גירוד קבוע #2

עבר חודש מאז קבעתי תור והנה הוא הגיע.

קבעתי אותו לסוף יום העבודה, צדיקה שכמותי, ולכן מיהרתי להתייצב בחדר ההמתנה של הרופא הכירורג עשר דקות לפני שש בערב, אחרי תשע שעות עבודה ושעתיים נסיעה , אחרי ארוחת בוקר שכללה סנדוויץ וארוחת צהריים שכללה לחמניה ויוגורט- לסיכום המשפט הארוך והמורכב, הגעתי עשר דקות לפני הזמן שנקבע לי, אחרי 11 שעות מחוץ לבית ורעבה עד רעד בידיים.

 

חדר הקבלה היה מלא למדי בהתייחס לכך שהייתי המוזמנת האחרונה שסוגרת את היום.

שתיים היו רשומות לפני בדף שהיה תלוי לייד דלת חדרו של הרופא ואחת לא היתה רשומה, אבל נכנסה לתור כדחופה.

אותה אחת היתה כל כך לחוצה שמא אכנס לפניה, ולא הפסיקה למלמל שאצלה זה דחוף, שהיא מחכה כבר שעות (מחמש! מארבע וחצי! מארבע!) שאלו שהיו פה קודם לא הסכימו לתת לה להכנס וזה דחוף אצלה! דחוף! שהיא דיברה עם האחות שאמרה שתכניס אותה, שכמה אפשר לחכות? שהיא חייבת שהרופא יראה אותה היום, ככה כתבה רופאת המשפחה, הנה זה כתוב במכתב שהביאה, תראו! וזאת שבפנים, כמה זמן היא בפנים?! מה זה??! כל אחד פה נכנס לעשרים דקות? לחצי שעה??

דיברה ודיברה ודיברה והכניסה את חדר הקבלה כולו לאי שקט מטורף.

אפשר היה לראות איך היושבים בחדר מתקרבים לדלת ומשפרים עמדות, שמא תזנק זאתי ותרצה להכנס לפניהם.

אני פתחתי ספר וניסיתי לקרוא.

 

אחרי רבע שעה נכנסה לחדר אשה נוספת ושאלה מי הבא בתור. פנתה אל הבאה בתור ושאלה אותה האם זה בסדר שהיא תכנס לקבל תשובה לביופסיה שלה, היא לא תעכב את התור, רק תקבל את התשובה שמחכה לה שם ותצא.

מייד פרצה מהומת אלוהים בחדר, כשכולם נושאים את קולם וזועקים חמס נגד הנדחפת החדשה. ובראש הנזעקים, הנדחפת הישנה. הגדילה ועשתה וקמה ממקומה להוכיח בגופה שלא תיתן לאף אחד להכנס לפניה.

החדשה התיישבה במקום ואמרה שתחכה בסבלנות ושירגעו כולם בבקשה, בעיקר הנדחפת הישנה.

 

עוד שלושת רבעי שעה אחר כך, הגיע תורה של הנדחפת הישנה. היא נכנסה לחדר הרופא כשהיא ממשיכה למלמל ולהתאונן ואני נשמתי לרווחה, ויכולתי סוף סוף לקרוא כמה שורות בספר. כנראה שנשמתי בקול רם, כי הנדחפת החדשה פתחה איתי בשיחה ארוכה על ענינים שאנשים משוחחים עליהם בחדרי המתנה ושבשלם אני לוקחת איתי ספר למקומות האלו – כדי שלא אצטרך לנהל את השיחה הזו. אבל נשארנו רק היא ואני כך שהייתי חייבת לענות לה ולהיות מנומסת.

למזלי זה לא לקח הרבה זמן, כי הרופא שילח את הנדחפת הראשונה לדרכה די מהר וקרא לי.

