אי השקט חוזר

פעם בכמה זמן אני מתחילה להרגיש אי שקט.

משהו פנימי כזה שדורש ממני לשנות משהו, להזיז משהו, לקדם , להפוך, לפתח, לשפר , לא להשאר במקום.

האי שקט הזה הולך ומתפתח בצורה סמויה, בשקט בשקט, כאילו כלום. סתם מחשבות שחולפות לי בראש, כאילו באקראי.

 

"אני צריכה ללמוד משהו אחר לגמרי מהעבודה הרגילה שלי, מעניין איפה אפשר ללמוד ספרות כלבים" (אחרי שסיפרתי שוב את התולעת בהצלחה גדלה והולכת).

"מה עם הקדרות שתמיד אני רוצה ואף פעם לא מוצאת זמן לברר לגבי מקום, שעה ומחיר?" (בערב בודד שבו אני נמצאת בבית משעה מוקדמת יחסית ותוהה מה לעשות).

"בא לי לנסוע לחו"ל" (אחרי שהטיול המתוכנן נדחה ואולי התבטל).

"אני צריכה להתחיל לחשוב ברצינות על קניה של אוטו"(פעם בכמה ימים).

"אולי אני יכולה לעשות תואר שני באוניברסיטה הפתוחה?"(אחרי שהגמל זרק באגביות שאולי הוא ילך ללמוד בפתוחה).

מחשבות כאלו נראות סבירות לגמרי בהקשרים שלהן, אבל הן הולכות ותוכפות, רודפות זו את זו, דוחקות זו את זו, אני לא באמת יודעת מה אני רוצה, אני מתלבטת ומתחבטת, וכל רעיון נראה כהרעיון ברגע שהוא צץ, ואחר כך דועך לו, ואני שוכחת מכל העניין עד לפעם הבאה שרעיון חדש מתחיל לזמזם לי בראש, ואז פתאום, ביום אחד בהיר אני מבינה שאי השקט חזר. ואני יודעת שאי אפשר להתעלם ממנו לטווח ארוך, כי כשאני מרגישה אותו אני יכולה להשקיט אותו בהתעלמות רק לזמן קצר, מאוחר יותר יגיע השלב שבו אי השקט יגיע לממדים כאלה שאני אהיה חייבת לעשות משהו, אז אני מקימה או מפרקת מערכות יחסים, עוברת דירה או הולכת ללמוד משהו.

 

עברתי בית לפני שלוש וחצי שנים, היו כמה התרחשויות משפחתיות ואחרות שגזלו לא מעט אנרגיה פיזית ורגשית, עברתי פעמיים מקומות עבודה, וסיפקתי לחלוטין את הצורך הטורדני. והנה עכשיו, כשסוף סוף בא איזה שקט לחיים שלי, מייד מרים אי השקט את הראש ודורש שאעשה משהו.

וזה השלב שבו אני צריכה לרתום את אי השקט ולהפוך אותו לפרודוקטיבי ככל הניתן.

מנסיון אני יודעת שהרכבה ופירוק של מערכות יחסים היא עסק חמקמק ולא יציב, כלומר, הכל יכול להתפוצץ לי בפנים ועדיף לבזבז את הזמן, האנרגיות הרגשיות ואפילו את הכסף שלי על משהו שיהיה לו ערך בעתיד. כמו לימודים.

 

אחר כך, כשאתחיל ללמוד, יגיע השלב שבו אקלל את עצמי על השטות גוזלת הכסף והזמן שדחפתי את עצמי אליה ואם הלימודים יהיו מוצלחים בעוד כמה שנים אברך את עצמי על העובדה שאני דואגת לקדם את עצמי ושאיני שוקטת על שמרי ומחכה שדברים יקרו מעצמם.

בנתיים אני בתקופת הבעבוע, גועשת מבפנים ולא יודעת לאן לפנות ומה לעשות.

מה ללמוד?

להתקדם בתחום שלי? (תואר שני עולה המון כסף ולא יחזיר את עצמו כלכלית, אבל עשוי במקריות ממוזלת שאולי לא תקרה, להביא אותי למקומות שאני לא מדמיינת כרגע)

ללכת ללמוד משהו אחר לגמרי? (לעסוק חלק מהשבוע בתחום אחר לגמרי שיאפשר לי איוורור מהעבודה הרגילה ואולי יפתח לי דלתות שאני לא יודעת על קיומן כרגע?) בא לי לעסוק במשהו יצירתי בחלק מהשבוע, זה משהו שחסר לי מאד בחיים.

