב לזה….

      מעניין אם הקריינים, הפרשנים והמומחים מרגישים תחושת שליחות כשהם משדרים במעגליות את אותן ידיעות שוב ושוב.

      אהבתי

  3. זה פשוט מטורף החדשות האלה
    הן לא מחדשות כלום
    הן משעממות
    והן לא נגמרות!

    השמאלנים שאת מדברת עליהם שייכים לשמאל הקיצוני
    אלה שמוכנים למכור את מדינת ישראל בנזיד עדשים ושכל אחד מאתנו יחזור למדינה ממנה ההורים/סבא וסבתא שלו הגיעו

    אבל כן בזמנים כאלה באמת רואים את הקיצוניים בשני הצדדים של המתרס צצים out of nowhere

    אהבתי

    1. הבעיה היא שהקצוות הקצינו מאד. חשבתי שאני הופכת ליותר ימנית, אבל אז קראתי מישהו שטוען שהימין המתון של היום זה השמאל של שנות השמונים. כלומר, פעם לשמאל השפוי היתה תבונה מספקת להבין שגם לקיום שלנו פה יש ערך ומקום. היום מי שחושב ככה, נחשב כימני.

      והימנים הקיצונים…טוב מותו של מוחמד אבו חדיר מדבר בעד עצמו. ויכולים להגיד עד מאתיים שמדובר באנשים לא שפויים.

      אהבתי

      1. זה לא מדוייק
        עד שנות ה-90 הימין והשמאל הופרדו ביניהם אידיאולוגית
        היה באמת הבדל במצע האידיאולוגי של המפלגות
        היום ההבדל בין ימין לשמאל זה אם את בעד שלום עם הפלסטינאים או לא בעד החזרת שטחים או לא
        זה גרם למפלגות הגדולות (של אז – ליכוד ומערך) להיות יותר מפלגות מרכז

        אני מצטערת,
        אני יכולה להגיד לך שמבחינה אידיאולוגית אני שייכת לשמאל – השמאל שרוצה הפרדת דת ממדינה, שרוצה ישראל יותר דמוקרטית, שרוצה שיוויון זכויות לכל, שרוצה שלא תהיה  אפליה מכל סוג שהוא וכד’.
        אבל מבחינת העניין עם הפלסטינאים, אני מחזיקה בדיעות ימניות
        בבחירות האחרונות הייתה לי דילמה מאוד קשה לגבי למי להצביע
        כי המפלגות בימין רחוקות מלייצג אותי מבחינה אידיאולוגית בכנסת ובממשלה, הן לא יקדמו חוקים בכיוון  שהייתי רוצה שיקדמו.

        היום יש לך ימין קיצוני ושמאל קיצוני
        ובשני הצדדים האלה, לא משנה מה נמצאים אנשים שמחזיקים בדיעות קיצוניות, ומוכנים לעשות אפילו מעשים שגובלים בסוג של טרור כדי להשיג את המטרות שלהם.
        להגיד שהם לא שפויים? לא אני לא חושבת, מי שרוצח הוא לא בהכרח לא שפוי, תפיסת החיים שלו פשוט מעוותת

        אהבתי

      2. נתחיל מהסוף, כוונתי היתה שקו ההגנה של הרוצחים הללו היה אי שפיות, שלושה מהם או יותר נשלחו להערכה פסיכיאטרית והסנגורים התחילו לשלוף מסמכים שמעידים על אי יציבות נפשית.

        גם אני שייכת ותמיד הייתי שייכת לשמאל שאת מתארת. אבל אני מודה שהרצון שלי בשלום התחלף בהבנה שזה עוד סוג של חלום בהקיץ שבו הלעיטו אותנו בילדות (אנחנו מושיטים יד לשלום לשכיננו וכן הלאה) שכן האוכלוסיה הערבית, ואני בכוונה אומרת ערבית ולא פלסטינית לא רוצה יד לשלום ולא נעליים. אני כבר לא מאמינה בזה. הערבים הישראלים חיים די בנוח תחת השלטון הישראלי יהודי, ולהבנתי היום, יצאו נגדו ונגדנו ברגע שיוכלו. ברגע שנתפס בעיניהם כחלשים.
        אנחנו נוטים לשכוח ולהתעלם מחברינו הטובים, שחיים ביננו, שחוגגים פגיעה בישראלים. אנחנו מתעלמים מגילויי שנאה ונותנים להם שמות וכינויים שמפחיתים מחומרתם.
        הערבים הישראלים בואדי ערה שונאים אותנו בהמוניהם, כנ"ל ערביי הגליל, כנ"ל סטודנטים לרפואה באוניברסיטה. חלק מהם אפילו לא מדברים בשפה הרשמית של המדינה שממנה הם מקבלים ביטוח לאומי ודמי אבטלה. 

