חינוך ואונס

ילדה בת 12 קיימה יחסי מין עם קבוצה גדולה של ילדים המבוגרים ממנה במעט. הפרטים עדיין לא ברורים ולא פורסמו, אבל נראה שמדובר בילדה מעט חריגה, עם קשיים שניסתה לפלס את דרכה למקובלות חברתית דרך ידידות עם בנים שראו בה טרף קל והעבירו את שמה ומספר הטלפון שלה מאחד לשני. חלקם גם צילמו את המעשה איתה והפיצו לחברייהם דרך תוכנת ווטסאפ.

 

מה שהכי מפריע לי בכל הסיפור, אפילו יותר מהצילומים והפצתם, אפילו יותר מהנורמות הירודות המזעזעות של בני הנוער המעורבים, אפילו יותר מהמעשה עצמו, אלה תגובות ההורים.

ההורים של הבנים, כמובן.

ההורים שחינכו ילדים שמתלהבים מילדה "זורמת" וממהרים להזמין אותה ולעשות בה דברים ואחר כך לצלם ולהפיץ לשאר החברים שיש ילדה כזו.

אפשר להגיד שבגיל ההתבגרות המוח מכוון לכיוון של סקס, אפשר להגיד שילדים נחשפים מגיל צעיר מאד, צעיר מידי, לאתרי פורנו שמציגים עיוות מוחלט של סקס וקשרים בין גברים לנשים, אפשר להגיד את כל זה ועוד ולהיות צודקים, כי זה נכון. ילדים נחשפים לתכנים מעוותים ולתכנים אלימים , אבל זה לא הכל. משהו חסר בילדים האלו, איזה מעצור שיגיד להם שזה לחלוטין לא תקין לשכב עם ילדה לפי תור, אחד אחר השני, ולצלם. ולהפיץ.

ואת המשהו הזה מקבלים בבית. קוראים לזה חינוך.

 

אפשר להבין מה בדיוק חסר לילדים האלה כשמקשיבים להורים שלהם כשהם מתראיינים לתוכנית רדיו זו או אחרת ואומרים בחצי פה, רק כדי לשלם את החוב המילולי הנדרש כדי שיוכלו להמשיך ללא הפרעת המנחה, שזה ממש לא בסדר ואני לא מצדיק, אבל… ואז מתחילה מסכת הבכיות על הבן הקטן והמסכן ומה עשו לו לצדיק. מה בסך הכל עשה התינוק השבוי המסכן, זה בכלל לא הוא. זה החבר'ה, גררו אותו. כמעט אנסו אותו. שמו אותו במעצר, מתייחסים אליו כמו לרוצח, חוקרים אותו במשטרה!

 

כששומעים את ההורים המגוננים, המצדיקים האלה, אפשר להבין שזה המסר שהועבר לבנים שלהם כל השנים – מה שלא תעשה, אתה בסדר. תמיד נתמוך בך ותמיד נצדיק אותך ונעמוד מאחורייך. כאילו שזה נכון. כאילו שבכל מקרה הילד שלי בסדר וכל שאר העולם לא.

וילד שגדל עם כזו תפיסת עולם, מה הפלא שהוא תופס ילדה בת 12, מוחלשת חברתית, כחפץ שאפשר להשתמש בו? הרי מהבית הוא יודע שהוא תמיד צודק וטעויותיו תמיד  מתורצות, נסלחות ומובנות.

 

את החינוך שמוביל לילדים אנסים אפשר לראות בכל מסעדה. את הילד הזה שרץ וצועק וזוחל מתחת לשולחנות וזורק סכו"ם, כולם ראו בגירסה זו או אחרת. וגם את ההורים שלו, שיושבים ואוכלים ונראה שהם לא מודעים לעובדה שהילד שלהם מחרב את המסעדה ואת הארוחה של אנשים אחרים, ואם מישהו מעז לומר להם מילה הם מתרצים אותו במקרה הטוב (הוא עייף, הוא משועמם, לא נורא) או, במקרה הפחות טוב,  מתפרצים על המעז להעיר, כי מה אתם רוצים מהילד?

 

ללמוד לכבד את האחר אפשר כבר מגיל שנתיים. להתחשב. לשים לב לתחושת ורגשות של אחרים. לכבד גבולות, חוקים וכללים. 

