מפחיד

השעה 2:53 לפנות בוקר .

אני במיטה שלי, ישנה (כמובן).

רעש חריג מעיר אותי משנת חלום לעירנות מלאה ומוחלטת במהירות האור.

אני מכירה את הרעשים של הלילה בשכונה שלי. את קולות הצרצרים, את הכלבים של השכנים שאני מזהה לפי נביחה, את הטוסטוס של הנער שתמיד עובר כמעט מתחת לחלון שלי בשעות לא סבירות. אני יודעת מתי השכנים בבית ומתי לא. מבדילה בין טריקות הדלת של אלה מימין, לעומת אלו משמאל.

מכירה את צרצרים ומזהה את העטלפים שבאים לעצי הפיקוס כמעט בשם פרטי. ומכירה כל פרי פיקוס שצונח על הסככה בחוץ שמתחזה לאבן נופלת.

אבל הרעש שהעיר אותי אינו קשור כלל ועיקר לרעשי הלילה הרגילים. הוא חריג כל כך שאני מתעוררת ממנו במצב מוכנות מלאה לברוח או להלחם.

 

אני שוכבת במיטה, מתוחה ודרוכה, מחכה לראות האם הרעש חוזר. כל השרירים מכווצים, מוכנים להזניק אותי משכיבה לריצה, הדופק שלי דוהר והשמיעה שלי חדה כל כך שאני יכולה לשמוע את הצרצר שבחוץ עוצר להשתעל.

שוב רעש. כמעט בדיוק כמו הרעש הראשון.

אני מזהה אותו כסוג של נסיון להניע את התריס בחדר השני. מן נסיון לדחוף אותו. והתריס הרי נעול.

החדר השני ריק מאדם. אף אחד לא אמור להזיז בו את התריס בשעה 2:53 לפנות בוקר. או בכלל.

הכלבות פורצות בשטף נביחות מחריש אוזניים והרעש פוסק מייד.

 

באומץ שלא ידעתי שיש בי אני קמה והולכת במהירות לשירותים, מורידה את המים כדי לסמן למי-שזה-לא-יהיה שיש אנשים ערים בבית. בתקווה שמי-שזה-לא-יהיה לא מעוניין להפגש עם אנשים ערים.

אני לא מדברת ולא צועקת על הכלבות שישתקו כבר, כמו בדרך כלל משתי סיבות עיקריות:

א. אני רוצה שימשיכו לנבוח ולהפחיד את מי שבחוץ, נראה שזה עובד.

ב.אני לא רוצה שאותו עבריין שזומם לפרוץ לבית שלי ידע שאני אשה. אשה זה תמיד פחות מפחיד מאיזה גבר מגודל עם קול בס מהדהד.

 

אחר כך אני פוסעת בשקט מחלון לחלון בבית ומציצה דרך התריסים לראות אם יש תזוזה בחוץ. אני מחזיקה את הטלפון הסלולארי שלי אחרי שחייגתי 100 ורגע לפני שלחצתי על כפתור החיוג הירוק, מוכן, לכל מקרה.

אבל אני לא רואה כלום. שום תנועה ולא שומעת שום קולות.

אני עושה את אותו סיבוב שוב, בודקת כל חלון וחלון שוב.

עדיין שקט.

הכלבות השתתקו בנתיים.

הדוגמנית מתמתחת על המיטה שלה והתולעת מכשכשת אלי בזנב בשמחה גדולה.

טוב, אין מה לעשות מלבד לחזור למיטה ולנסות להוריד את הדופק למהירות נסבלת. לשכב עד שרמת האדרנלין תדעך מספיק כדי לאפשר לי מנוחה, אולי אפילו שינה. אחרי הכל, בעוד שלוש שעות אני צריכה לקום וללכת לעבוד.

 

שוב נשמע בחוץ רעש חריג, אבל הוא לא דומה לנסיון להזיז את התריס, אני חושבת שאולי מי שבחוץ נתקל במשהו שנתקל בקיר הבית, ככה זה נשמע. הכלבות שוב נובחות והרעש לא נשמע שוב.

הן משתתקות ואני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה ועוקבת בנשימה עצורה (לא מטאפורית, אני באמת עוצרת נשימה) אחרי כל רשרוש שנשמע בחוץ. הרשרושים הם רשרושי לילה רגילים. רשרושי לילה שמופרים רק בקולות פירות הפיקוס שממשיכים ליפול אקראית על גג המתכת של הסככה בחוץ.