 

דבר ראשון , עוד לפני הגשת המכתב והכרטיס המגנטי נאחזתי בצלוחית הסוכריות שלו והצלתי את נפשי עם סוכריית ורטרס אורגינל שמעולם לא היתה טעימה יותר. הרעד בידיים פסק ויכולתי להגיש לו את הכרטיס המגנטי.

הוא בדק אותי בקפדנות ואמר שהוא לא רואה משהו שמצריך כריתה כירורגית, אבל שאני חייבת להגיע בדחיפות לרופא עור ולהתחיל מעקב מסודר.

יופי! יצאתי בזול. גם האחות שעובדת איתו יצאה בזול, כי לא היתה צריכה להשאר לניתוח זעיר נוסף ויכלה לצאת לדרכה בשמחה, במקום להתעכב עוד עשרים דקות.

 

מייד כשהגעתי הביתה קבעתי לי תור לרופא עור.

הפעם החלטתי שלא אכפת לי ושאני מזמינה תור מוקדם מתי שהיה אפילו אם יבוא על חשבון עבודה ואכן יש לי תור היום, עדיין בשעות העבודה. אם לא אחכה הרבה בתור, אוכל לחזור אפילו לעבודה לחצי שעה או שעה (נולדתי פראיירית).

גם הפעם יש לי ספר בתיק לכל מקרה של שיחות חדרי המתנה לא רצויות, אבל הפעם הסבלנות שלי לנדחפים קצרה עד לא קיימת.

 

 

32 תגובות בנושא “גירוד קבוע #2

    1. היה בסדר גמור, ביקורת בעוד חצי שנה, חרא עור יש לי, ג’ינג’י כזה.

      בחדר ההמתנה היו שיחות מרתקות על רעידת האדמה הקרבה ובאה וארבעה אנשים שאני מכירה. היה לי קשה מאד להעלם לתוך הספר, אז ישבתי וניסיתי לא להראות יותר מידי א-סוציאלית….

      אהבתי

    1. הבשורות היו טובות , אבל מי שהיה שווה את ההמתנה היתה הרופאה עצמה שהיתה נעימה וחביבה ומאירת פנים מאד. בנוסף היתה מקצועית יסודית ורצינית.

      כשיצאתי אמרתי לה שהיא היתה שווה את ההמתנה בחוץ  🙂

      אהבתי

  1. אז בסה"כ בסדר, טפו-טפו. אני שמח ואכול קנאה. בדיקות הדם שלי נראות כאילו ערבבו תוצאות בדיקה של 5 זקנים (וזקנות) מאיזה בית מחסה והדפיסו אותם ביחד. אבל את עוד צעירה, כפרעלך, והעיקר שבסדר 

    אהבתי

    1. אתה יודע, יש לי שכנה בת 51 שנשואה לבן 80 ומשהו (כן, כן, לא טעות הקלדה) להבדיל בשאר בנות גילה הנמרצות והפעילות היא נראית זקנה. לפני שגילו לי בת כמה היא הייתי בטוחה שהיא בת 70 לפחות.

      כלומר- תרגיע, אתה זקן רק אם אתה מתייחס לעצמך ככזה. תתחיל להזיז את התחת (הליכה ריצה, שחיה, מה שלא יהיה) וצא מעגמומיות הגיל שנחתה עליך. שמעת?

      אהבתי

    1. רופאי עור צריכים להבדיל בין כל כך הרבה דברים שנראים בדיוק אותו דבר… סיבה מצויינת להיות לחוצים 🙂 
       אבל הרופאה הזאת, פשוט היתה נהדרת, חויה מתקנת לרופאים באשר הם 🙂

      אהבתי

  2. רק שתדעי שהיום רופאי עור טובים מטפלים ברוב הדברים ולא שולחים ישר לכירורג
    אני עוד צריכה לעשות לעצמי תור לניתוח מוס, כך קבע הרופא עור והכירורג פלסטי
    חבל שהדברים האלה לא עוברים לבד