בסופו של דבר, הילדים האלה שאף אחד לא טרח לחנך אותם להתחשב באחר, שמגולם במקרה זה בילדה בת 12, ישלמו עכשיו מחיר כבד של מעצר, רישום פלילי ואולי גם יותר מזה. 

ואין המומים מההורים שלהם שלא מצליחים להבין מה רוצים מהילד המקסים והרגיש שלהם.

33 תגובות בנושא “חינוך ואונס

    1. עמוס רולידר מעצבן אותי, סופר נני מיכל דליות מרגיזה אותי. הגינונים והשואו שלהם לא מוצא חן בעיני, אבל אני מסכימה עם המשנה החינוכית של שניהם:
      גבולות ברורים, עקביות, אהבה.

      היום החינוך מתייחס לילד כאילו הוא הדבר הכי חשוב בעולם. אני מאמינה שאסור , ממש אסור שהילד יהיה במרכז, זה מלמד אותו משהו מאד לא נכון. הוא לא במרכז והוא לא יהיה. הוא לא יכול להיות במרכז בגן או בכיתה או בפלוגה. 
      הוא צריך ללמוד להיות חלק מקבוצה, לראות ולחשוב על אחרים. זה הבסיס של חיים בקבוצה וילדים לא לומדים את זה.

      אהבתי

      1. גם רולידר וגם מיכל דליות עובדים בשביל חברת תקשורת לכן התיאטרליות המוגזמת אבל כשרואים הורים שצריכים את סופר נני לעזור להם אני לא מבין למה צריך אותה? תסתכלו קצת במראה…
        ילדים לומדים לרכוש חברים וירטואליים בפייסבוק ולא חברים אמיתיים.

        אהבתי

      2. ומי שרגע שם לב מעבר לדרמה הגדולה, רואה שהיא אומרת את אותם דברים כל הזמן:
        תציבו גבולות.
        תעמדו בהצבת הגבולות.
        תגמלו התנהגות חיובית, אל תתגמלו התנהגות שלילית.
        תקדישו לילדים תשומת לב חיובית על מנת שלא ידרשו להתנהגות שתמשוך תשומת לב בכוח.
        תאהבו אותם.

        מי שצריך הצבת גבולות הם ההורים שבעצמם סובלים מחינוך גרוע…

        אהבתי

      3. זה משהו שאני לא מצליח להבין. הרי ההורים של היום הם הילדים של לפני 30 שנה בערך. אז הציבו גבולות והיה איסור על הרבה דברים וכבוד למורה יחד עם כבוד להורה, צניעות וכו’. למה ההורים של היום לא נזכרים בילדותם, אומנם לשנות את ההתנהגות לזו של היום על כל עניין המודרניזציה אבל להציב גבולות כי ככה אנחנו חיינו. מה השתנה?

        אהבתי

      4. א. תמיד היו בתים עם חינוך לקוי (אני זוכרת תוכנית שבה הסבתא תפקדה בבית בתה כאילו היא האמא, בעוד שהאם התנהגה כמו ילדה קטנה שהאחריות גדולה עליה).
        ב. באמת חל שינוי בתחום החינוך, בלבלת רצינית בנוגע למיקומו של כל אדם במשפחה. הורים מנסים להיות חברים של הילדים, להיות מגניבים וקוליים וצעירים. אי אפשר להיות כזה וגם להיות סמכותי ואחראי, דוגמא ומופת. המון הורים מתבלבלים נורא בין זכויות הילד לבין חינוך.

        אהבתי

      5. ככה בדיוק אני מחנך. אני ההורה בבית ולא חבר של הילד. הילד אומנם מקבל את כל מה שהוא זקוק לו ויותר אבל הוא לא המרכז. הבית והמשפחה סובבים סביב כולנו, אנחנו ההורים לא משרתים של הילדים ואם יש צורך בהסעות לחוגים אנחנו מתארגנים ולוקחים אותם אבל בד בבד לימדנו אותם לעלות לאוטובוס ולהשתמש בו בנסיעות שלהם כשלא מתאפשר לנו. זה גם חינוך לעצמאות אישית וגם להבין שעלות נסיעה באוטובוס היא לא עלות של נסיעה ברכב פרטי. אנחנו גם משתפים אותם בחשבונות שמגיעים ובקניות מהסופר. אני רואה בזה חינוך לחיים בוגרים בעתיד להבין שהכסף לא יוצא ככה סתם מאיזה חור בקיר הבנק…

        אהבתי

  1. ההורים היום רוצים להיות חברים של הילדים, רוצים שיאהבו אותם ומפחדים לשים להם גבולות.
    יותר נעים לוותר, להרשות, לא להקפיד, לזרום…
    מאוד קשה ולא נעים לחנך, לדרוש ולהעניש.

