אי השקט חוזר

פעם בכמה זמן אני מתחילה להרגיש אי שקט.

משהו פנימי כזה שדורש ממני לשנות משהו, להזיז משהו, לקדם , להפוך, לפתח, לשפר , לא להשאר במקום.

האי שקט הזה הולך ומתפתח בצורה סמויה, בשקט בשקט, כאילו כלום. סתם מחשבות שחולפות לי בראש, כאילו באקראי.

 

"אני צריכה ללמוד משהו אחר לגמרי מהעבודה הרגילה שלי, מעניין איפה אפשר ללמוד ספרות כלבים" (אחרי שסיפרתי שוב את התולעת בהצלחה גדלה והולכת).

"מה עם הקדרות שתמיד אני רוצה ואף פעם לא מוצאת זמן לברר לגבי מקום, שעה ומחיר?" (בערב בודד שבו אני נמצאת בבית משעה מוקדמת יחסית ותוהה מה לעשות).

"בא לי לנסוע לחו"ל" (אחרי שהטיול המתוכנן נדחה ואולי התבטל).

"אני צריכה להתחיל לחשוב ברצינות על קניה של אוטו"(פעם בכמה ימים).

"אולי אני יכולה לעשות תואר שני באוניברסיטה הפתוחה?"(אחרי שהגמל זרק באגביות שאולי הוא ילך ללמוד בפתוחה).

מחשבות כאלו נראות סבירות לגמרי בהקשרים שלהן, אבל הן הולכות ותוכפות, רודפות זו את זו, דוחקות זו את זו, אני לא באמת יודעת מה אני רוצה, אני מתלבטת ומתחבטת, וכל רעיון נראה כהרעיון ברגע שהוא צץ, ואחר כך דועך לו, ואני שוכחת מכל העניין עד לפעם הבאה שרעיון חדש מתחיל לזמזם לי בראש, ואז פתאום, ביום אחד בהיר אני מבינה שאי השקט חזר. ואני יודעת שאי אפשר להתעלם ממנו לטווח ארוך, כי כשאני מרגישה אותו אני יכולה להשקיט אותו בהתעלמות רק לזמן קצר, מאוחר יותר יגיע השלב שבו אי השקט יגיע לממדים כאלה שאני אהיה חייבת לעשות משהו, אז אני מקימה או מפרקת מערכות יחסים, עוברת דירה או הולכת ללמוד משהו.

 

עברתי בית לפני שלוש וחצי שנים, היו כמה התרחשויות משפחתיות ואחרות שגזלו לא מעט אנרגיה פיזית ורגשית, עברתי פעמיים מקומות עבודה, וסיפקתי לחלוטין את הצורך הטורדני. והנה עכשיו, כשסוף סוף בא איזה שקט לחיים שלי, מייד מרים אי השקט את הראש ודורש שאעשה משהו.

וזה השלב שבו אני צריכה לרתום את אי השקט ולהפוך אותו לפרודוקטיבי ככל הניתן.

מנסיון אני יודעת שהרכבה ופירוק של מערכות יחסים היא עסק חמקמק ולא יציב, כלומר, הכל יכול להתפוצץ לי בפנים ועדיף לבזבז את הזמן, האנרגיות הרגשיות ואפילו את הכסף שלי על משהו שיהיה לו ערך בעתיד. כמו לימודים.

 

אחר כך, כשאתחיל ללמוד, יגיע השלב שבו אקלל את עצמי על השטות גוזלת הכסף והזמן שדחפתי את עצמי אליה ואם הלימודים יהיו מוצלחים בעוד כמה שנים אברך את עצמי על העובדה שאני דואגת לקדם את עצמי ושאיני שוקטת על שמרי ומחכה שדברים יקרו מעצמם.

בנתיים אני בתקופת הבעבוע, גועשת מבפנים ולא יודעת לאן לפנות ומה לעשות.

מה ללמוד?

להתקדם בתחום שלי? (תואר שני עולה המון כסף ולא יחזיר את עצמו כלכלית, אבל עשוי במקריות ממוזלת שאולי לא תקרה, להביא אותי למקומות שאני לא מדמיינת כרגע)

ללכת ללמוד משהו אחר לגמרי? (לעסוק חלק מהשבוע בתחום אחר לגמרי שיאפשר לי איוורור מהעבודה הרגילה ואולי יפתח לי דלתות שאני לא יודעת על קיומן כרגע?) בא לי לעסוק במשהו יצירתי בחלק מהשבוע, זה משהו שחסר לי מאד בחיים.

לחכות שההבנה תיפול עלי?

לחפש באופן פעיל עד שאמצא את הדבר?

לא יודעת.

 

מה שמתברר לי בעת כתיבת הפוסט הזה, זה שאני בן אדם אופטימי יותר ממה שחשדתי, בשני המקרים אני מאמינה שההשקעה תביא לשינוי ולשיפור.