נגמר ירח הדבש

נראה לי שנגמר למרות שאני עוד מנסה לשמור על הגחלת.

כמובן שמדובר החדשה שהתחילה לעבוד איתי בעבודה החדשה. היא התחילה כמו כוכבת, באה בזמן, עשתה רושם טוב, היתה חייכנית ונעימה ובאופן כללי שימחה אותי שמצאנו אותה בכלל.

די מהר אחר כך, כמה ימים קצרים אחר כך היא חלתה, ואני תהיתי ביני לביני (וגם קצת בינכם) האם היא באמת חולה, או שזה סמפטום של חוסר חשק להתמודד עם העבודה החדשה והאם זו הדרך ה-לחלוטין-לא-קבילה שלה להתנער מדברים שלא בא לה לעשות.

 

מאז זרמו עוד קצת מים בברז וקרו עוד דברים שברובם היו בסדר ובחלקם היו פחות בסדר.

למשל – נאלצתי לצאת שעה קודם יום אחד וביקשתי ממנה להשאר שעה אחת לבד, השבעתי אותה להתקשר אלי במידה ומשהו לא ברור או לא מוכר, או אם היא לא בטוחה לחלוטין או אם לא עשתה את זה איתי קודם.

היא אכן התקשרה פעם אחת לשאול משהו ואני שמחתי על כך ואמרתי לה שזה מחזק את האמון שלי בה, כי אני יכולה לסמוך עליה שהיא לא תנסה לעשות דברים שהיא לא יודעת לעשות.

אז שמחתי מוקדם מידי, כי כשחזרתי לעבודה יומיים אחר כך גיליתי בלאגן שלם בתחום אחר שעליו לא טרחה לשאול אותי וגם לא עבדה לפי ההוראות שהשארתי לה כתובות.

או קיי, קורה שטועים. תיקנתי את הבלאגן, הסברתי לה בסבלנות ובלי כעס איפה טעתה והדגשתי שוב שאני מצפה ממנה להתקשר במקרה שאני לא נמצאת בכל בעיה שצצה. כל בעיה. כל. בעיה.

בטח בטח! היא אמרה ועוד באותו יום ישבה לעשות עבודה שהאצלתי עליה את הסמכות לעשות לגמרי לבדה, התעקשה שנסיונה הקודם לימד אותה לעשות את העבודה בדרך שונה מהדרך שלימדתי אותה וכעבור יומיים גילינו שעשתה טעות כל כך גדולה שכמעט פגעה במישהו, היא תפסה את הטעות שניה לפני הנזק.

היא היתה מאד נסערת, כמעט בכתה. הטלתי עליה לתקן לבד את הטעות כולל להתקשר למי שצריך ולהסביר שטעתה ושצריך לתקן עכשיו. שוב, ללא כעס, כי טעויות קורות לכולם, אבל צריך גם ללמוד מהן והדרך הטובה ביותר ללמוד זה להרגיש כל כך גרוע שלא יתחשק לך לחזור על הטעות.

היא תיקנה את הטעות והלכה עם הראש באדמה יום שלם.

אחר כך היה עוד איזה יום שהיתה חולה.

אחר כך התחילה להגיע בדיוק בשעת הפתיחה או כמה דקות אחריה, לא איחורים משמעותיים, אבל אם רוצים להיות מוכנים לקבלת קהל בשעת הפתיחה צריך לבוא כמה דקות קודם לשעת הפתיחה. ולא שיש לה ילדים שצריך לקחת לגן או סיבה טובה אחרת לאיחור המינימלי הקבוע הזה. אבל תירוצים יש לה למכביר, פעם ברח לה הכלב החדש שלקחה, פעם היא טעתה בפניה (היא גרה במרחק 4 דקות נסיעה ושתי פניות מהעבודה, איפה כבר אפשר לטעות??)

פעם אחת לקחתי אותה ליום עיון אז היא הודיעה שהרכב שלה לא מניע והייתי צריכה לבוא אליה לקחת אותה ולאחר להתחלת היום.

