בני דודים

בצהריים התקשר בן דודי, שבדרך כלל בכלל לא נמצא פה בארץ, חי בניו זילנד כבר שנים. אבל עכשיו הוא בארץ בעניני לימודים, רק עוד שלושה ימים.

לפני שבועיים נפגשנו באירוע משפחתי שהיה מאד לא מוצלח, היה הרבה מתח ואי נוחות. אבל היה בו רגע שבו היינו יחד בחדר, הוא, אני ואחיו, הבן דוד השני. הם התווכחו על משהו וביקשו ממני לתווך ואני הודעתי להם שלאור האוירה המזעזעת ששוררת באירוע המשפחתי, אין לי כוונה להצטרף לסכסוך שלהם ולהעכיר את האוירה עוד יותר.

הם פרצו בצחוק אדיר ומתגלגל ואמרו שרק בשביל האמירה הזו היה שווה כל האירוע הזה.

כנראה שבגלל זה הוא החליט לבוא אלי היום, ואחיו שמע והצטרף גם הוא.

ישבנו יחד בחוץ, האויר אחר הצהריים ההולך ומצטנן לאיטו (מאד לאיטו, יש לציין) ודיברנו.

אולי בפעם הראשונה מאז הילדות שלנו שישבנו בלי משפחה נוספת סביבנו ודיברנו.

 

היתה ביננו קצת מבוכה בהתחלה, להפגש בלי התיווך המשפחתי ובלי השטיקים שכל אחד מאיתנו מתאפיין בהם.

לגבי, הם כבר הבינו שאני לא הילדה השקטה והמופנמת שהייתי. בעיקר לאור האמירה שלי בירוע המשפחתי.

הבן דוד הניו זילנדי עוד דבק קצת באימרות השפר שלו שהיו משעשעות אולי פעם, כשהיינו בגיל ההתבגרות, אבל מאחרו לא צחקנו מהן כל כך הוא ריווח את הפער בין אמירה לאמירה עד שכמעט נעלמו (אני נווד? אני מיטיב נוד!! הא הא הא)

הבן דוד השני חייך והתפתל עד שהחל להגיד דברים שלא אמר מעולם.(יש לי פתיל כזה קצר, אבל אני אוהב לרצות אז לא רואים את זה)

לא דיברנו על ישוע מושא אמונתו של הניו זילנדי. ולכן גם לא על סלידתי הבוטה מאמונה דתית באשר היא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s