נפילה

בעקבות אי השקט, מצאתי את עצמי פעילה בצורה בזויה ממש, בשבת.

השבת מוקדשת אצלי לרוב, למנוחה רבתי ומינימום פעילות. אני משלימה שעות שינה אם אני מצליחה, משלימה צפיה בסדרות וסרטים שמחכים לי, קוראת קצת, נפגשת קצת עם חברים, מעמידה מכונת כביסה, אבל בעצלתיים, בלי לחץ של לרוץ לאן שהוא. לפעמים אני נוסעת לקניות כיפיות, כמו במשתלה, לחידוש מערך העציצים או לבית קפה עם חברה.

 

אבל אתמול קמתי עם רעיון עיוועים שעיקרו היה:

"על מה בדיוק חשבתי כשעברתי לבית (לפני שלוש וחצי שנים!) ושמתי את התבלינים בארון הזה ואת הקערות בארון ההוא, זה חייב להיות הפוך!"

לכן, מייד אחרי שהכנסתי כלים למדיח והפעלתי, מיינתי בגדים והעמדתי מכונת כביסה, שטפתי את האוטו, כולל מבפנים, כולל השטיחונים והכל, אחרי שטיטאתי את הבית ואפיתי לחמניות, החלטתי שלא ניתן לדחות יותר את היוזמה החדשה והתחלתי לפנות את ארון התבלינים.

 

בארון התבלינים יש שלושה מדפים שהעליון הוא מדף גבוה על גבול הלא שימושי, לכן שמתי בו דברים שאני משתמשת בהם לעיתים רחוקות בלבד. אמנם גבוה ולא נוח להגעה, אבל גם אותם היה צריך להעביר לארון השני, ואם כבר מעבירים משהו כדאי לנגב את המדף היטב, לא?

בטח שכן, לכן הבאתי כיסא מטבח, הזזתי את ארגז הפלסטיק הגדול שבו אני שומרת את האוכל של הכלבות אחורה וקרבתי את הכסא לשיש. כך יכולתי לרוקן את המדף העליון בנוחות ולנגב אותו בלי להתאמץ.

מרוצה עד אין קץ החלטתי לעבור לשלב ב'. כלומר לרוקן את המדף בארון השני ולהעביר את המטלטלין מארון אחד לשני.

 

פסעתי אחורה, מורידה את הרגל מהכסא לרצפה, או מה שאמור להיות הרצפה, אך לא היה הרצפה, אלא ארגז האוכל של הכלבות, או ליתר דיוק, הפינה שלו. לא הכי יציב בעולם ובטח לא שהו לבסס עליו את יציבות הגוף כולו.

אין לי מושג מה עשתה הרגל השניה, אני רק זוכרת את המחשבה הצלולה כבדולח שחלפה בראשי: אני נופלת.

 

ואכן נפלתי, אחורה, על הגב, מגובה של כסא מטבח, נפילה בהילוך איטי.

מצאתי את עצמי שוכבת על הגב, בשקט. מחזירה את הנשימה שנחבטה החוצה מריאותי ותוהה מה הנזק.

לא כאב לי כלום והייתי שמחה להשאיר את המצב כמו שהוא, אבל מצד שני עוד לא ניסיתי להזיז כלום.

עברתי וירטואלית איבר איבר, מכפות הרגליים ומעלה. הכל מונח במקום, שום דבר לא מונח בזויות לא אפשריות. הכל מרגיש יבש, אין דביקות של דם.

בשלב הבא, הרמתי את הראש מהרצפה ואחריו את הכתפיים. ואז גיליתי מה כואב לי, מפרקי כף היד, בשתי הידיים, הם כנראה ספגו את כל כובד משקלי בנפילה ומנעו נזקים. לא זכרתי את זה.

כואב, אבל לא שבור. איזה מזל, יצאתי בנס מכל הסיפור.

 

שתי מסקנות מכל הסיפור:

1. אין מה להתלהב מכל עניין הטיפוח של הבית יותר מידי, לא יוצאים מזה דברים טובים.

2.אני חייבת לתעל את האנרגיות האלה לאפיקים פחת מזיקים ויפה שעה אחת קודם.

 

27 תגובות בנושא “נפילה

  1. רק בריאות.
    יש את הנפילות האלה שהראש חוטף מכה ואז אתה לא צלול ואין לך מושג מה בכלל קרה. 
    אני שמח שלא זה המקרה שלפנינו 🙂

    אהבתי

    1. גם אני שמחה, מה שאתה מתאר זה זעזוע מח, ורק המחשבה על זה מעוררת בי חלחלה, עכשיו כשאני בעבודה וטובעת בה (ברור שאני בודקת תגובות בשיא העומס, אלא מה?) אם הייתי צריכה להעדר למנוחה של יום או יומיים, אלוהים תשמור מה שהיה מחכה לי אחרי…

      אהבתי

      1. לא מומלץ במיוחד… אתה יודע.
        כשאתה חושב על זה, זה אפילו יותר גרוע, מדובר בטלטול של המוח הרך בתוך קופסת העצם הקשה של הגולגולת. תשתדל להמנע אם רק ניתן

        אהבתי

      2. תעבור להליכה או ריצה, זה מוריד את הטריגליצרידים ומקטין את סכנת חבלות הראש (אמרה זאת שלא הולכת כבר ארבעה חודשים בערך)

        אהבתי

  2. תשמעי, אם את כבר במצב רוח כזה קרבי, בואי תעזרי לי למיין ולארוז. ותמיד אפשר לעשות פנלים . וברצינות, היקום אומר לך משהו. דווקא נדמה לי ששמעת אותו הפעם היטב.