היא ביקשה כבר שלוש פעמים לקצר את היום וללכת קודם ופעמיים לא לבוא בכלל.

המזכירה גילתה לי בסוד שביום אחד שהיתה שעה לבד התנהגה מאד לא יפה לאנשים וענתה בחוסר סבלנות ובטון תוקפני.

היום גיליתי שעשתה טעות כספית של מאות שקלים ואפילו לא שמה לב. שאלתי אותה למה לא התקשרה אלי שראתה שמשהו לא סביר והיא אמרה שאכן שמה לב שמשהו לא סביר אבל לא רצתה להטריד אותי!

 

במילים אחרות מצטברים דברים שכל אחד מהם הוא חסר משמעות וקטנוני אבל ביחד הם מציירים תמונה מעצבנת, גם אם קטנונית.

אני לא לגמרי סומכת עליה, שזה יכול להיות עניין של זמן, עד שתלמד את העבודה הזאת שלנו שמורכבת מאלפי פרטים שכל אחד מהם משמעותי מאד, ויכול להיות שהיא פשוט לא אמינה למרות שיש לה המון רצון טוב ושהשיפוט שלה קצת לקוי, שהיא לא מבינה את גודל האחריות שמוטלת עליה.

 

מצד שני, הורדתי מעלי המון עומס מאז שהיא באה וטוב לי עם זה מאד.

מצד שלישי, היא מייצרת לי עבודה בעצם זה שאני צריכה לבדוק אותה בכל דבר.

 

סבלנות פועה. סבלנות.

30 תגובות בנושא “נגמר ירח הדבש

  1. אני חושבת ש’ברח לי הכלב החדש שלקחתי’ זה תירוץ מחויט במיוחד בשבילך. מעניין אם זה אותו כלב מיתולוגי שגם אוכל את מחברות השיעורים. 
    הכל יחסי את יודעת. אולי היתה התלהבות גדולה מדי בהתחלה. אולי אם היתה מתחילה עם פחות נקודות זכות והיתה במגמת השתפרות המצב הנוכחי היה נראה לך נפלא. אולי צריך למצוא למי להשוות אותה, אחרי זמן יחסית קצר בעבודה, ואז לקבל הערכה מעט יותר ריאלית. ובכל מקרה, אני מקווה שהיא לא תשבר ותעזוב, כי נשמע שכבר עשיתן דרך ארוכה למדי יחד. 

    אהבתי

    1. אני חושבת שמה שהכי מטריד אותי זה הנסיון שלה להראות מנוסה ויודעת בזמן שברור לי וגם לה שהיא לא יודעת ולא מנוסה בשיט. וזה לא שהיא צריכה לדעת, אני לא מתנשאת כשאני מסבירה או מלמדת אותה משהו, אני מעודדת שאלות ועונה בשיא הסבלנות ואני אפילו לא כועסת כשהיא טועה. רק כשהיא לא שואלת אותי מתוך איזה בטחון עצמי מופרז או פחד שתיתפס כטיפשה וטועה. אז זה מרגיז אותי, אלה טעויות מטומטמות שיכולות להמנע בקלות וטעויות שעלולות לפגוע באנשים.

      אם היית מכירה את הכביש הראשי שיוצא מהבית שלה לעבודה היית מתפלצת מהתירוץ של פספוס הפניה הנכונה… זה היה שקר כל כך בולט שאני כמעט הסמקתי ממבוכה.

      אהבתי

  2. היתה לנו פעם מעצבת גרפית בעבודה עם מסכת התירוצים הכי מצחיקה שיכולה להיות. היא אפילו טענה פעם שהכלב נדרס ושכחה, ויום למחרת הגיעה איתו לעבודה… 
    אבל עזבי הכל, מה שצריך לעניין אותך זה אם זה במגמת שיפור או שהיא חסרת תקנה…לא?

    אהבתי

    1. אוי, זה פשוט נפלא העניין הזה עם הכלב הדרוס, מישהו העיר לה על זה בעבודה?

