בשולי הדברים

הגמל רצה לבוא ללויה של הצרפתי.

כשהתקשרתי אליו להגיד לו שהצרפתי נפטר, הוא לא היה מופתע. כולנו ידענו שזה רק עניין של זמן ולמעשה, כאילו חיכינו להודעה. בכל זאת, גם הוא חווה את צביטת הצער שכולנו הרגשנו ועדיין מרגישים. זה בכלל לא חשוב שידענו שזה יקרה, כשזה קורה הלכה למעשה, זה עדיין קשה.

הגמל רצה לבוא ללויה של הצרפתי, אבל לא היה יכול.

למען האמת לא ציפיתי שירצה לבוא, כי בסך הכל אם אני סופרת את הפעמים, שניהם נפגשנו אולי עשר פעמים בסך הכל. ולא נוצר בינהם קשר מעבר לקשר דרכי, ובמפגשים עצמם. אבל כמו הרבה אנשים, הצרפתי נכנס לחיים של הגמל דרך הסיפורים שלי עליו והשיחות שניהלנו. 

המון דיברנו על הבזבוז שבחייו של הצרפתי ומסתבר שהגמל חשב עליו הרבה בנקודות שונות בחייו שלו.

הגמל אמר לי שהוא חושב לא מעט על החיים המבוזבזים האלה ושזה גוורם לו לרצות לעשות שינוי בחייו, כדי לא להגיע לאותו מקום מבוזבז.

אמרתי לו שהלוואי שישנה את חייו לכיוון שיגרום לו להרגיש טוב איתם. ושמצד שני כבר שמעתי אותו אומר את זה כמה פעמים בעקבות אירועים מטלטלים שהוא חווה ובכל זאת לא ממש השתנה משהו.

לא יפה מצידי. אבל אמרתי את זה בעדינות ובאכפתיות. לא כביקורת. באמת בתקווה שהוא יעשה משהו שיעשה לו טוב.

 

כוח הצלה, יוגה ואני הלכנו יחד ללויה. עמדנו יחד ופסענו יחד אחרי מסע הלויה שהתנהל לאיטו.

את תלם לא ראיתי שם בכלל. זה היה מוזר כי תלם היה חבר של הצרפתי הרבה יותר ממני ומרבים אחרים שבאו.

אולי הוא היה שם והתמזג בשולי גוש האנשים, או התחבא מאחורי עץ. לא ראיתי אותו.

אם עברה לי בראש מחשבה שנוכל אולי להתחלק בצער המשותף, התבדיתי. עוד דלת שנסגרה לתמיד.

 

בתחילת השבוע נסעתי לקנות משהו בחנות מפעל שפשט את הרגל ונמצא בחיסול כללי. ידעתי שיכול להיות שאחותו של הגמל תצטרך משהו מהחנות הזו ושזו הזדמנות מצויינת כי המחירים ירדו בחמישים אחוז בגלל החיסול של כונס הנכסים.

הצעתי לגמל לשאול את אחותו אם היא מעונינת, כי אני אמורה להגיע לחנות לקנות עבורי משהו בכל מקרה. הוא שאל והיא אמרה מה היא רוצה. אחר כך היה צריך לברר פרטים ותיאומים קטנים לגבי הגודל המדוייק ואפשרות לקנות משהו נוסף, מסרתי לו את הפרטים שהיא רצתה בהודעות וואטאפ הולך וחזור, עד שפתאום נמאס לו לשמש כמתווך והוא החליט לתת לי את הטלפון שלה כדי שאדבר איתה ישירות.

זו הפעם הראשונה שהוא מאפשר קשר ישיר ביני לבין מישהו ממשפחתו. שינוי דרמטי יחסית אליו.

אולי לשינווי הזה הוא התכוון?

27 תגובות בנושא “בשולי הדברים

  1. מה כל כך מיוחד בזה שיש לך את הטלפון של אחותו?

     אם זה נחשב לשינוי אז יש לו עוד דרך ארוכה מאוד לעשות.

    וחבל מאוד על תלם, בדרך כלל אנשים מתפייסים בנסיבות טראגיות ומתעלים על טינות עתיקות, חבל שזה לא קרה הפעם.

