ארוחת יום הולדת

כי כמו בכל שנה, אם אין אני לי מי לי וכל זה, או לפחות ככה חשבתי, אבל התברר לי שאני צריכה לנטוש את התפיסה המיושנת, מאחר והתברר לי שמאז שהזמנתי את יוגה להצטרף לארוחת יום ההולדת ושיתפתי אותה בשמחה, כי גם היא חוגגת כמעט יחד איתי, הזמנתי אותה לנסות לאמץ את הקונספט לעצמה.

ואני לא ידעתי.

את היום הולדת שלי אני חוגגת כבר כמה שנים בארוחה גדולה לחברים. לפי המתועד פה בבלוג זה לפחות משנת 2006, ככה שלאט לאט נוצרה לה מסורת וכולם מחכים ליום הולדת של פועה. היום הולדת עברה שינוים קלים והאורחים המוזמנים השתנו קצת, אבל הרעיון הוא אותו רעיון:

אני מזמינה אנשים שאני אוהבת ורוצה לבלות בחברתם והם באים בשמחה, אוכלים ושותים ושמחים איתי ומחכים כבר לשנה הבאה.

 

השנה, שבוע לפני התאריך המיועד, יוגה אמרה פתאום- השנה חוגגים אצלי, בדיוק אני גומרת לשפץ את הבית וזה יהיה מושלם. למען האמת, נשארתי ללא מילים, זה היום הולדת שלי!! מה פתאום היא מנכסת אותו לעצמה. לא הגבתי, אבל המשכתי לתכנן את יום ההולדת בבית שלי. 

מה היא חשבה לה? שאוכל להזמין חברים שלי לבית שלה, או שלא אזמין חברים שלי? למען האמת, לארוחה שערכנו לאחר הנסיעה לאיטליה ולארוחה שתלם ערך לאחר סיום השיפוץ בבית שלו, הוזמנו אותם האנשים, החברים שלי שהם חברים משותפים. נו יופי. שכל אחד יהיה מקורי ויזמין לו חברים משלו.

 

היא הבינה את הרמז השתוק שלי והודיעה שהיא תכין סלמון ועוד מנה של אורז פרא ומנה של קינואה , שזה קודם כל אוכל שהיא יכולה לאכול עם כל ההגבלות התזונתיות שהשיטה על עצמה ושנית אוכל בכמות גדולה מכפי שהייתי מבקשת ממישהו להביא. 

בכל אופן סלמון לא היה סיכוי שאכין כי אני לא אוכלת דגים באשר הם ובטח לא מוכנה לגעת בהם ולהתעסק איתם, אז דווקא שחשבתי שזה יהיה נחמד לאורחים שלי, מנה של דגים.

אבל כנראה שאני לא קוראת טוב מספיק רמזים מהסוג שפיזרה לי, כי מייד אחר כך התחילה לדרוש שלא נאכל מאוחר מידי ושלא אזמין יתר מידי אנשים, ושל אכין כל כך הרבה אוכל. ושאלה אם הזמנתי את האמזונה ושמחה במופגן שלא הספקתי… אני המשכתי להתעלם ולהתרכז בדברים החשובים.

הזמנתי את תלם וזוגתו (שהפציעה בחברתנו לראשונה ביום הולדת הקודם), את המהנדס והנודניקית שלו שעברו לגור ביחד ממש עכשיו, את יוגה והפעוט  בן זוגה, את כוח הצלה והאיש שלה, וכמובן את הגמל.

 

תלם הביא איתו צלי בקר ברוטב חמוץ מתוק רך ועשוי במידה מושלמת, המהנדס והנודניקית הגיעו באיחור של שלושת רבעי שעה והביאו כרובית אפויה בטחינה שאף אחד לא טעם כי כולם הייו שבעים כבר, יוגה הביאה את התבשילים שאמרה שתביא וכח הצלה הביאה את הסלט המופלא והמדהים שלה שאין בלעדיו ארוחת יום הולדת. הגמל כנראה רצה להיות שותף, אז הוא הביא שני קילו גלידת גלידריה משובחת. והיה כמובן יין ואפילו ערק.

 

אני הכנתי בקטנה תחתיות ארטישוק ממולאות בשר ברוטב לימון ואפונה, פטה כבד עוף, סלט שעועית ירוקה עם שומשום שחור ושקדים קלויים, תפוחי אדמה אפויים בתנור וסלט עגבניות שרי. לא עבדתי קשה מידי והיה אוכל מגוון ועשיר ובכמות אדירה.

לקינוח הוצאתי את הגלידה של הגמל וקופסת פרלינים שקיבלתי מתנה.

היה שמח ומצחיק ונעים, בדיוק כמו שיום הולדת צריכה להיות. המזגן החדש שלי הקפיא את המסובים לשולחן והם שיחקו בכיסאות מוסיקליים, כלומר, מי שקפא התחלף עם מישהו שחם לו, כך שרוב האנשים החליפו מקום פעם אחת וזכו לשכנים חדשים והתפתחו שיחות חדשות ללא הרף,  כייף אמיתי.

 

בסוף, רגע אחרי שהפעוט שלה שפשף את עיניו ורגע לפני שהלכו, הצליחה יוגה להשחיל , קבל עם ושולחן את האמירה שבשנה הבאה נחגוג את היום הולדת שלנו בבית שלה.

 

אחר כך הגמל אמר שהיא הכניסה לי באלגנטיות, ואני אמרתי לו שעד שנה הבאה אלוהים גדול.