שני סיפורים עם ריח רע

אזהרת גועל נפש – הקטע הראשון כולל תיאורים גרפיים שאינם מתאימים לעדיני נפש, ראו הוזהרתם.

 

 

 

היום הביא לי נהג המשלוחים ערימה של ארגזים, הוא חדש הנהג הזה, לא פגשתי אותו עד היום ולכן התקשרתי אליו לשאול אותו מתי יבוא, הוא אמר – בעוד שעתיים אני אצלך, אני נמצא עכשיו בXXXX ויש לי עוד שתי נקודות לפנייך.

בסדר גמור אמרתי לו וחשבתי לעצמי שנראה לי מוזר שיקח לו שעתיים להגיע אלי כי הוא במרחק של ארבעה קילומטר ממני, וששוב לא אראה אותו כי אני צריכה לצאת לעבודה הפנינה בעוד שעה וחצי. נו טוב.

אלא שגורלי לא האיר לי פנים עד כדי כך, כעבור רבע שעה נכנס לחדר שלי איש שנראה סביר לחלוטין, לבוש בבגדים הגיוניים לגמרי, אבל שמריח כמו ביוב.

בהתחלה חשבתי שאולי נדמה לי, כי הנטיה הראשונה היא לא להאמין שאדם חי יכול להריח ככה. הוא נכנס לחדר שלי כדי להגיד שהוא הגיע מוקדם מכפי שחזה והוא הולך להביא את משלוח הארגזים שלו חיכיתי. אמר ויצא. מותיר אחריו ארומה עזה שהולכת ומתפשטת באויר.

מייד הלכתי לשירותים לבדוק את יש שם סתימה או דליפה שיכולה להסביר את הריח המזעזע. השירותים היו נקיים ויבשים ולמען האמת הריחו טוב בהרבה מהחדר שלי. פטרתי את הריח בדמיון המפותח שלי. כי כמה ריח רע יכול להיות לבן אדם שנראה נקי באופן יחסי?

אבל אז הוא חזר לחדר שלי עם עגלה משא עמוסה בארגזים ותמרן אותה בגולמניות מופלאה הלוך וחזור, קדימה ואחורה צעד ימינה וצעד שמאלה, פוסע הנה והנה ומפזר סביבו ריח מחריד של צואה מעורבת בריח זיעה עבש ובבושם חריף שאולי ניסה לכסות על הריח, אבל הצליח בסינרגיה מופלאה להאדיר את הניחוח המופגן.

הרגשתי סחרחורת וניסיתי להתרחק ככל הניתן, אבל הוא חסם את פתח הכניסה לחדר ולא היה לי לאן לברוח. אחר כך הוא התכופף כדי לסדר משהו בעגלה שלו ויכולתי לראות שהמכנסיים שלו כהות מלחות באיזור הישבן. כמעט הקאתי. התאפקתי ככל יכולתי.

בסופו של דבר הוא סיים את תמרוני הכניסה ופינה את פתח החדר, מה שאפשר לי לחמוק החוצה ולצאת אל אויר טרי ונקי יותר.

אחרי שהלך פתחתי את כל החלונות בחדר בתחושת זוהמה ומיאוס שאין כמותן.

 

 

 

 

שמחתי באמת ובתמים לצאת מהעבודה החדשה ולנסוע לעבודה הפנינה כי למרות איוורור החדר הריח דבק לי באף והרגשתי צורך נואש להתקלח. בדרכי לעבודה הפנינה אני נוסעת על כביש אחד ראשי מאד, עמוס מאד ומסוכן למדי, אחר כך אני פונה ועולה בפיתולי כביש צר דו נתיבי ללא שוליים שהנהגים בו דוהרים בצורה די פרועה.

בעודי נוסעת על הכביש הראשי הפילה מכונית מלפני קרטון ריק על הכביש ולי לא היה לאן להתחמק, אז קיויתי שאדרוס אותו ואעבור אותו, כמובן שזה לא קרה ויכולתי לשמוע את הקרטון נגרר מתחתי לכוד בין הגלגל למכונית. לא יכולתי לעצור לחלץ את הקרטון, יש דברים שמסוכן מידי לעשות. הכביש הסואן הזה גבה חיים רבים של נהגים ושל עומדים בצד הדרך.