      ואני לא יודעת אם היא במגמת שיפור, הבעיה העיקרית שלה בעיני זה שהיא לא מבינה את גודל האחריות כי אחרת היא לא היתה עושה כל כך הרבה טעויות ושואלת כל כך מעט…

      אהבתי

      1. הסיפור עם הכלב הזכיר לי את זה :

        המורה שואלת את דני: דני, אני רוצה שתסביר לי מדוע איחרת…
        והפעם את האמת… אל תשכח שסבתא שלך נפטרה כבר פעמיים.

        אהבתי

  3. אני מאמינה שכאשר בן אדם עובד בעבודה שלא מתאימה לו הוא אומלל, וגם הקולגות/לקוחות/אנשים שהוא צריך להיות באינטרקציה איתם אומללים. 
    אז אם את מרגישה שאת יותר אומללה ממרוצה, ככל הנראה גם היא מרגישה כך, ואולי עדיף לך למצוא מישהי אחרת ולקוות שהיא תמצא מקום בו היא תרגיש בטוחה ושייכת וחשובה ותורמת. 

    אהבתי

    1. אני לא אומללה יותר מאשר מרוצה, אבל אני לא מרוצה כמו שקויתי שאהיה. היא משדרת כל הזמן כמה שהיא רוצה את העבודה וכמה חשוב ומעניין לה ואני מקווה שאלה באמת רק חבלי קליטה ולא בעיה אמיתית של התאמה.

      אהבתי

    1. אני לא רוצה שהיא תעזוב, אני חייבת עזר כנגדי, היה לי לא פשוט לבד ועכשיו למרות כל השטויות שלה יש לי רווחה יחסית.
      אני חייבת לתת לזה זמן ולראות איך היא מתקדמת.

      אהבתי

  4. זה ממש בעיה כשברור לך השדרך היחידה לגרום לדברים לעבוד כמו שצריך זה לעשות אותם בעצמך אבל מצד שני אין זמן לעשות הכל לבד וחייבים עזרה. 
    פשוט צריך הרבה סבלנות ואורך רוח ולקבל את העובדה שדברים לא יהיו הכי טוב שאפשר אלא קצת פחות ואין מה לעשות. 
    המנהל שלי אמר לי לפני כמה זמן שבתור ראש צוות אני כבר לא נשפטת לפי הביצועים שלי אלא לפי הביצועים של הכפופים לי. אז צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להוציא מהם ביצועים טובים. 

    אהבתי

    1. הכי חשוב ללמוד בעיני זה שהיא לא תהיה אני ולא תעשה את הדברים בדיוק בדרך שלי ושזה בסדר.
      מאחר והאחריות על מעשיה מוטלת למעשה על כתפי זה מלחיץ ומטריד, ובהיותי קונטרול פריק לא קטנה, זה אפילו קשה יותר.

      טוב, מי אמר שהחיים קלים?

      אהבתי

  5. זו אכן נשמעת רשימה מצטברת של טיפות שעלולה להתאדות לענן שחרחר וקודר. אבל אנחנו אופטימיות נכון? אלו רק חבלי לידה ומעידות קטנות של התחלה. היא תתאפס ותתיישר ואת תשחררי טיפה שליטה היא תלמד אותך את תלמדי אותה ויחד תצעדו יד  ביד אל השקיעה מותירות אחריכן שובל עדין של בושם ו…
    אופס סליחה נסחפתי כאן.

    אהבתי

  6. "סבלנות, פועה, סבלנות"  זה משפט המפתח. וגם להזהר אם את לא מפתחת רגישות יתר בגלל שקשה לך לחלוק את הטריטוריה.
    מציעה שתנהלי רישום של דברים שעשתה לשביעות רצונך ושהוריד ממך נטל ובמקביל רישום מדויק של טעויות ובעיות שגרמו לנזק או כמעט-נזק.
    הרשימה הראשונה תסייע לך לאזן התמונה והשניה תועיל לך במקרה שיהיה צורך בפרידה ותצטרכי להסביר לממונים איך הגעת למסקנה זו.