    אהבתי

    1. אני שונאת שונאת שונאת לסדר, לארוז ולמיין, איזו זוועה חיה שהנחמה היחידה שבצידה זו העובדה שניתנת לך הזדמנות להפטר מהרבה מטענים עודפים שהצטברו לאורך השנים ואין בהם שום צורך.(כשעברתי בית מילאתי מכולה וחצי של אשפה לגמרי לבדי).

      מה היקום אומר לי? לא לסדר את הבית? כי אם זה מה שהוא אומר לי, אני מקשיבה!

      אהבתי

  3. אני פעם נפלתי על הגב נפילה שטוחה מגובה של כמה מטרים אבל למזרון מאד עבה, ואז עדיין כאב ממש, אז אני לא רוצה לחשוב מה את הרגשת… העיקר שלא נשבר כלום והכל בסדר, זה ממש מסוכן.
    האמת שסדר זה טוב, אבל כשמסדרים, חשוב לזכור לדאוג למשטח עמידה יציב ונוח, ולזכור שאתה עומד עליו XD (דמייני את זה נאמר בטון של גברת פריזל מאוטובוס הקסמים XP)

    אהבתי

    1. האמת שחוץ מפרקי הידיים ממש לא כאב לי כלום.
      היום קצת כואב הראש ואמצע הגב, ועצמות האגן מאחורה, אבל ממש בקטנה. בסך הכל זו היתה נפילה מגובה נמוך בהרבה מהכמה מטרים שלך.

      תמיד צריך לזכור איפה אנחנו עומדים… 🙂

      אהבתי

  4. איחולי החלמה מהירה
    ואחרי שתחלימי רוצי לקנות סולם דו-רגלי על מנת להגיע לאזורים הגבוהים במטבח
    להשתמש בכסא להגיע גבוה במטבח זה לא בטיחותי

    אהבתי

    1. למען האמת הכסא יציב ביותר, כבד מאד.
      אני לא סומכת על סולמות, אז נראה לי שאשאר עם הכסא שלי, אני מגיע איתו כמעט לכל מקום, תודה על האיחולים 🙂

      אהבתי

  5. תופעה ידועה- אחד מסימני ההזדקנות הברורים הוא אובדן או שיבוש חוש שיווי המשקל. תרגישי טוב, קשישונת 

    אהבתי

  6. אצלנו בפולניה, קוראים לזה- נפלת טוב. זה כמו מחמאה בפולנית. וזה ההפך מ- נפלת לא טוב, שנאמר בנימה של תוכחה, משל היה האדם אשם בנפילתו. אבל שיא הפולניות (וסבתא שלי החזיקה בשיא העולם) זה כעס עצמי: נפלתי לא טוב, הנאמר בנימה של אכזבה וכשלון.
    אבל את יקירה, נפלת טוב.

    אהבתי

    1. המממ, תודה על ההזמנה, אבל גם ככה יש פה כל כך הרה מה לעשות , הרי בית זו עבודה שאינה נגמרת לעולם ותמיד יש את הפינות השנואות. הכי גרוע זה חלונות, אני לא מנקה עד שאני מפסיקה לראות שיש עולם שם בחוץ.

      אהבתי

    1. אני בסדר גמור, למחרת הנפילה כאבו לי כמה עצמות, אבל ממש בקטנה, הראש כואב לי, אבל זה בגלל שהחלטתי לחזור ללכת ואני כרגיל מעמיסה על עצמי יותר מהראוי.

      תודה

      אהבתי

  7.  אי אפשר להשאיר אותך רגע לבד. הלכתי לשנייה והנה את מעופפת לי מכסאות. על סריגה שמעת פעם? 

    אני שמחה שיצאת בשלום. מפחידים אותי כאלו דברים. במיוחד כשחיים לבד והטלפון רחוק.

    אהבתי

    1. שמעתי על סריגה, ולא רק ששמעתי, אני אפילו משתעשעת ברעיון ללמוד סריגת שטיחים (הלהיט האחרון של העוסקות במלאכת יד, לסרוג שטיחים מחוטי טריקו) משתעשעת אבל מכירה את עצמי מספיק כדי לדעת שלא יחזיק מים, ולכן לא נותר לי אלא להמשיך לרחף מכיסאות…. אלמנטרי ווטסון.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s