ענייני בריאות

בתוך כל ההתרחשויות הכלליות יש לי התרחשויות משלי, מהסוג הבריאותי.

יש משהו שמציק לי כבר די הרבה זמן, באופן ברור ומובהק הוא לא תקין ודורש בירור, אבל עד שהרופה לא נתנה לי על הראש לא ממש חשבתי שאני צריכה לעשות עם זה משהו.

חוץ מלהתעורר בשתיים לפנות בוקר מזיעה ועם דופק מאתיים מדמיינת תרחישי אימה בריאותיים מהסוג הגרוע ביותר. 

הכי אני טובה בלהדחיק כמיטב יכולתי כל דאגה ולשקוע בדאגות האחרות.

 

בתוך בליל הדאגות שהביא אותי להתמוטטות לא קלה שגם תועדה ונרשמה פה לדראון עולם, גם זו הבריאותית הלחיצה אותי.

בסופו של דבר הרופה נתנה לי על הראש ואני עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות עוד קודם וקבעתי לי תור לרופא נשים. התור הקרוב היה לעוד שלושה שבועות, אבל כמובן שמרגע שקבעתי, שכחתי את העובדה שעד לאותו רגע לא רציתי להבדק ורציתי שזה יקרה כבר. ברגע זה.

הכרחתי את עצמי להתאפק ולנשום עמוק, הזכרתי לעצמי שאין שום דבר דחוף, כנראה, ושהזמן יעבור.

הזמן אכן עבר, וחלקו עבר עלי בעשיית הבלתי יעשה – חיפוש ואבחנה עצמית באמצעות האינטרנט. שזה אחד הדברים הכי מטופשים שמישהו יכול לעשות. לחפש באינטרנט אבחנה למה שמפריע לך, חוץ מהתשובה הבלתי נמנעת – קנדידה, שהיא התשובה לכל שאלה רפואית שתעלו, קיבלתי עוד תוצאות ורעיונות לחשוב עליהם, האחד גרוע מהשני. כך קרה שכשהגיע תורי, התייצבתי אצל רופא הנשים כשאני משוכנעת שאני גוססת. כנראה נשמעתי משכנעת, כי  הוא בדק אותי ביסודיות כמו שלא בדק מעולם ובסוף הבדיקה הכריז שלא מצא שום דבר לא תקין. חוץ מציסטה בשחלה שצריך לעקוב אחריה. כן בטח, כשהיא תתחיל לצייץ בטוויטר אני אעקוב אחריה.

אבל בכל זאת, למה יש את הבעיות שיש? הקשיתי עליו, והוא אמר שאני חייבת ללכת לברר את זה אצל רופא אחר, אולי אורולוג. זה לא נמצא בתחום המחלקה שלו, הבעיה הזו שאני מציינת.

 

כהכנה לאורולוג הלכתי לעשות בדיקת אולטרא סאונד של הכליות ודרכי השתן. להפתעתי הבדיקה היתה פחות איומה ממה שחששתי. הטכנאי אמנם לחץ מתוך בקבוק הג'ל שלו מספיק ג'ל בשביל להטביע את הטיטאניק, אבל הוא הבטיח לי שזה על בסיס מים ושזה לא יכתים לי את הבגדים. 

בהתחלה בדק את הכליה הימנית, שכבתי על הצד בגבי אליו והייתי צריכה לקחת אויר ולעצור את הנשימה על מנת שהצלעות יעלו מספיק והוא יוכל "לראות" את הכליה. אחרי שעצרתי את הנשימה מספיק פעמים ביקש ממני להתהפך לצד שני.

הצמיד את המתמר אל מתחת צלעותי מכאן ומכאן, ואחר כך משם ומשם.

-הממממ…. איפה הכליה שלך?

-לא יודעת, נשבעת שלא נגעתי בה.

-את בטוחה שיש לך שתיים?

-ככה יצאתי מהמפעל למיטב ידיעתי.

-עשית פעם את הבדיקה הזאת?

-לא….

 

הצמיד את המתמר חזק יותר, עד כדי סימנים כחולים – אה, זה בסדר, מצאתי אותה.

אחר כך עבר לשלפוחית השתן.

-אל תלחץ חזק כמו מקודם, אמרו לי לשתות ארבע כוסות מים והמכנסיים שלי מספיק רטובים מהג'ל שלך…

 

הוא לא אמר מילה, אבל ראיתי את העינים מתרחבות לו לשניה כשראה את העגיל בפופיק ואת הצפרדע על הבטן שלי. אני הרי נראית כל כך סולידית…

 

בסיום הבדיקה שאלתי אותו אם ראה משהו חריג בבדיקה. הוא אמר שלא, אבל לא הוא מפענח את הבדיקה. אמרתי שלו שאני יודעת, אבל אני סומכת על הנסיון שלו לא פחות מזה של הרופא המפענח. ושזה מרגיע אותי.

הודיתי לו על הבדיקה וברחתי.

 

בשלבים הבאים, אני צריכה להחליט מה לעשות כשהבדיקה תחזור תקינה.

הרופה אומרת שאני צריכה ללכת לאורולוג ולעשות CT בטן. 

שתי האפשרויות נראות לי כרגע מזעזעות בערך באותה מידה.

אני אחכה עוד קצת לתוצאות הרשמיות של הבדיקה ואז אחליט.