    אהבתי

    1. המממונים עלי יקשיבו לי בכל מקרה, אם אני אגיד שאי אפשר איתה, היא תלך. רק אחרי שהתחלנו לחפש מישהי חדשה הם הבינו כמה זה קשה למצוא מישהו טוב בתחום, אז מצד אחד הם לא רוצים לאבד אותה, ומצד שני , זה ברור שהיא לא בהכרח טובה.
      בנתיים, היא הייתה אמורה להתחיל עבוד יומיים לבדה ואני הוגעתי שהיא לא מוכנה והיא חייבת להמשיך איתי למרות שזה יפגע בתוכניות שלהם. הם אפילו לא התווכחו על זה. מייד אמרו כן.

      אהבתי

  7. מצד אחד- סבלנות. היא חדשה ואין ברירה. מצד שני- עוד קצת משמעת אולי לא תזיק. תנסי להחזיק אותה ממש טיפה יותר חזק, לא ברמה מאיימת אבל בצורה שהיא תבין שמשהו כנראה לא בסדר. 

    אהבתי

    1. אני חושבת שהיא יודעת שמשהו פחות בסדר ממה שהיה היא גם שאלה אותי אם הכל בסדר.
      אני צריכה לנהל איתה שיחה על הנושא…

      אהבתי

  8. האם בסמכותך להשאיר או לפטר אותה, או שאת סמכות מקצועית ולא זו שמחליטה על כך?
    כמו בכל מערכת יחסים, בשלב ההכרות מגלים על הצד השני דברים נחמדים ודברים פחות חביבים. האם יש לה תכונות שמחפות, מבחינתך, על מגרעותיה?
    לי הכלב הזכיר משהו אחר לגמרי… את הבחור ההוא שהשתמש במות כלבו האהוב כתרוץ בנסיבות מאוד מסויימות. אני מסמיקה עד היום. וצוחקת. 
    כנראה כלבים הם התרוץ האולטימטיבי. יצור עם מעמד כמעט אנושי שלעולם לא יכחיש את מה שבעליו טפל עליו. אלא אם כן אמר שמת..

    אהבתי

    1. עכשיו סקרנת אותי, מה תירץ הבחור? 🙂

      אני מקווה שעם הזמן היא תרכוש נסיון ובטחון ותעשה עבודה טובה יותר, כרגע אני לא לגמרי סומכת עליה וזה מטריד אותי.

      אהבתי

  9. סבלנות לא קונים בכל חנות…..

    תני לה הזדמנות (תחליטי על תקופת הזמן) ואם לא יחול שיפור אז תהיה לך בעיה לדאוג להעיף אותה או להמשיך להיות הגננת שלה

    אהבתי

      1. אופטימיות זה טוב
        מצד שני צריך לחשוב גם על הגרוע יותר ואיך להתכונן אליו על מנת להפחית את ההפתעות
        לילה עוב פועה

        אהבתי

  10. כשאני התחלתי עבודה חדשה אחרי שבוע הייתי חולה
    ואמרתי שאין מצב שאני לא באה לעבודה (וזה היה עוד בחפיפה)
    ובאתי כמו גדולה עם אדוויל קופסא ענקית של טישו
    והכל היה בסדר
    אני לא אומרת שאין לי נפילות, לכולנו יש נפילות בעבודה
    אבל לתת יחס מזלזל, זה ממש לא לעניין

    אהבתי

    1. אתמול התברר לי שביום שהיא הודיעה שהיא חולה, ראו אותה מסתובבת בבילוי עם חברה, עליזה ומאושרת ולחלוטין לא חולה…

      לא סתם היתה לי הרגשה רעה עם ההתחלות הזאת…..

      אהבתי

      1. אם זה ממשיך להרגיש לך לא טוב
        את יודעת עבודה זה לא נישואים קתוליים
        ולכל בן אדם צריכה להיות מינימום מחוייבות לעבודה

        אהבתי

      2. נכון, ויש אנשים שלוקח להם זמן להתאפס על המציאות ולהבין איך מתנהגים, ניערתי אותה קצת בתקווה שתתאפס.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s