לחכות שההבנה תיפול עלי?

לחפש באופן פעיל עד שאמצא את הדבר?

לא יודעת.

 

מה שמתברר לי בעת כתיבת הפוסט הזה, זה שאני בן אדם אופטימי יותר ממה שחשדתי, בשני המקרים אני מאמינה שההשקעה תביא לשינוי ולשיפור.

 

 

35 תגובות בנושא “אי השקט חוזר

    1. טיול בחו’ל לא ירגיע אותי לזמן ארוך. אבל לימודים של שנתיים עם קריעת תחת שאני לא אראה בעיניים? אחרי זה מובטחות לי שנתיים שלוש של שקט ורגיעה.
      השאלה מה ללמוד…
       

      אהבתי

      1. תסריטאות, נשמע כמו משהו שמתאים לך מאד, או במילים אחרות, למה אתה לא כותב פה יותר???

        אהבתי

      2. יש את הספר שעזרת לי איתו לפני שלוש שנים… הוא מוכן להוצאה לאור אבל אני לא רואה איך הוא מכסה את ההוצאות של עצמו.
        לפני חודשיים עשיתי לו כריכה בסטודיו לגרפיקה אבל אני עדיין מתמהמה איתו.

        בקורס לקחתי שני סיפורים בהמשכים שלי, מאחד עשיתי תסריט לסרט קולנוע ומהשני תסריט לסדרת טלויזיה. אני מאוד נהנה מעבודה עליהם, אבל גם פה, קשה לראות איך אני עושה מהם משהו ממשי.

        אהבתי

      3. אולי לא צריך להיות ממשי, לא כרגע. כמו שכתבת בהתחלה, הקורס עצמו עשה לך סדר בראש, שזה לא מעט בכלל.
        לפעמים הזמן פשוט לא בשל ולוקח כמה שנים לפני שמשהו מניב פרי.
        (התמחות קטנה שעשיתי בתחום העבודה שלי ממש בתחילת הדרך והייתי בטוחה שלעולם לא ממש אעסוק בתחום, הביאה אותי בסופו של דבר לקבל את הקביעות).
        בנתיים יש לך דברים חשובים יותר להשקיע בהם כסף, אז חכה, תלמד, תהנה. בסוף הדברים יתחברו.

        אהבתי

  1. האמת שבלי שום קשר אם תעשי תואר שני בפתוחה, את יכולה ללמוד לפי הזמן שלך
    אף אחד לא מכריח אותך לקחת X קורסים בסימסטר
    אפשר ללמוד גם רק קורס אחד
    זה היתרון בפתוחה

    ובלי שום קשר
    אני חושבת שכל בן אדם צריך לעשות משהו בשביל עצמו
    זאת אומרת לא עבודה ודברים שצריך לעשות
    אלא זמן שמוקדם לכייף שלך
    אם זה חוג או לימודים או מה שלא יהיה

    אהבתי

    1. מסתבר שאפילו בפתוחה אני מוגבלת בזמן (שבע שנים) ויש שתי בעיות עיקריות שם:
      א. אני לא בטוחה שהתואר יוכר לגמול במשכורת.
      ב. אני לא בטוחה שיש לי מספיק משמעת עצמית לעמוד בלימודים לבד.

      ואין צודקת ממך, אני חייבת לייצר לי זמן של הנאה שאצלי זה שווה ליצירה, משהו יצירתי. יכול להיות שזו התשובה, ואז השאלה תהיה מה מכל הדברים האפשריים?

      אהבתי

      1. זה תלוי מה מעניין אותך
        אולי חוג כזה או אחר (יש למבוגרים)
        או משהו אחר שאת אוהבת לעשות ויכולה להקדיש לו זמן באופן קבוע

        אהבתי

      2. יש המון דברים שאני רוצה לעשות, רק צריך למצוא זמן.
        לימודים זה מן מחייב כזה. למצוא חוג, קצת פחות…

        אהבתי

  2. לכל אחד יש תקופות כאלה אני משערת… אני יודעת שלי יש >< טוב שאת דואגת לרתום אותם למשהו חיובי באמת.
    לדעתי, אם לא משתלם לך להתקדם בתחום שלך, אז אל תעשי את זה. תכלס- מה הסיכויים שזה ייקח אותך לאותם מקומות נפלאים? אני באמת שואלת, כי חשוב לכלול את ההסתברות שזה יקרה.
    אם היא אכן קטנה, תלמדי משהו חדש. תנצלי את זה להרחבת אופקים ובאמת בשביל להתעסק בעוד משהו חוץ מהעבודה. נראה לי שזה יעשה לך טוב.