        אהבתי

  4. הרגת אותי עם הרוני דניאל הזה. ממש ככה. כולנו כל היום מדברים עליו. אם תיגמר המלחמה…הלך עליו.
    מסתבר שמה שהעלה את הרף אצלנו ויצאנו ללחימה קרקעית זה אכן המנהרות. פתאום בכלל לא מדברים על הטילים אלא רק המנהרות וחדירת מחבלים. פצצה מתקתקת
    אתמול הבת שלי הייתה אמורה לחזור מאחד הקיבוצים בדרום הארץ מכביש 40 שנחסם ואני פשוט איבדתי את עצמי. הייתי בהיסטריה כאילו כל הדרום מחבלים. צרחתי עליה בטלפון …ממרכז הארץ זה נראה נורא…היא לא פוחדת וכמובן לא הקשיבה לי. בלילה כששמעה שנכנסים קרקעית {ומלא חברים שלה מגוייסים} יצא לה פתאום בכי גדול…איזה קשה ככה

    אהבתי

    1. הילדים-הנערים-החיילים לא באמת חושבים שלהם עצמם יכול לקרות משהו, על עצמם הם לא מפחדים. אבל ההתקלות הראשונה שלהם בפחד שיקרה משהו למי מחבריהם מפחידה אותם מאד.

      אני חושבת על כל הנערים והחיילים שנתקלים היום בפעם הראשונה בפחד שמא יקרה משהו לחבריהם שנכנסים עכשיו לעזה והלב נצבט לי.
      אחי איבד ככה ארבעה מחבריו הטובים ביותר.

      אהבתי

  5. עזבי את רוני דניאל,זה שהמהדורה המרכזית התמקמה בשער של משרד הבטחון או לשכת ראש הממשלה בקריה בשולחן חמ"לי כזה באמצע הכביש או בכניסה זה הזוי
    כאילו מה,אם הם ישבו באולפן הם יהיו פחות פטריוטים? ואם יהיו החלטות ממשלה כאלה ואחרות הן יגיעו ביתר מהירות אם הם ישכבו שם לפני השער? החלטה מ וזרה והזויה לדעתי
     ואני מסכים שרוני דניאל קיצוני  וקצת מפחיד אבל לזכותו יאמר שהוא אומר את האמת בלי ליפות אותה ,בלי למרוח עלינו מרגרינה לפני ,כמו דובר צהל שמשתמש בכל מיני  ביטויים של חקלאות
    תגיד ישר ולעניין ואל תסובב את הדברים כאילו אנחנו צופים בחרישת שדה כותנה

    עשיתי מנוי אצלך,השפויים צריכים להתאחד בעת הזאת 🙂

    אהבתי

    1. באמת לא הבנתי מה עניין השולחן בחוץ הזה. אני מודה שלא השקעתי הרבה מחשבה בהיכן הוא מוצב, כי אני באמת משתדלת לא לצפות יותר מידי בחדשות וגם בגלל שמה שהטריד אותי יותר זה שהם חשופים לשמש וזה נראה לי יותר גרוע מאיום הטילים….
      מעניין מה הם עושים כשיש אזעקה והם בשידור. מתקפלים ובורחים למול פני האומה או עומדים בגבורה מטופשת על משמר החדשות?