קיויתי שאחד הפיתולים בכביש הצר יחלץ את הקרטון ממקומו, חשבתי על כך שצמיג הגומי מתחכך בקרטון במהירות עצומה, והרי חיכוך שווה לחום וקרטון שווה לחומר דליק, לא כל כך מוצלח. קיויתי שהכל יהיה בסדר, אבל כשעצרתי בשער של העבודה הפנינה כבר עלה עשן מתחת למכסה המנוע וחלל האוטו התמלא בניחוח אופייני למדורות ל"ג בעומר.

מיהרתי לעבודה, דילגתי בזריזות על פני המדרגות השלכתי את חפצי על השולחן ורצתי לחפש דלי, מליאתי אותו במים וטסתי חזרה החוצה אל המכונית המעשנת, הרמתי את מכסה המנוע ושפכתי את המים. אחר כך חילצתי את שאריות הקרטון הבוער וכיביתי אותו.

באחורי מוחי הצטערתי קצת שביטלתי את הביטוח המקיף, אם היה לי ביטוח מקיף אולי הייתי מניחה לאוטו להשרף. כנראה שלא, אבל אולי.

שלחתי לגמל תמונות של הקרטון השרוף ועוררתי אצלו דאגה גדולה, שנרגעה אחרי שהבטחתי לבדוק שאין פגיעה בצינוריות שמן הבלמים והבטחתי ללכת למוסך להבדק עוד היום.

ואחרי כל זה לא נותר לי אלא להעביר חמש שעות ארוכות בעבודה כשאני מרגישה ומריחה כמו שריפת יער.

 

22 תגובות בנושא “שני סיפורים עם ריח רע

    1. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני די בטוחה שיש לי איזה מטף קטן כזה מתחת לכסא של הנהג או משהו דומה, אולי.
      אבל באמת שלא חשבתי על זה כשהאוטו איים להתלקח . אני מרגישה נזופה קצת

      אהבתי

  1. מראות וריחות קשים, יונית…
    אז אם ככה אני אשתף אותך בקטע מזעזע משלי. כנס מדעי, פרופסורית אחת הולכת לפני, משוחחת עם קולגה. יש לה מכנסיים לבנים וכתם חום קטן, כן, שם. התלבטתי אם להגיד לה משהו והחלטתי שלא. מן הסתם היא תגלה לבד כשתוריד את המכנסיים, ואולי תחשוב שאיש לא שם לב. 
    אשר לאיש המסריח שלך, זה כבר ברמה אחרת לגמרי. הזכרת לי את הפרק בסיינפלד על האיש עם הBO שהחנה את הרכב והסריח אותו לעד. 

    אהבתי

    1. זו התלבטות מליון דולר, כי בסופו של דבר האדם מגיע למקלחת ומגלה שכל היום הסתובב עם כתם מביך (שלא לומר דוחה) במכנסיים ושאולי מישהו ראה.
      גם די מגעיל לחשוב על לשבת על כסא שעליו ישב אדם כזה לפנייך.

      אני לא מכירה את הפרק מסיינפלד, אבל תהיתי מה קורה באוטו שלו ולא רציתי לנחש עד כמה גרוע זה….

      אהבתי

  2.  ריחמתי עליו פתאום. על האיש עם הריח. את חושבת שהיה לו קלקול קיבה או שהוא לא שלט על הסוגרים? אויש. דווקא בגלל שהוא נראה סביר ונקי מכל בחינה אחרת פתאום ריחמתי עליו.

    כל מיני דברים משונים קורים לך עם האוטו על הכבישים מה שמוביל למסקנה אחת ברורה, את נוהגת יותר מדי. מזל שנגמר בסדר.

    אהבתי

    1. טוב שאת ריחמת עליו, כי אני הייתי עסוקה בלרחם על עצמי 
      אבל שמתי לב שלא מעט אנשים לא מודעים לאיך הם מריחים. רק הבוקר נכנסה אלי בחורה צעירה ומסודרת , לבושה בשמלה קייצית, מסורקת ומסודרת ומדיפה ריח זיעה עז. מה? אנשים לא שמעו על קיומו של הדאודורנט?
       
      אני מסכימה איתך שאני נוהגת יותר מידי, יותר מזה, אני משווה ומעלה – אני עובדת יותר מידי.

