נורא מפתה להאמין בסימנים, או במשהו אחר, איזה כוח עליון שמסדר לנו דברים, או רומז לנו מה לעשות.
לפעמים כשלא לגמרי ברור מה רוצים לעשות יש אפילו איזו תקווה שמישהו, בוגר אחראי וחכם יותר יגיד לנו מה לעשות.
זו הסיבה שאנשים מאמינים באלוהים, או בגורואים שאומרים להם מה נכון ומה לא.
לצערי אני לא מאמינה בכלום. לצערי, כי אני חושבת שזה מנחם מאד להאמין שיש תכלית ותקווה ולמה לצפות. הדבר היחיד שאני מאמינה בו, זה שאין גבול לתעלולים שאנחנו מוכנים לעולל לעצמנו כדי להרגיש טוב יותר עם עצמנו.
לפני שבוע כשהחלטתי לעזוב את מקום העבודה ורגע אחרי שאמרתי את המילים שלא התכוונתי להגיד, הלכתי לי לשולחן שלי והחלטתי שאם אני עוזבת בקרוב, כדאי שאעשה קצת סדר בניירות שאני נוטה לאסוף על השולחן שלי.
התחלתי בניירות שאני דוחפת מתחת למקלדת לטיפול מאוחר יותר (לפעמים כל כך מאוחר, שלא נעשה בכלל) הרמתי טיפונת את המקלדת ומשכתי את הניירות אלי. הניירות היו מסובכים ומקופלים זה בזה, אז הרמתי עוד קצת את המקלדת ומשכתי בחוזקה, הניירות השתחררו ומשכו איתם חפץ שחור קטן גרמי וקרני שנפל בחיקי והפך מחפץ בלתי מזוהה ליצור מזוהה מאד- עקרב שחור.
מאית השניה אחר כך קפצתי אחורה והעפתי אותו מעלי לרצפה בלי שנגרם לי נזק. לו עצמו נגרם נזק קשה לאחר שנפגש עם סוליית הסנדל שלי.
לא הייתי לבד בחדר, אלה מהעבודה שאמרתי להן שאני חושבת לעזוב היו איתי, אבל לא הבינו מה קרה עד שהעקרב היה ז"ל לחלוטין.
מאחר ולא הייתי מבוהלת בכלל הסתובבתי אליהן ואמרתי – יקירותי, אם אתן רוצות שאני אעזוב את העבודה, פשוט תגידו, לא צריך למלכד לי את השולחן עם עקרבים…
בתור פיצוי על עוגמת נפש, אחת מהן פינתה את הגופה.
השבוע, בעודי שקועה בעבודה עד מעל לאוזני, נכנסה אלי אחת מהן לחדר וקראה לי בכזו דחיפות שהייתי בטוחה שקרה אסון נורא והיא לא רוצה להפחיד אותי בטרם עת.
יצאתי מהחדר והיא הוליכה אותי לחדר שלה שבו, בתוך ארקלית פלסטיק שכנה לה עקרבית עם צאצאיה על גבה.
מייד נכמרו רחמי על האם המסורה וסרבתי להרוג אותה. רק העברתי אותה לכלי אחר שלא תפריע בעבודה וקראתי לאיש שיודע מה לעשות עם כאלה דברים. ביחד חשבנו על כך שייקח את העקרבית וצאצאיה לאיזה בית ספר ע"מ שהילדים יוכלו לראות איך העקרבונים מטפים לאם על הגב וכיצד היא נושאת אותם איתה ממקום למקום.
אם הייתי מאמינה בסימנים, אולי הייתי חושבת שמישהו למעלה מנסה לרמוז לי משהו.
שני עקרבים בשבוע אחד??
אם אני לא טועה מצאת <a target=_blank href="שחרןhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%97%D7%A8%D7%9F_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94">שחרן</a>. ואני תוהה, אם זה מסר מהבוס הגדול, מה המסר? הוא (או היא?) לא יכולים לשלוח משהו קצת יותר ברור, כאילו, איזו בת קול או אצבע אלוהים שתכתוב על הקיר באותיות ברורות? וסתם מחשבה, הגמל (שלא שמענו עליו מזמן) – בן מזל עקרב?
אהבתיאהבתי
זה באמת נראה כמו שחרן, או שחרנית ליתר דיוק. אני לא יכולה להגיד לך אם זה בדיוק כמו העקרב שעף עלי מהשולחן, כי דרכתי עליו מהר מידי.
אני חושבת שהאות במקרה הזה הוא שיש מכת עקרבים וצריך לטפל בה…
הלכתי לבדוק, כי לא היה לי מושג וגיליתי שהגמל הוא בן מזל תאומים. זה אומר משהו?
אהבתיאהבתי
איפה את עובדת? אני חייבת לא להגיע לשם!!!
אהבתיאהבתי
וואו! זה בדיוק מה שאני אומרת כבר איזה זמן! שאני חייבת לא להגיע לשם
מוחות גדולים חושבים אותו דבר וכל זה
בתכלס, בעצם לכידתה והוצאתה של העקרבית עם כל השגר שלה, כנראה מנענו מכת עקרבים קשה יותר…
אהבתיאהבתי
כן. העקרבים האלו הם בהחלט סימן. אפילו סימן מובהק לכך ש – הגיע הקיץ.