    אהבתי

    1. אני חושבת שאת ראית זה ממש מקרוב עם הילדים שטיפלת בהם (עדיין מטפלת?) בעיקר הילד הקטן.

      בסופו של דבר מי שיוצא אומלל מחוסר הנכונות של ההורים להתמודד, זה הילדים שסובלים מחוסר גבולות פנימי וחיצוני. שמרגישים לא מוגנים ולא בטוחים.

      אהבתי

  2. אני בטוחה שלחינוך  –  או להיעדרו  –  יש תפקיד נכבד בדברים האלה,  אבל כדאי לזכור שלפעמים גם זה לא מספיק.  אני לא בקיאה בפרטים של המקרה הנוכחי,  אבל לפעמים הורים מאבדים שליטה על הילדים שלהם,  ולא תמיד הם האחראים הבלעדיים על דברים שהילדים שלהם עושים.

    מעבר לזה  –  מסיכמה אתך על הגיל שבו אפשר ללמוד לכבד את האחר.  בהחלט.

    אהבתי

    1. אני מסכימה, זה נכון שלפעמים ילדים נשמטים מאחיזתם של ההורים. יש ילדים שבאים מבית נהדר, אבל משהו בהם קצת פחות מנהדר. זה תמיד קרה, תמיד היו ילדים שעשו שטויות "ילדים רעים". 
      מה שמטריד פה זה היקף התופעה וגם העובדה שהילדים שהשתתפו וההורים שלהם לא מבינים כמה שזה חמור.
       אני רואה בעיה בנורמטיביות שבה תופסים ההורים והילדים את המעשה המאד לא נורמטיבי הזה. באיזו קלות ההורים מוכנים להקריב נורמות מוסריות כדי להגן על הילד שעשה מעשה לא ראוי, לא מוסרי ולא חוקי.

      אהבתי

  3. לגמרי מסכימה. תמיד הפריעו לי הילדים האלה, ויותר מהם ההורים. כשהייתי בבי"ס ראיתי מספיק ילדים שהמורה העז לצעוק עליהם והם יצאו בסדר כי ההורים היו בצד שלהם והלכו וצרחו על המורה המסכן, שניסה לעשות מה שהם לא עושים.

    אהבתי

  4. אין מה לעשות כשאין חינוך דברים מהסוג הזה קורים
    האמת שגם למדינה יש יד בזה, בגלל שעות העבודה הארוכות
    רוב האנשים עובדים 9 שעות ביום, בנוסף לזה תוסיפי שעתיים נסיעות
    וקיבלנו 11 שעות שההורים לא בבית
    מתי בדיוק הם  אמורים להיות עם הילדים שלם? כשהם חוזרים מהעבודה מתים מעייפות והדבר האחרון שיש להם כוח בשבילו זה לדרישות של הילדים אפילו אם זה רק לתשומת לב או חיבוק

    אבל זה לא רק זה
    זו תפיסה חדשה לגמרי והתנהגות חדשה של הורים שלא שמים גבולות לילדים שלהם ונותנים להם כל מה שהם רוצים פחות או יותר (בגבול הטעם הטוב).
    הורים מנסים להיות חברים של הילדים שלהם במקום להיות הורים, המבוגר האחראי.