      אהבתי

    1. אכן יום קשה, אבל הבוקר היה לי דייט לוהט עם המוסכניק שאישר לי שהאוטו שרד אותי גם הפעם, ולכן אני אופטימית (וגם יום חמישי היום!)

      אהבתי

  3. המשלוחן ממש מסכן. זה נורא. איך הוא לא מריח את עצמו? איך אף אחד לא אמר לו?
    ומה תעשי בפעם הבאה שהוא יביא לך משלוח?

    וגם הסיפור על המכונית שהפילה קרטון – נורא! מזל שזה נגמר ככה!

    פעם נסעתי מאחורי טנדר של גנן, וראיתי שאחד המכשירים שלו לא קשור טוב, אז באינסטינקט התרחקתי ממנו ושמרתי על מרחק מאד מאד גדול. כנראה שזה מה שהציל את החיים שלי כשהמעדר שלו התעופף לכביש. 

    אהבתי

    1. אני חושבת שלאנשים נורא לא נעים להעיר לאחרים על ריח גוף לא נעים, או אפילו על פטרוזיליה בין השיניים. כשמישהו בא לי באופן קבוע ומריח רע באופן קבוע, אני מעירה בהחלט. מבקשת שלא יכנסו אלי לחדר מייד אחרי עישון סיגריה או אכילת שום… הפסקתי להתבייש להעיר.

      אני מפחדת במיוחד ממשאיות וטנדרים שנושאים צינורות מתכת, זכורה לי תאונה מזעזעת מלפני המון שנים. ובאופן כללי אני חשדנית לגבי נהגים אחרים.

      אהבתי

  4. אוי, גם אני רגישה לריחות בצורה יוצאת דופן והכי אני סובלת מאנשים שמדיפים ריח רע מהפה ומתקרבים להסביר לי או (חלילה) לנשק אותי. אין טרנ אוף גדול מזה מבחינתי, אבל כמוך הגעתי למסקנה, שהם פשוט לא מודעים לזה ואני בטח לא הולכת לחשוף אותם לצד האפל של הקיום שלהם (אלא אם כן הם מתכננים לנשק אותי ואז זה סיפור אחר לגמרי)

    אהבתי

    1. אני דווקא אומרת לכאלה שיכולים לשפר את ריחם, כמו מעשנים או אוכלי שום. לבעלי שיניים רקובות אני לא מעירה כי אני לא בטוחה שיש להם מה לעשות. למזיעים או מדיפים ריחות עבודה קשים אני מעירה ומבקשת שיבואו עם בגדים נקיים או לאחר שימוש בדיאודורנט.
      כמובן שיש את אלו שאי אפשר להעיר להם ואז אני סובלת סבל עז.

      אהבתי

  5. שיואו… נורא ואיום. (לצערי) תיארת היטב. ממש יכולתי להריח בדמיוני. אני נכנסת למצוקה איומה מאנשים מסריחים ואיכשהו מתרחקת.

    אהבתי

  6. נשמע לי לגמרי מזעזע
    אני זוכרת שבאחד ממקומות העבודה הקודמים שלי, אחד הספקים שעבדתי מולם היה מהטיפוסים האלה שמסוגלים להתרוצץ ולהזיע יום שלם להגיע הבייתה ולא להתקלח לישון מסריח ולקום אחר כך ליום עבודה חדש
    פעם אחת כשהערתי לו על זה הוא אמר לי שהוא לא התקלח כמה ימים
    לא מבינה אנשים כאלה
    מינימום הגיינה

    אהבתי

    1. זה לא מובן בעיני, לא להתקלח. בארץ חמה כמו שלנו זה פשוט לא הגיוני ולא הגייני. אפילו בחורף, כשלא מזיעים כל היום, למרות שעולים מארצות קרות מרימים גבה על הסטריית המקלחת של ילדי הארץ.
      כשביקרתי באיטליה לפני שנה בחודש אוקטובר הייתי המומה לגלות שבמשפחה שבה התארחתי, האמא והילד לא התקלחו במשך כל ארבעת הימים של הביקור שלנו. חשבתי שבטח יתרחצו לפני ההליכה לכנסיה ביום א’, אבל גם אז הסתפקו בלהחליף לבגדים נאים. הילד הדיף ריח לא נעים והשיער של האמא היה שומני. איכס.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s