 

אחרי עשרים דקות בערך אני שומעת את האזעקה של הסופר הסמוך מתחילה לילל. ומייד אני נרגעת. עכשיו אני יודעת בוודאות שהם כבר לא לייד הבית שלי. עוד חצי שעה ואני נרדמת וישנה בשלווה עד הבוקר.

 

בבוקר מספרים לי שמצלמות האבטחה של הסופר קלטו מספר דמויות, שנראות כמו נערים צעירים, כנראה בני מיעוטים שפרצו עם לום בצורה מקצועית למהדרין את הדלת האחורית הסופר והלכו ישירות למדפי הסיגריות, שם התחילו להעמיס פאקטים לתוך שקיות ניילון. כשהתחילה האזעקה לפעול, הם נמלטו והשאירו את שללם מאחור.

ועוד מספרים לי שזה היה הסופר השני שלהם לאותו הלילה, מהראשון הם יצאו עם שלל סיגריות בשווי עשרות אלפי שקלים.

הבית שלי סתם היה בדרך שלהם, בין סופר אחד לשני. אתנחתא קומית שכזו.

 

כשאני קמה בבוקר אני מלטפת את הכלבות הגיבורות שכנראה הצילו אותי מפריצה הביתה ומבטיחה ששבוע שלם הן מקבלות תוספת פינוק כל יום.

הסיכוי שהם יחזרו שוב אינו גדול, במיוחד לא היום. אבל נראה לי שהיום אתקשה להרדם.

30 תגובות בנושא “מפחיד

  1. מאד מאד מפחיד!
    אחרי שפרצו לנו התקנו אזעקה, ואנחנו מקפידים לנעול היטב את כל הדלתות, להגיף תריסים, לסגור חלונות. אם הפורצים אצלכם דומים לאלו שבאים לפרוץ אצלנו אז הם לא מנסים להכנס בכוח למקומות סגורים. אם הכל מוגף הם יעברו הלאה לבית הבא.
    מקווה שתצליחי לישון הלילה. מזל שהכלבות נבחו!

    אהבתי

    1. באיזור שלך זה נפוץ אפילו יותר מאשר אצלנו.
      אבל באמת יותר בקטע של הזדמנויות, כלמור, אם החלון פתוח ואפשר להושיט יד ולקחת משהו…זה מה שקרה בבית של המהנדס הרימו לו אייפד חדש חדש.

      פה התכנון שלהם היה הסופר, הבית שלי סתם נקרה בדרכם, אולי היה להם זמן פנוי והם החליטו לנצל אותו. לכי תדעי מה סדרי העדיפויות שלהם ומה מניע אותם?

      אהבתי

      1. אני חושבת שאני יודעת מה סדר העדיפויות שלהם: הם מחפשים כל דבר שאפשר לשנע ולמכור במהירות: טלפונים ניידים, לפטופים, טאבלטים, מסכי טלוויזיה שטוחים, וכמובן כסף מזומן. 
        לגבי המניע: בסוף החודש של הראמאדן יש חג, אז צריך כסף כדי לעבור את החג. 

        אגב, התחושות שלי לגבי הפורצים האלו מערבבות זעם וחמלה. אני לא יודעת מה הייתי עושה אילו הייתי במצבם, תקועה במקום בלי יכולת לפרנס את המשפחה שלי. 

        אהבתי

      2. בסופר הם הלכו ישר לסיגריות , לא ענין אותם שום דבר אחר. אולי זה מעיד על הקהל שלו מיועדת הסחורה הגנובה, הם לא התקרבו לבקבוקי האלכוהול ששוים היום פי שניים יותר ממה שהיו שווים לפני חודש.

        אני לא מצליחה לחמול על מי שבוחר בדרך כזו של חיים. ולא על מי שמחנך את ילדיו לדרך זו של חיים (בישוב באיזור שלך השחילו ילד דרך חלון המטבח הצר כדי שיגיע למחשב הנייד שהיה מונח על שולחן המטבח).
        קשה לי לגלות חמלה למי שמוכן לקחת מאחרים את מה שעבדו קשה על מנת להשיג שלא לדבר על האימה ועל תחושת האונס שגורמים המעשים שלהם. סוג של טרור בעיני. 