    אין לאף אחד שליטה על מה שרואים הילדים ועל מה שהם עושים בזמן שההורים לא בבית
    ההורים לא באמת מכירים את הילדים שלהם
    ופתאום שיש דבר כזה, כולם מרימים גבה
    אבל אלה ילדים טובים
    למה שיעשו דבר כזה
    לא הגיוני ש…
    ושלל תירוצים

    אהבתי

    1. אני חושבת שהטיעון של שעות עבודה ארוכות הן תירוץ חלקי. נכון שהיום עובדים יותר שעות מבעבר, אבל בסופו של דבר מדובר בסדרי עדיפויות. ועובדתית יש הורים שמצליחים להיות עם הילדים שלהם.
      הרבה הורים היום רוצים "לעשות קריירה" ולהרוויח ולנסוע לח’ול לנופשונים, ולקנות רכב חדש פעם בשלוש שנים.
      מאחר ואי אפשר הכל, הרצונות האלה באים על חשבון הילדים והיחד איתם. 
      אבל הבעיה האמיתית היא החינוך. זה נורא קשה לחנך. נורא קשה להציב גבולות ולעמוד מאחוריהם. זה קשה בעיקר לטווח הקצר, כי לטווח הארוך זו הדרך היחידה להקנות בטחון ויציבות בחיי ילד. וילד שיש לו בסיס יציב, עם גבולות פנימיים ברורים, הסיכי שיסחף למעשים כאלה, קטן בהרבה מאשר ילד שגבולותיו פרוצים.

      אהבתי

  5. "הורות טובה" יכולה לעלות את הסיכויים ל"ילד טוב" אבל לא יכולה להבטיח שום דבר.  קצת מפריע לי צקצוק השפתיים על החינוך הרע שהנערים האלו קיבלו.  אני חושבת שזה שילוב של כמה גורמים ביחד שחינוך הוא רק חלק מהם.האם את/ה בטוח/ה שאם הבן שלך היה חלק מהחבורה הזאת, ונניח שבחור אחד דומיננטי היה מכתיב סוג של אוירה ש "כל מי שבחברה חייב לעשות אותה" או "מי שלא מזיין אותה, לא גבר" , הוא לא היה נכנע ללחץ החברתי? תהיו כנים עם עצמכם. לפעמים לחץ חברתי, במיוחד בגיל הזה משפיע הרבה יותר מהחינוך בבית.
    זה כמובן לא מבטל את העובדה שחייבים להעניש את הנערים במלוא חומרת הדין.

    אהבתי

    1. ללחץ חברתי יש משמעות אדירה בגיל הזה. לחינוך שהוטמע מגיל צעיר גם כן.
      מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה היו התגובות של ההורים בראיונות שונים ברדיו. מלבד אב אחד שממש תפס את הראש ושאל בקול רם שאלות של איפה טעינו, ואמר בצורה מפורשת שאין לקבל ולהבין כזו התנהגות, מלבדו ,כל הורה אחר שהתראיין, נשמע המום לחלוטין מהעוול הנוראי שעושים לילדים המסכנים שלא עשו כלום. סוג כזה של התנהגות, הוא סוג ההתנהגות שעליו כתבתי פה. סוג החינוך שנותן לגיטימציה לכל מעשה (כמעט).

      אני חושבת שיש בלבול גדול מאד אצל הורים לגבי התפקיד שלהם. ואחת הטעויות זה להבין את ההבדל של בין לתמוך בילד, לבין לתמוך במעשים שלו.

      אהבתי

      1. תודה שהסברת לי את הקונטקסט. מכיוון שאיני גרה בארץ לא שמעתי את תגובות ההורים. עכשיו אחרי מה שסיפרת אני מסכימה שתגובת ההורים מרגיזה. אם כי…תארי לך שחלילה וחס בנך היה מועד ומועמד למשפט. העורך דין שלו אומר לך שמאוד יעזור להקטין את עונשו של הבן אם תדברי בתקשורת ו"תמעיטי" בגודל הפשע. מה תעשי? אני מסכימה שיש הבדל בין לתמוך בילד לבין לתמוך במעשיו א ב ל…כשזה מגיע לענישה חיצונית שאינה תלויה בנו כהורים, האם לא נעשה הכל כדיי להמעיט את עונשו?

        אהבתי

      2. אני רוצה להניח שבמקרה היפותטי כזה, אני אזכור שהקרבן האמיתי בפרשה היא ילדה קטנטונת חלשה וחסרת אונים שהחיים הביאו למקום מזעזע ושאני לא אעשה מאמץ מודע להשקיע אותה עמוק יותר לתוך הבוץ שהיא מצויה בתוכו ממילא.