מצד שני, ככל הנראה לא היית צריכה עקרבים שיגלו לך את זה.
פעם ראשונה שאני רואה עקרבית עם עקרבונים, נראה דווקא נחמד אבל לא משהו שהייתי רוצה למצוא בתוך הבית.
אהבתיאהבתי
גם לי זאת פעם ראשונה לראות עקרבית עם עקרבוניה על הגב. כלומר, ראיתי את זה בטלויזיה, בסרטי טבע, אבל לא ראיתי אף פעם במציאות.
נכון שזה מעורר את אותו רגש חומל שיש לנו כאשר לכדנו חולדה או עכבר ואנחנו מסתכלים להם בשחור של העין?
אני תמיד מופתעת מהמהירות שבה הופך רגש הפחד והרצון להשמיד לחמלה, ברגע שהיצור כבר לא מאיים עלי. את העקרב הראשון הרגתי אפילו בלי לחשוב, הוא עף עלי וסיכן אותי. אבל זאתי, עם התינוקות שלה, כלואה בתוך מיכל פלסטיק… מייד ריחמתי עליה.
אהבתיאהבתי
אוי. אויה. נעתקו המילים ממקלדתי.
אהבתיאהבתי
עד כדי כך גרוע? 🙂
אהבתיאהבתי
"אמונתי" כ"אמונתך", ובלי שום קשה לזה זה ממש מלחיץ! למרות שיש משהו חמוד בעקרבונים הקטנים והאמא… אבל לא בבית שלי בבקשה. או בסביבה שבה הם יכולים להגיע אליי…
ואני מסכימה עם חגית ר’’- זה סימן לקיץ [=
אהבתיאהבתי
למזלך את פשוט לא מודעת לקירבה שלך לבעל חיים מהסוג הזה, לרוב הם ממש משתדלים לא לפגוש בנו, אבל זה לא אומר שהם אינם…
אהבתיאהבתי
כל עוד הם לא פוגעים בי אני סבבה עם זה. אני מסוג האנשים שמרים חיות כשהוא יודע שהן לא קטלניות לו, וזה כולל גם חרקים (חוץ מג’וקים, כי הם סיפור אחר..)
אהבתיאהבתי
העקרב הזה לא קטלני, הוא סתם עצבני ומכאיב מאד מאד בעקיצה שלו…
אהבתיאהבתי
עדיין לא נעים
אהבתיאהבתי
מאד לא נעים 🙂
אהבתיאהבתי
איזה יופי!
זה סימן נהדר פועה, אני לא מבינה איך את לא רואה את זה 🙂
(וברמה היותר פרקטית, אם את במרכז (?) אפשר תמיד לקחת את זה לבית ספר לטבע או למחלקה הזואולוגית באוני’ ת"א. שם יש שלל אנשים שישמחו לטפל/לשכנע אותך שאת ממש יכולה לעשות את זה לבד ואיך, או להסביר איפה אפשר לשחרר בבטחה. אם את צריכה טלפונים, רק תגידי…
אהבתיאהבתי
האם וצאצאיה נשלחו אחר כבוד לבית הספר היסודי הקרוב, לחדר הטבע שם, כך הובטח לי, שוכנו אחר כבוד בטרריום. למרות שחופש עכשיו ואין מי שיצפה בבהם גדלים…
נדמה לי שזה גורל טוב יותר מאשר להדרך למוות 🙂
אהבתיאהבתי
אעעעחחעעעררר#>%*@!!!!!
אהבתיאהבתי
צודקת. ממש צודקת
אהבתיאהבתי
גם אני כמוך לא מאמינה בכלום
אבל לא לצערי
לא יצא לי לראות הרבה עקרבים בחיי
נחשים מאידך הרבה יותר נפוצים אצלינו
אהבתיאהבתי
אני מצטערת קצת, כי אני חושבת שמי שמאמין, פחות מתענה בשאלות ללא תשובה, פחות חי בתחושה שאין תכלית אמיתית, פחות דואג.
בשקט , שאף אחד לא ישמע, אמונה באלוהים היא אדיוטית לחלוטין בעיני, ועוד יותר מטופש בעיני שלאורך שנים, אנשים חיים לפי איזו אמונה חסרת כל אחיזה במציאות. מילא בימי הביניים, כשלא הבינו מה גורם למה. אבל היום?? לא סתם קמה מפלצת הספגטי המעופפת. הגיחוך שבעצם האמונה ברור לא רק לי…
אהבתיאהבתי
זה הרבה יותר קל להאמין במשהו מאשר לקבל את העובדה המצערת שכל העניין הזה הוא המצאה אחת גדולה
דווקא האנשים המאמינים תמיד מחפשים תשובה
אלה שלא מאמינים לא מחפשים תשובה מהסיבה הפשוטה – הם יודעים שאין אחת כזאת
אהבתיאהבתי
בדיוק ככה …
אהבתיאהבתי
קל יותר להתעסק עם עקרבים אמיתיים מאשר עם אנשים שהם עקרבים….
אהבתיאהבתי
וואו, השבוע נתקלתי באנשים רעים, זה תמיד מפתיע אותי מחדש שיש אנשים שחיים ברשעות שלהם כל כך הרבה שנים שהם אפילו לא שמים לב כשהם מפיצים אותה סביב…
אהבתיאהבתי