        אהבתי

  2. מפחיד מאוד, ומזל שהכלבות שלך הבריחו אותם.

    אני עדיין בהלם מהפריצה שהיתה אצלנו לפני מספר חודשים וגניבת התכשיטים ( לא היינו בבית)

    אהבתי

    1. פריצה וגניבה זה דבר מזעזע, זה כמו אונס, ברור שאת עדיין בהלם.
      במקרה שלי, באמצע הלילה יחלתי שהיו באים כשאני לא בבית. הכי הפחיד אותי להתקל בהם.

      אהבתי

  3. אויש איזה פחד! והאינסטינקטים שלך באמת מצוינים. לפני כמה ימים היה לי משהו דומה עם רעש שנשמע כמו נסיון לפתוח את החלון הגדול בסלון. החלון הזה, כולו מזכוכית, בגובה הקרקע עם שום דבר שמפריד בינו לבין החוץ חוץ מוו נעילה פשוט. ככה זה במקום הכמעט הכי בטוח בארצות הברית ועדיין..  למשך כמה דקות הייתי פשוט משותקת מפחד. 

    אהבתי

    1. אני חושבת שהם מסתמכים על דלתות וחלונות שלא נעולים היטב, ומסתבר שיש המון כאלו. אני מקווה שסידרת נעילה טובה יותר לחלון שלך…

      אהבתי

  4. יש לך שמיעה מצוינת וכל הכבוד לכלבות שלך.
    אצלי הם ישנים בחוץ אגב, ככה הם מעדיפים בקיץ, ואין סיכוי שמישהו זר היה נכנס לחצר ויוצא משם בשלום.

    אהבתי

    1. התולעת לפעמים נשארת לישון בחוץ. אני שמחה שהפעם היא ישנה בבית כי אחרת לא היתה שומעת את הרעש שהיה בחלון האחורי, רחוק מדלת הכניסה שלידה היא ישנה והדוגמנית לא נובחת מספיק חזק…
      איזה כייף זה כלבים בבית 🙂

      אהבתי

  5.   מפחיד? מפחיד זה  אנדרסטייטמנט זה סרט אימה זה. מזל שאת אישה אמיצה ונבונה גם תחת לחץ. 

    כשאני ישנה בבית לבד עם ילדות אבל בלי איש אני תמיד שמה סכין ליד המיטה

    תני להן חיבוקים גם בשמי לתולעת ולדוגמנית. מגיע להן. 

    אהבתי

    1. חשבתי על סכין מטבח ועל מערוך, אבל בתכלס, לא הייתי מעזה להשתמש בהם כנראה , או מה שיותר הגיוני, הם היו משמשים נגדי. לפי מה שראו במצלמו האבטחה, היה להם לום. לא, בטוח שהייתי  מצליחה לנצח בקרב אחת על אלהוים יודע כמה…

      אני כבר הולכת למסור לכלבות חיבוקים ונשיקות.

      אהבתי

  6. שיואו!!!! איזה סיפור!!!!
    כל הכבוד לכלבות המניסות, ואת… את נורא אמיצה! אני הייתי מתה פעמיים ואחר כך לא ישנה שלושה חודשים.
    סורגים, יש?

    אהבתי

    1. בסוף היית נרדמת, בטוח 🙂
      זה באמת היה מפחיד ברמות על כשזה קרה.

      אין לי סורגים על החלונות וגם מאד קשה לי להאמין שאתקין כאלה, בטח לא בזמן הקרוב.

      אהבתי

  7. קריפי לחלוטין
    לפני 3 שנים כשחזרתי לגור במושב ניסו לפרוץ לי לבית 3 פעמים
    מה שגרם לי להפוך את הלילה ליום (וללכת לישון ב5 בבוקר כשהשמש מתחילה לזרוח).

    אהבתי

    1. שלוש פעמים?? מה חשבו שיש לך בבית?

      אני הספקתי לשכלל את דעתי בנושא כלבים. אני חושבת שצריך בכל בית כלב קטן שיתריע וינבח וכלב גדול שיכנס בכל מי שינסה להכנס.
      עוד אין לי כלב גדול, אבל הכלב הבא שיהיה לי יהיה גדול.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s