        לצערי, בתי משפט נוטים להבין את מאד את הילדים והרבה פחות לזכור שהקרבן האמיתי היא הילדה. קורבן הנסיבות והסטיגמות החברתיות ושהיא לא תתבגר ותשים את זה מאחוריה, כנראה.

        אהבתי

  6. את צודקת.
    אך, אני חושדת שלא רק שלא חינכו את הילדים הללו להתחשב באחר, אלא שחינכו אותם שנשים הן לא יותר מחפץ שנועד לגרום עונג ל"גברים".
    מבחינת רובם הילדה לא הייתה בכלל אדם.

    ד"א, שמעתי בכמה הזדמנויות רמזים לכך שמנהיג החבורה עבר התעללות מינית בעצמו ונשות (אני שמעתי רק נשים) מקצוע שהתראיינו ניסו לטעון שהוא יזם את ההתעללות בילדה כדי להוכיח לעצמו שהוא "נורמלי".
    גם אם זה נכון, זה עדיין לא מסביר את ההתנהגות של שאר 14 הנערים וגם לא מצדיק את ההתנהגות שלו.
    מצער שאנשי מקצוע כ"כ ממהרים למצוא נסיבות מקילות לצעירים סוציופטים. 

    אהבתי

    1. החלק של חיפצון הילדה הוא החלק שהנוער לומד כל כך טוב מסרטים פורנוגרפיים. סקס מעוות, גרוטסקי, חסר רגש ולא מציאותי שבו נשים מוכנות תמיד לשכב עם כל גבר עם זיקפה, שתמיד נענות לכל גחמה, נהנות מכאב, מסקס אנאלי, לא חוששות מזיהומים, לא מוטרדות מסקס לא מוגן ועוד ועוד…. התפיסות המעוותות האלה רווחות בקרב בנים ובנות גם יחד. אלה מצפים מבנות שככה יתנהגו ואלה חושבות שככה כולם עושים.

      אין לי ספק שצריך לטפל בילדים ברמה החינוכית, אבל הם בהחלט צריכים להענש. למען יראו וייראו, כי עד שהחינוך יצליח ללמד נכון ולא נכון, שלפחות אחרים יפחדו מעונש ויבינו שזה אסור. 

      אהבתי

      1. ברור שהם צריכים להענש.
        ובחומרה רבה.
        אני אפילו חושבת שמין הראוי לחשוף את זהותם, יחד עם פסק הדין שיקבלו.
        אולי זה יביא לנידוים מהחברה.
        מה שבטוח, שבשלב ראשון חייבים לזרוק אותם ממערכת החינוך הרגילה, המסר חייב להיות שאין למעשים שכאלה מקום בחברה הנורמטיבית.

        אהבתי

      2. החוק קובע גיל אחריות פלילית מינמלי. הילדים לא עומדים בו למיטב ידיעתי.
        מצד שני, הם עדיין בגיל שבו הם יכולים ללמוד.

        אהבתי

      3. השאלה מה עדיף – לנסות לשקם את הילדים הללו, שכבר פגעו במישהו, או לנסות להרתיע ילדים אחרים שגם הם מתחת לגיל האחריות הפלילית והם עדיין לא פשעו.

        למען האמת, אולי כדאי לחייב את בתי הספר לעסוק בדברים האלה כבר בכיתה ו’ ו-ז’.
        זה נשמע מוקדם, אבל אם יעשו את זה מאוחר יותר, יכול להיות שהסוסים כבר יברחו מהאורווה.

        אהבתי

      4. אני חושבת שבתי ספר צצריכים להתחיל כבר מכיתה א’, לא בחינוך מיני, אלא בחינוך לכבוד לזולת, להתחשבות ולאכפתיות.
        בתי ספר בעיקר מלמדים ופחות מחנכים, בהכללה.

        אהבתי

      5. בהחלט כדאי להתחיל מכיתה א’.

        אם כי אני מאמינה שבתי הספר כן מחנכים, אלא שהם מחנכים לדברים כמו תחרותיות, קונפורמיזם, כוחניות, חוסר ביקורתיות ועוד שלל כיוונים גרועים במיוחד.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s