      ברך הבא בצל הקבועים שלי. אתה מתעדכן לי בקבועים, ככה אני לא תלויה במייל ויכולה להתעדכן גם כשיש לי זמן ואני לא בבית 

      אהבתי

      1. זהו שאני עשיתי החלטה שאני לא רוצה להיות מחוברת מסביב לשעון, גם ככה אני משחיתה יותר מידי זמן על מסכים שאשר הם… 🙂

        אהבתי

  6. אם צה"ל לא היה נכנס אתמול בלילה יש מצב שרוני דניאל היה מסדר לעצמו איזה טנק ופורץ לעזה… או לכותל… מה שהיה גורם לו להרגיש יותר גבר. יש לו טירוף בעיניים והוא מסוג האנשים שמפחידים אותו. הוא כל כך בטוח שהוא יודע הכל וכל העולם טועה שהוא שוכח שהוא סתם עיתונאי.
    בכל מקרה את מוזמנת לברלין לנוח. מתי שתרצי. אבל מנסיון, אפילו זה לא עוזר… להיות פה כשכל הבלאגן שם לא עושה טוב לעור הפנים…

    אהבתי

    1. טוב שלא רק אני רואה את הטירוף שבעיניים שלו.. הוא נראה מחורפן לגמרי. 
      אני לא יכולה לשאת עוד דברים:
      שהכתבים יודעים משהו ומנסים לרמוז עליו בכל הכוח לפני שקיבלו אישור של הצנזורה.
      שהכתבים והמומחים משלבים בשיחה אמירות בנוסח – כשאני הייתי מפקד…

      תודה יקירה, אני פה כמו בברלין, נמצאת באיזור שכלום לא נוגע בו. לא אזעקות ולא נפילות…אני מרגישה מנותקת מההתרחשויות.

      אהבתי

      1. אני לא בטוחה שאת צודקת משתי סיבות:
        1. אנשים הפכו לקיצונים יותר ולוחמנים יותר ומתוך כך גם אקטיביים יותר.
        2.כמה עוד גרוע יכול להתרחש? המלחמה כבר פה, אחרי הכל…

        אהבתי

  7. אני כבר מזמן לא רואה חדשות. הם סתם אומרים שטויות כל הזמן ומברברים על כלום. זה מרגיז אותי.
    אני מתביישת בשמאל הקיצוני. עכשיו כולם חושבים שאני פסיכית בשנייה שאני מוציאה משהו פחות לוחמני מהפה. והימין הקיצוני תמיד הפחיד אותי קצת…
    לגבי עניין הכיבוש כנגד הטילים – לגמרי מבינה אותך, במיוחד עם כיפת ברזל… מה זה כמה טילים לאומת חדירה פיזית?

    אהבתי

    1. בני הדור שלי זוכרים את קו 300, את <a title="משפחת הרן" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%95%D7%A2_%D7%91%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%94_(1979)&quot;>משפחת הרן בנהריה, את <a title="בית הספר במעלות" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%95%D7%A2_%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA&quot;>בית הספר במעלות… זה צרוב כל כך חזק שאין לתאר. בדיוק דיברנו אתמול על זה שהדור שלך מכיר את האירועים האלה מהספרים והאינטרנט (אם בכלל) והחוויה היא שונה לגמרי.

      אהבתי

      1. באמת מוזר לחשוב על זה ככה… וברור שזה נחרט. אני אפילו לא חוויתי את הדברים האלה ואני מרגישה כאילו הפחד פשוט היה בדם שלי מאז שאני ילדה >< אבל זה בכל זאת שונה, כמובן.

        אהבתי

  8. בתור תל אביבית אני יכולה לומר לך שכאן לא נעים אבל באמת שלא נורא. כל מי שאני מכירה ממשיכים את שגרתם ואף אחד לא נסע.
    נדמה לי שאלו בדרום באמת כבר הגיעו לקצה. אין להם זמן להתאושש.
    הגמל שלך דרומי או מרכזי? כי אם הוא מהמרכז, אפשר, כאמור, להבין את חוסר רצונו להבטיל את שגרתו.

    את מדהימה שפתחת את ביתך לארח! וואו! 

    שולחת תיקווה לימים שקטים ושלווים.
    (איזה כיף שאני בכלל לא רואה טלויזיה. אני מקשיבה לרדיו, לעומת זאת, וגם שם ר.ד. נשמע קצת פסיכי).

    אהבתי

    1. אני באמת לא יודעת איך הדרומיים מחזיקים מעמד, אני רואה שלא מעט מהם עוזבים את הבתים לזמן מה או לתקופה ארוכה.
      הגמל גר במרכז ונראה שבעיקר הוא צובר חוויות מקלט משותף ושכיבה משותפת בצידי כבישים. הוא לגמרי לא מרגיש צורך לברוח.

      הלוואי שיגמר כבר. המניין העולה של ההרוגים נורא ומזעזע. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s