    אהבתי

    1. באמת לא אמור להיות מיוחד שיש לי פתאום את הטלפון של אחותו, אבל עדיין, זה לא משהו שקרה עד עכשיו בתירוצים הכי אדיוטיים שיש עלי אדמות.
      ומי שעוקב יודע הדרך שיש לעשות היא כמעט אין סופית… בנוסף, הייתי קצת צינית 🙂

      ותלם? פחות או יותר השלמתי עם יציאתו מחיי, חבל, אבל יש דברים גרועים מזה בחיים.

      אהבתי

  2. לפעמים השיטה הכי טובה להכניס שינויים היא לגרום למי שנגדם ליזום אותם. זה הבוס שלי היה אומר כל פעם שהיתה לו בעיה…
    נראה לי שהוא צדק:-)

    אהבתי

    1. כבר מזמן הבנתי שכמעט בלתי אפשרית לשנות אנשים אחרים, אז אני לא מנסה, רק בודקת אם אני בסדר עם מה שקורה. אם אני חיה בשלום עם המצב כפי שהוא.
      לגמל כבר מזמן אמרתי שאני יכולה לפתוח דלתות, אבל זו החלטה שלו אם לעבור בהן או לא…

      אהבתי

  3. אני לא חושב שזה שנעשה במודע, לפחות לא כך זה נשמע לי. אני מנחש שאת שחושבת שאולי הוא ניצל את ההזדמנות לערוך שינוי גם בדרך זו. אולי. אבל אני מהמר על תת מודע, דווקא. השינויים הרי מתחילים מבפנים, זאת החלטה שאנחנו עושים, וההחלטה משפיעה מבפנים החוצה במעשים שלרוב רואים אך ורק מהצד. 
    לגבי תלם, אין לי מילים. הייתי מצפה מהצער המשותף לאחד את הקרעים. מוזר לי שהוא התעלם מההזדמנות ולא חש צורך בקירבה כדי לחלוק את רגשותיו.

    אהבתי

    1. האמת היא שאני לא חושבת שהוא ניצל הזדמנות, או שהתת מודע שלו עשה איזה תרגיל. זה קרה במקרה כי נמאס לו לעשות את הטלפון השבור בין אחותו ודרישותיה ולביני שיודעת מה יש בחנות. ואני מניחה שאם יתקיים ביני לבין אחותו קשר שאינו תלוי בו הוא ילחץ מזה מאד. 

      ולגבי תלם, זה כבר כמעט לא כואב. אני מאוכזבת מאד, כי היו לנו אינספור שיחות על החברות בינננו ומשמעותה עבורנו. זו לא חברות מילדות, זו חברות מבחירה מודעת של שנינו. אנחנו חברים תשע שנים שמתוכן הוא היה מאד קרוב כשהיה נטול חברה והרבה פחות קרוב כשהיתה לו אחת. וזה היה בסדר בעיני. אני מנחשת שהחברה הנוכחית אחראית להתרחקות שלו עכשיו, כי אני לא מצליחה לחשוב על שום אפשרות אחרת וכי דבר דומה כבר קרה לי בעבר עם חבר טוב אחר (תלם ידע כמה זה הכאיב לי ונשבע שלעולם לא יפגע בי ככה…) אבל מה לעשות, לא בשליטתי ואין לי מה לעשות בנוגע לכך.

      אהבתי

      1. אני עדיין מקווה שלא זאת הסיבה. שזה לא קרה בגלל החברה שלו. אני זוכר שהרעיון הזה הועלה באחד הפוסטים הקודמים שלך, אולי על-ידך ואולי ע"י אחד המגיבים. וכבר אז אמרתי לעצמי שאני מקווה שלא זו הסיבה. וזה כמובן בגללי ובגלל הפריזמה האישית שלי דרכה אני רואה את העולם. הסיבה הזאת נתפסת בעיניי כבגידה בחברות. אני מנחש שכך היא נתפסת גם בעיניך ולכן את חשה אותה בתור פגיעה. 
        המשך:

        אהבתי

      2. על דרך האלימינציה אני פשוט לא מוצאת סיבה אחרת.
        לא רבנו, לא התווכחנו, לא הגענו לאיזו אי הסכמה, לא דיברנו בכלל איזה זמן. כל זמן שכן דיברנו הכל היה כרגיל ואז לפתע התנתק הקשר. שמתי לב לזה רק אחרי חודש כי הייתי מאד עמוסה וכי הוא היה זה שמתקשר (פעם-פעמיים ביום כשהוא בלי חברה, פעם פעמיים בשבוע כשהוא עם חברה) כששמתי לב שלחתי לי הודעת SMS , הוא לא ענה, ניסיתי להתקשר, הוא לא ענה ולא חזר אלי. שלחתי הודעת וואטסאפ והוא לא ענה, ניסיתי להתקשר שוב והוא לא ענה ולא חזר אלי.
        עברתי על זה בראש מליון פעם. מה אמרתי, איך אמרתי, האם פגעתי , העלבתי, הרגזתי? וגם אם כן, זו לא מדרכנו להתעלם, אלא לדבר. אז מה עוד זה יכול להיות?

        אהבתי

      3. אבל את מבינה למה זה נראה לי מוזר? כי התעלמות כזאת גורפת, לא איזו שיחה קרירה ומתחמקת או חוסר רצון להפגש או מרווחים גדולים בין שיחות, אלא התעלמות ב- 100% בגלל חברה… לא יודע, נשמע לי לגמרי לא שפוי. ולו היה עד כדי כך לא שפוי, לבטח היית שמה לב לזה במהלך תקופת החברות הארוכה שלכם. 

        אהבתי

      4. לחלוטין. זה לא קשור לכלום ההתנהגות הזאת. כל כך לא אופיינית שלא הייתי יכולה לדמיין שככה הוא יתנהג. אף אחד ואחת מחברינו המשותפים לא מבין מה קרה. ואף אחד לא מצליח לחשוב או לדמיין מה מביא אותו להתנהג ככה. מה גם שעם אחרים הוא מתנהג כאילו כלום. כאילו הכל כרגיל.
        זו גם אחת הסיבות שהחלטתי לוותר ולהרים ידיים. אני לא רוצה כחבר שלי מישהו שאני לא יכולה לסמוך עליו. 
        זו התנהגות שאני פשוט לא יכולה לקבל מחבר שלי.

        אהבתי

      5. אני מסכים אתך. מאוד משונה לי. עוד יותר משונה לי שהוא השאיר אותך לנחש את הסיבות ולא חלק אותן אתך. הוא לא נתן כבוד מינימלי לחברות ביניכם. 
        כמה שכואב לי להגיד את זה, אבל כנראה באמת עדיף לשכוח מקיומו. 

        אהבתי

      6. עכשיו אמרת בדיוק, מילה במילה את מה שאני אומרת לחברי. גם הגמל חושב ככה ומסכים איתי שהגיע הזמן לוותר.

        אהבתי

      7. לגבי הרישא. שמתי את עצמי במקומו של גמל. אילו רציתי לשמור על המרחב הפרטי שלי, הייתי מונע מזוגתי לתקשר עם בני משפחתי (ונמנע מלתקשר עם בני משפחתה. כאשר חברה שהייתה לי לפני אנג’ הזמינה אלינו את אחותה, שתקתי כל הערב וחיכיתי לרגע שתלך כבר). ודבר לא היה גורם לי לשגת מהחלטתי, גם אם זה היה מצריך ממני את הטירוף של להיות איש קשר. לעומת זאת, אילו הייתי מחליט בסופו של דבר לקשר בינן, זה היה קורה כי נסוגתי מהחלטה לשמור על מרחב פרטי כה נוקשה. אמנם הייתי מסביר לעצמי את הויתור כחוסר רצון להשתתף בבלבול המוח, אבל בתכל’ס להחלטה הזאת היו שורשים הרבה יותר עמוקים. בהשאלה אני מדמיין לעצמי את מערכות היחסים שלי עם נשים. לא הייתי מוכן לחלוק כר. לא משנה כמה הייתי עייף, לא נשארתי ללילה. העדפתי לרדת ולישון ברכב מספר שעות טרם נסיעה, אך לא להרדם בזרועותיה. אילו הייתי מחליט לוותר לעצמי זה היה נובע לא מכך שהעייפות הכריעה אותי, אלא כי התת מודע סימן לי שעם האישה הספציפית הזאת אני יכול להשאר קצת יותר. 