    אהבתי

    1. עד היום הסתבר שההשקעות שנראו שוליות בזמנו או שלא יובילו לשום מקום, פתחו לי בהמשך הדרך אפשרויות שלא ידעתי על קיומן לפני כן, שנים לפני כן.
      לפעמים התועלת אינה מיידית, אבל בדרך כלל היא באה בסופו של דבר לידי ביטוי.

      אבל אולי הגיע הזמן לעשות משהו לנשמה ולא רק לפרנסה..

      אהבתי

    1. תספורת כלבים זה מדליק, והרבה פחות מלחיץ מהעבודה הרגילה שלי. רק שהלימודים הם ברעננה או משהו דומה וזה רחוק לי למדי…

      אהבתי

    1. ספרות כלבים תכניס לי רווח כספי אם ארצה, הוטרינר של הדוגמנית הציע לי לעבוד אצלו בתור קבלנית משנה, אם אני רק רוצה.

      אבל לא מתחשק לי לגזוז כלבים כמו שאני גוזזת את התולעת, בא לי ללמוןד את זה ממש כמו שצריך, להעמיק בצד היצירתי של העניין.

      אהבתי

  3. מזדהה לגמרי! ואפילו חשבתי לכתוב פוסט המתאר את חוסר השקט, או הנחת המאפיין נשים בגילינו בעקבות ערב בנות שהייתי שותפה לו לאחרונה. המסקנה היחידה שהגענו אליה זה שחוסר שקט הוא תנאי הכרחי לפעולה- בין אם זה חוסר שקט שנובע מתחושת מיצוי, מחבלות לאגו, מכורח כלכלי, או כל סיבה אחרת.
    תעני לחוסר השקט, תקשיבי לו, ולכי על זה!

    אהבתי

    1. תכתבי תכתבי, אולי יתבהר לי משהו מהתובנות שלך 🙂

      החוסר שקט הזה אופייני לא רק לגיל הזה, זה קורה לי כבר שנים וזה הניע אותי להתקדמויות וקפיצות נחשוניות בתחום העבודה בעיקר. אבל לא רק, הכרתי ככה אנשים חדשים והתנסיתי בדברים חדשים.

      אני שואלת את עצמי אם לא הגיע הזמן לעזוב את הקידום בעבודה ולעשות מעט לנפשי (על משקל לעשות לביתי).

      אני אהיה חייבת ללכת על זה. מגיע תמיד שלב שבו, אם אני לא עושה משהו, אני מתחרפנת.

      אהבתי

  4. כשאי שקט כזה מתנפל עלי אני בדרך כלל אורזת תרמיל… 🙂 
    אבל לימודים נשמעים כמו אפשרות מרתקת. עזבי אותך משאלות פרקטיות כמו האם זה יוכר או לא. אי השקט עצמו לא מגיע ממקום שדורש חישובים ותיכנונים, אלא ממקום הרבה יותר אמוציונאלי אז גם המענה צריל להיות בהתאם, לא?
    או יותר טוב, תניחי מראש שזה יהיה לא מעשי ותבחרי תחום פרוע ממש.

    אהבתי

    1. אני חייבת להיות מעשית, זה חלק ממי שאני. 
      אפשר להתפרע , אבל רק אחרי שאדע שההתפרעות תניב יתרונות יותר מאשר חסרונות. לא בהכרח כלכליים.

      אהבתי

      1. ברור, אחרת לא הייתי מציע לך. אני עושה סקס באופן קבוע, כל יום לפני השינה.
        להמליץ לך עך אתרי פורנו?

        אהבתי

  5. אי השקט הזה נשמע כמו הנעה נהדרת לפעולה, ונשמע שאת כבר מכירה את המנגנון ואפילו שמחה לקראתו. מה בדיוק? נראה לי שלא ממש משנה. כל אחת מהאפשרויות שהעלית הינה בעלת פוטנציאל שינוי וריגוש, ספרות כלבים זה מדליק ואפילו אפשר להרוויח כסף (אני לא יודעת כמה את רחוקה מרעננה, אבל אנשים נוסעים למרחקים גדולים כדי להגשים חלומות); תואר שני בתחום שמעניין אותך (כך אני מקווה) זה אלמנטרי, ויכול להיות נפלא; קדרות? נפלא, יצירתי, מאוד מתגמל. אני באמת סבורה שכל מה שתבחרי יהיה טוב, כי כל האפשרויות ’נכונות’. מהתגובות שלך, אבל, אני מבינה שהנטייה שלך היא לכיוון תואר שני. זה גם יתרון גדול של הבלוג, שהוא עוזר לך למקם את עצמך ביחס לאופציות שאת עצמך העלית לאור התגובות.