    ובקשר למה שכתוב למעלה על רופאי עור לחוצים ומלחיצים
    שלי בכלל לא כזה הוא נחמד (וגם חתיך) וגורם לך לקחת הכל באיזי (גם כשהוא מודיע לך שיש לך סרטן אבל שזה הדבר הכי נפוץ בעולם ושאני לא אדאג מזה)

    אהבתי

    1. לאור העור הג’ינג’י המחורבן שלי, יצא לי להפגש לאורך השנים עם כמה וכמה רופאי עור.
      עד הנוכחית אני לא יכולה להגיד שהתרשמתי במיוחד לטובה ממי מהם. אולי אני צריכה ללכת לרופא שלך…

      את באמת צריכה לקבוע לך תור לניתוח 🙂

      אהבתי

      1. אני אמנם לא ג’ינגית
        אבל אבא שלי כן
        ונחשי ממי קיבלתי את העור שלי?
        לאבא שלי מורידים שנים חיות באופן קבוע
        ניתוחי מוס עושים בפנים ובאוזניים כי זה משאיר הכי פחות צלקות
        וגם מורידים את כל התאים הנגועים באותו ניתוח (בודקים שאכן הכל הוסר).

        צריך לקבוע תור זה כן
        אבל זה לא יהיה תור לניתוח זה יהיה תור לפגישה ראשונית ובהתאם לזה יקבעו את הדחיפות של הניתוח
        אם לאבא שלי קבעו תור לבדיקה ראשונית רק בדצמבר (וזה עוד אחרי שהופעלו קשרים בבי"ח) אז מה אני אגיד?

        אהבתי

      2. גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן. או במילים אחרות, אם לא תקבעי את התור הוא רק ימשיך להדחות, עדיף לקבוע תור וזהו, לא? 🙂

        אהבתי

    1. מעניין, האם גם מעבר לאוקיינוס יש נדחפים ולחוצים שמוציאים את חדר המתנה מדעתו, או ששם כולם יושבים בנימוס ומהנהנים זה לזה בהשתתפות שקטה?

      אהבתי

    1. הפריט השלישי לא מסתדר לי עם הפריט הראשון. איך אפשר להבין מה קוראים?
      וחוץ מזה אחר כך גם צריך לשאול שאלות קוהרנטיות וגם להבין ולזכור את התשובות … נראה לי הכי פשוט להיות בריאים ולא להזדקק לחדרי המתנה.

      אהבתי

  3. טוב שהכל טוב
    ואת… את הורסת אותי כל פעם עם הקשיחות שלך (כלפי עצמך) והסטנדרטים הבלתי אפשריים.
    טיפוסים כמוך, הדרך היחידה איתם היא לפנות לרציונליות שלהם ולנסות להוכיח להם שפעולותיהם חותרות תחת מטרותיהם. אני אנסה. 
    את בטח יודעת שמתישהו עקומת התפוקה מתחילה לרדת כשעובדים הרבה/קשה/רצוף/צפוף מידי… צאי לך באמצע היום. אחר כך תקבעי עם חברה. תשתו קפה. או משהו. למחרת תחזרי עובדת מאושרת שמחה ויעילה יותר.

    אהבתי

    1. אני יכולה להרגיע אותך ולהגיד שאני מכלילה את הסטנדרטים שלי על כולם ולא מצליחה להבין איך אנשים מתנהלים אחרת ממני  

      וברמת הרציונליות – אם אני לא אהיה בעבודה, לא יהיה שם אף אחד.
      זה לא שאין לי תחליף ברמה העקרונית, אבל ביום יום, אם אני לא שם , אין אף אחד אחר.
      אז העדרויות צריכות להיות מתוכננות בקפידה ולהבחר בזהירות.
      עכשיו אני חושבת לקחת איזה קורס מקצועי קצר שיכריח אותי להעדר ליום שלם בשבוע, במשך כמה שבועות, אני שוברת את הראש איך לעשות את זה…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s