        אהבתי

      8. הוא שומר על המרחב הפרטי , אוהו, איך שומר. אמנם פעם הלכנו עם אחיו ואחותו להופעה של רוג’ר ווטרס אבל זה דרש ממנו גמישות מחשבתית רבה (שמעתי אותו ממלמל לעצמו, מה יש, זה בסדר ללכת עם ידידה להופעה, זה לא אומר כלום) וזה לא חזר על עצמו. בהתחלת הקשר ביננו הוא היה מדבר על אחיו ואחותו, אביו ואמו, חברו הזה או האחר בלי שמות. היום הוא כבר מתייחס לכולם בשמות. בהתחלה הוא לא היה קורא לי בשם. רק באיזה כינוי חיבה חסר משמעות, אם בכלל. כשאתה לא קורא למישהו בשם, אתה יוצר מרחק. שם זה דבר אישי מאד.
        אין ספק שדברים משתנים בקשר שלנו . לאט מאד.
        גם עכשיו הוא נזהר ושומר מרחק, הוא כתב לי משהו שהעיד על כך שהוא חושב עלי כל יום. כשהזכרתי לו את זה במהלך שיחה הוא אמר, מה? ברור. חברים טובים עוברים בראש די הרבה. מה את רוצה?

        אהבתי

      9. אני מזדהה אתו. פעם אמרתי למישהי שאני אוהב אותה. ישבנו זה מול זו באיזה מקום מאעפן ואכלנו המבורגרים. "יותר מההמבורגר שלי" הוספתי ברגע שהבנתי את מה שפלטתי כרגע. 
        ככל שמתבגרים, כך קשה יותר לוותר על המרחב הפרטי. כך לאט יותר זה הולך. אבל זה קורה מעצמו ומאותת בניצוצות קטנים וטריוויאליים, כמו למשל לתת לך את מס’ הטלפון של אחותו כדי שתשברו את הראש ביניכן ולא תבלבלו לו את המוח כאיש קשר. צעד פיצי אמנם, אבל בכ"ז צעד. 

        אהבתי

      10. כשאני מספרת את האמת על היחסים שלי עם הגמל בלי ליפות, אני מרגישה כזאת תולעת , למישהי אחרת הייתי אומרת מזמן שתעיף את האדיוט 🙂

        אהבתי

      11. מוזר. ואני דווקא טיפוס נורא מגונן. בטח ובטח כלפי אנשים שנכנסים לי לתוך הלב. ואת נכנסת. ולרגע לא חשבתי להגיד לך להעיף את האידיוט. למדתי להעריך אותו מאוד דרכך. נכון, הוא לא מושלם ויש לו בעיה מאוד גדולה עם אינטימיות ושיתוף של המרחב הפרטי. נו אז מה? אף אחד מאתנו אינו מושלם. בכל מקרה, הרושם הכללי שהוא יצר עלי היה דווקא חיובי. משהו בפנים אומר לי שהוא אדם שניתן לסמוך עליו. ובעיניי זה בין הדברים החשובים ביותר במערכת יחסים. 
        אילו היית אישה צעירה מאוד בת 20-25 שחולמת על משפחה, נישואין, ילדים וגו’, הייתי אומר לך שלדעתי הוא בחור טוב, אבל לא מתאים לך וחבל שתבזבזי עליו את הזמן כי הוא הולך לקבור את החלומות שלך. אבל לא זה המצב שלך ולא זה מה שאת רוצה להגשים כרגע בחייך (אם בכלל). 
        אני חושב שיחסים שלכם מאוד מעניינים. גם יש לך גישה מאוד ייחודית לחיים ולזוגיות בכלל. לא הייתי ממהר לשפוט אותם (את היחסים ביניכם) דרך פריזמה אישית שלי. שיפוט כזה יהיה בלתי נכון ויפספס את העיקר.

        אהבתי

      12. עכשיו אתה מבין למה היית פה גם כשפיזית היית במקום אחר ולא כתבת או קראת?
        מי שנמצא בלב (ואתה בהחלט נמצא בשלי) לא הולך לשום מקום.

        אני יודעת למה אני משמרת את היחסים עם הגמל ואתה מבין את זה ברמות של רגישות מדהימה. אני יכולה לסמוך עליו. חד משמעית. לטוב ולרע אני יודעת שאם אצטרך או ארצה, הוא יבוא ויהיה בשבילי. הוא באמת חבר שלי.