    אהבתי

    1. הבלוג זה כמו לחשוב בקול רם על דברים לא תמיד צפויים, זה מה שנחמד.
      הרי כל אחד מביא את עצמו בתגובות ואת עולמו הפנימי ואמונותיו (ראי תגיבה אחת למעלה).
      לכל בחירה יש יתרונות וחסרונות. לתואר שני יש שני חסרונות ענק, המחיר והעובדה שבא לי לבכות כשאני חושבת על צלילה חוזרת בלימודים 🙂
      לא מבינה איך אתם האקדמאים עושים את זה כל יום כל היום… אני מתעלפת רק מהמחשבה שאצטרך להכין עבודות. ואני בכלל לא בטוחה שיש לי יכולת להושיב את עצמי ללמוד לבד.

      אני עוד צריכה להתבשל בזה כנראה.

      אהבתי

  6. מזדהה לחלוטין. גם לי יש תקופות של אי שקט ושל צורך בשנוי ואז אני נתפסת על משהו ומשקיעה את עצמי בו באופן טוטאלי. אני לא יודעת מאיפה זה נובע הצורך הזה, אבל בדרך כלל אני מאפשרת לעצמי לזרום עם זה, כי אחרת התחושה הלא נעימה הזו רק מתגברת ובסוף אני מוצאת את עצמי צועקת על מישהו שלא מגיע לו שאצעק עליו. 
    גם עכשיו אני בקטע כזה. אני חושבת שאכתוב על זה פוסט. 
    אגב, אם אני מתלבטת בין כמה אופציות אני מטילה מטבע. או עושה הגרלה מסוג אחר. אני לא מתייחסת לתוצאות ההגרלה. לא תמיד בכל אופן. אבל זה עוזר לי להתמקד. מטופש, אני יודעת. 

    אהבתי

    1. קודם כל תכתבי פוסט, זה תמיד עוזר. 
      ואת צודקת אני גם מטילה מטבע דמויוני וזה עוזר לי להבהיר בדיוק מה אני רוצה ומה לא.
      אבל עוד לא הגעתי לשלב הפעולה, זה עוד יקח זמן. אני בשלב הבעבוע.

      אהבתי

  7.  גם אני גם אני גם אני מזדהה. אני חושבת שגם אני עוברת כזו תקופה. יש בזה משהו נחמד כי זה כאילו כל האפשרויות בעולם פרושות לפני ועכשיו אני צריכה רק לבחור (ברור שלא באמת אבל בכל זאת זו התחושה) ואני סקרנית אם זה יעבור לי לפני שאני אעשה משהו או שאעשה משהו לפני שזה יעבור.

    אני חייבת לציין שאת מקורית יותר, אף פעם לא עלה בדעתי להרכיב ולפרק מערכת יחסים בתור פעילות

    אהבתי

    1. את עוברת משהו דומה כנראה, כי מה שאני מרגישה הוא משהו שאי אפשר להתנגד לו, זה סוג של אי שקט שמוציא מאיזון, הולך ומתגבר עד שאי אפשר כבר.
      אפשר לרתום את זה למשהו חיובי, אבל ברמה השכלתנית, ממש לא בא לי להכניס את עצמי ללימודים או נסיעות את סוג אחר של משימות מתישות, מה רע לי בשקט ושלווה יחסיים שאליהם הגעתי?

      אבל כנראה שזה משהו שקיים אצל כולם ברמה זו או אחרת, אני מופתעת מכמות התגובות המזדהות.

      אהבתי

  8. כשאני מרגישה אי שקט אני מבינה שכנראה שעכשיו יש לי אנרגיות חדשות וכח להתחיל משימות חדשות, ואני מחפשת אתגרים חדשים, ובדרך כלל גם מוצאת. גם אני אופטימית…….

    אהבתי

    1. אולי זה בכלל משהו נשי שמושפע משינויים הורמונליים? או שזה מה שמניע את העולם. חשבתי שזה רק אצלי ואני מגלה שהמון אנשים יודעים בדיוק על מה אני מדברת…

      את בהחלט אופטימית 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s