שבוע קשה

שבוע קשה זה היה.

שבוע מורט עצבים, מתיש ומעייף.

לא יכולה לכתוב על זה, זה שייך לתחום הדברים שנמצאים מחוץ לתחום הבלוג.

בשביל מה בכלל יש לי בלוג אם אני לא יכולה לכתוב בו הכל?

 

אני יכולה להגיד שהדאגה העיקרית עברה ונשארתי מרוקנת ועייפה.

עייפה כל כך שאפילו רגשות ההקלה לא ממש משפרים את ההרגשה.

אתמול חזרתי הביתה אחרי יום עבודה של 11 וחצי שעות והייתי כל כך עייפה שכל מה שיכולתי לעשות זה לשכב במיטה ולחכות שיגיע הרגע ההגיוני לכבות את האור וללכת לישון.

ישנתי את רוב הלילה, כמעט לא חלמתי את חלומות הביעותים שאפיינו את השבוע האחרון ולכן גם לא התעוררתי יותר מידי פעמים, ובכל זאת קמתי עייפה מאד.

הכי אני רוצה להצליח לבכות, כדי לפרק את המועקה, אבל אני לא מצליחה.

 

שמתי לב ששוב לא שיתפתי אף אחד מחברי הקרובים במצוקות השבוע.

ניצה שאלה אותי למה ונתנה לי דוגמאות מאלפות לשיתוף במצוקות וכמה זה עוזר לה.

אמרתי לה שאני כבר אחטוף מיוגה על הראש על זה שלא אמרתי מילה, אבל באמת שאני לא צריכה לספר שוב ושוב כמה אני מסכנה, זה ממש לא עוזר לי ולא מקל עלי ואף אחד בעולם לא יכול לקחת ממני את הדאגה, אז בשביל מה להעמיס על אחרים? שיחושו גם הם מצוקה?

גם ככה קיבלתי יותר מידי טלפונים מודאגים לאורך השבוע, בדיוק בשעות שבהן רק רציתי לשכב במיטה ולבהות בלי לחשוב והייתי צריכה להיות מנומנסת ומוקירת תודה על ההתענינות, עוד עומס רגשי מיותר שהכביד עלי.

 

אני זקוקה נואשות לשקט. לשתיקה. לדממה. לבועה שנוצרת לגמל ולי כשאנחנו יחד. להשאיר את העולם הסואן על תביעותיו ודרישותיו בחוץ ולכמה שעות לא להיות.

23 תגובות בנושא “שבוע קשה

  1. אבל אם הבנתי נכון והגמל שותף לעניין,  אז אולי לא חיייבים לשתף גם עם  אחרים/נוספים.  לפעמים די בתמיכה של אדם אחד קרוב.
    שיהיו הימים הבאים רגועים ומרגיעים.

    אהבתי

    1. הגמל אינו חלק מהעניין ואינו יודע דבר עליו, לעת עתה לפחות. אולי אני אספר לו, אולי לא. נראה אם יהיה לי כוח, אבל גם אם לא ידע, עדיין הנוכחות שלו והשקט המשותף יועילו.

      אהבתי

    1. הגמל לא יודע, אבל הנוכחות שלו בהחלט תועיל לי  ימים רעים באים והולכים ותקופות קשות עוברות בסופו של דבר. במהרה בימינו…

      אהבתי

  2. אני מבינה ומזדהה עם ההרגשה הזו שלא כל צער ודאגה אפשר לחלוק ושלפעמים
    התמיכה מוסיפה מועקה נוספת… 
    ובכל אופן מקווה שהימים שעוד נכונו לך שיהיו נכונים…

    אהבתי

  3. אני יכולה להבין את הגישה שלך. לפעמים לשתף רק אדם אחד בשביל להוציא את זה זה מספיק, וגם לא כל הזמן.
    יש תקופות כאלה, ואני מקווה שזה יעבור במהרה. תנוחי טוב בסוף שבוע ותאגרי כוחות.

    אהבתי

      1.  האייפון שלי עושה את עצמו שהוא יודע עברית אבל כנראה שלו. ממילא זו היתה תגובה שנכתב בה "חיבוק ללא מילים כדי שלא להפר את הדממה"

        אהבתי

  4. מבינה אותך. גם לי יש נטייה להסתגר בתוך עצמי בתקופות מסויימות, ואין לי סבלנות לאנשים שמתקשרים לשאול מה שלומי. מעצבן אותי כשנותנים לי עצות כשלא ביקשתי עצות, ואני שונאת רחמים. 
    אז מאחר ואני מבינה, אני סותמת את הפה ורק שולחת לך חיבוק. 

    אהבתי

    1. פה זה אחרת, התגובות אינן פולשניות כמו טלפון מצלצל , אם לא בא לי אני יכולה פשוט לא להכנס ולקרוא, או אפילו לא לכתוב.
      דווקא בגלל המרחק קל לי יותר לקבל את החיבוקים הוירטואליים, את ההשתתפות ואפילו עצות.
      תודה 🙂

      אהבתי

    1. זה מאד אישי. עלי השיתוף לרוב מעיק ויוצר עוד עומס. השקט המוחלט מאפשר מנוחה אמיתית ואגירת כוחות לקראת ההתמודדות שתדרש בהמשך.

      תודה 🙂 

      אהבתי

    1. שני שירים מצויינים.
      למרבה הצער השקט המיוחל לא הגיע, רק נוספה מועקה וקושי שעשוי להפתר בימים הקרובים או להחמיר עוד יותר. סליחה על המסתוריות. תחזיק אצבעות בבקשה או תחשוב מחשבות חיוביות או אלוהים יודע מה אנשים עושים כשהם זקוקים לתקווה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s