        רק שכשאני כותבת את מערכת היחסים שלנו (אף פעם לא הכל, אף פעם לא מפורט כך שיסביר הכל) אני נשמעת לעצמי תבוסתנית וותרנית. שמוכנה לקבל יחס כזה ממישהו. 

        אהבתי

  4. להתמודד עם אובדן זה קשה
    גם אם זה חברים ועוד יותר אם זה משפחה
    (או חברים שהם כמו משפחה)

    ההתנהגות של הגמל משתנה מדיי פעם
    זה נראה שהוא בחר לא להכניס אותך לחלק הזה בחייו שכולל את המשפחה שלו
    ופתאום זה
    וזה מרגיש כמו התקדמות מהותית
    פתאום מישהו משם כן יודע על קיומך בחייו

    ואם הגמל בחר להשתנות, וללכת יותר לכיוון שאת רוצה
    אז מה טוב

    אהבתי

    1. האחים שלו יודעים עלי. יודעים עלי הרבה מאד. אני די בטוחה שלאח שלו יש את מספר הטלפון שלי והוראה להתקשר לעדכן אותי במקרה שיקרה משהו לגמל (הוא רכב על אופנוע הרבה שנים והסיכון לתאונה אף פעם לא היה רחוק) 
      אין לו חברים כמו שלי יש, והחבר הכי טוב שלו בטח יודע משהו עלי.

      אבל בין לדעת ללבוא במגע יש פער גדול. וזה בהחלט שינוי לאפשר לי ולה לדבר… ואני כאמור, פותחת דלתות שהוא מחליט אם לעבור בהן או לא…

      אהבתי

  5. טוב, אני מניחה שאת יודעת לבד את התשובה לשאלה שהעלית בסוף הפוסט.
    (שאלה רטורית? 🙂
    כשניצבים מול הסופיות של המוות אין ברירה אלא להעריך את החיים. זאת הזדמנות טובה להעריך אותם. בדרך כלל אחר כך הולכים הביתה, חוזרים לשגרה, ושוכחים את כל ההחלטות שהתקבלו. בדרך כלל. לא תמיד. מקווה שהגמל יהיה בין יחידי הסגולה שלא נופלים לתוך ה"בדרך כלל".

    אהבתי

    1. אני חוששת שהוא בדיוק כמו כולם, זו לא פעם ראשונה שהוא מחליט לשנות דברים, אבל מעשה הם משתנים באיטיות של מים שחורצים סלע ולא במהירות של רעידת אדמה… 

      🙂

      אהבתי

  6. אני חושבת שזה מאוד יפה מצידך שאמרת מה שאמרת לגמל, ובעיקר, איך שאמרת. נשמע שהוא עצמו לא מרוצה מההתנהלות של עצמו ורוצה שינוי. כמו שכתבת, מאוד קשה להשתנות. נשמע לי שאת מאפשרת לו דרך לעשות שינוי, עם הרבה קבלה של איך שהוא עכשיו, וזו, לדעתי הדרך היחידה האפשרית.
    הסיפור עם תלם מוזר וחסר נקודה סופית. האם אין לכם חברים משותפים שיודעים לשפוך אור על ההתנהגות שלו? או שאולי את לא מעוניינת לערב אחרים.

    אהבתי

    1. הוא מאד לא מרוצה. הוא מרגיש תקוע כבר שנים, הוא מרגיש שהחיים שלו מבוזבזים (לא סתם הוא התחבר כל כך לבזבוז של הצרפתי) מידי פעם הוא עושה צעד דרמטי לכיוון הלא נכון (קונה אופנוע!) ואחר כך מגלה שזה לא שינה כלום.
      יש סיבות ללמה הוא תקוע, אבל אני לא יכולה לפרט אותן פה. בכל מקרה, הוא לא מצליח או לא מעז לנסות להגבר על הסיבות האלה ולהתקדם וזה מתסכל אותו.

      לגבי תלם, יש לנו חברים משותפים, יוגה מרגישה לא נוח לשאול אותו על זה, וכוח הצלה , לא אכפת לה לשאול, היא סקרנית בעצמה, אבל היא שוכחת ולא מספיקה. כזאת היא 🙂
      בכל מקרה, אני כבר די שלמה עם העובדה שזה המצב ושהוא לא חבר שלי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s