חולה?

באחת וחצי מהעבודות שלי אני עובדת עם מישהי שאני אוהבת מאד. היא אשת מקצוע טובה ורצינית, חברה טובה לעבודה ובכלל. אנחנו מדברות המון, יוצאות לקפה פעם בחודש -חודשיים ויכולות לדבר שלוש שעות רצוף לפני שאנחנו מרגישות שאין ברירה, צריך לחזור הביתה מתי שהוא. למן ההתחלה נעשינו חברות הרבה מעבר לעבודה ואני מברכת עליה ועל חברותה.

 

הבעיה העיקרית שלה היא מוסר העבודה. כלומר, כשהיא בעבודה היא נהדרת, חרוצה וזריזה ומקצועית ונעימה. באמת. אבל אחת לשבועיים שלושה היא חולה.

מה זה חולה?  חולה זה חלשה, מרגישה לא טוב, לא מסוגלת לעמוד על הרגליים (מילים שלה). נו, בסדר, קורה שבן אדם חולה או לא מרגיש טוב. ולא כולם ספרטניים כמוני והולכים לעבוד גם במצב גסיסה מתקדם. את זה אני יכולה להבין. בערך.

פחות אני מבינה את העובדה שבכל פעם שאיזה ילד שלה חולה, היא נשארת בבית איתו ולא העזר כנגדה. ולא תגידו שהעבודה של העזר כנגדה חשובה יותר, כי אין לעזר כנגדה עבודה מסודרת כרגע. אבל ענינים חשובים, יש בלי סוף, ולכן חברתי היקרה היא זו שנשארת תמיד בבית. למרות שהשארותה פוגעת במספר עצום של אנשים.

אחרי שעבדתי איתה הרבה יותר צמוד מעכשיו במשך שנתיים פיתחתי אנטי קשה להודעות על העדרות בשל מחלה וזה אולי מסביר  למה כמעט חטפתי כלבת כשהתקשרה אלי זאתי מהעבודה החדשה ביום ראשון בבוקר והודיעה לי שהיא חולה ולא תבוא היום.

מצד אחד – מה? אחרי שבוע עבודה היא לוקחת חופש מחלה?

מצד שני – מה? לא קורה אחרי שבוע עבודה שבן אדם חולה?

מצד שלישי – כשאני התחלתי את העבודה באתי עם דלקת ריאות וטיפול אנטיביוטי, אז מה? שלשול קטן וישר נשברים?

מצד רביעי – אפילו אני לא חושבת שזה היה חכם לבוא לעבודה עם דלקת ריאות.

 

נראה לי שאני סובלת מרגישות יתר להודעות מחלה מדומות. החלטתי לנשום עמוק ולהשתדל להשמע אמפתית ואכפתית וכאילו, לעזאזל, אני מאמינה לה שהיא חולה בתקווה שהיא באמת חולה ולא עושה את עצמה.

איזו תקווה מזעזעת.

איזה בן אדם מרושע אני.

כל כך לא פוליטיקלי קורקט.

יו, איזה מזל שיש לי את הבלוג הזה שבו אני יכולה לצאת מכשפה חסרת לב ולהגיד את כל מה שאני לא יכולה להגיד באמת.

המחשב סובל הכל.

אתם את הרוב.

24 תגובות בנושא “חולה?

  1. יש מין הלך רוח כזה אצל השכירים בישראל שבאים לעבודה גם במצב של גסיסה מתקדמת ולא נעדרים גם אם יש לך די חופשות מחלה.
    מצד אחד, כל הכבוד!
    מצד שני מדביקים את כל שאר הקולגות ולא באמת עובדים כשחולים, אז מה הטעם?
    יש איזה שביל ביניים בין להעדר מסיבה מוצדקת או סתם להתעצל לקום לעבודה וגם סיבה מוצדקת אצל אחד היא סתם תירוץ אצל אחר.
    למרבה הצער כולם צודקים. צריך מוסר עבודה ואי אפשר לעבוד רק לפעמים אבל מה לעשות שלפעמים פשוט אין כוח להגיע שוב למשרד או שנורא מתחשק לצאת לטיול במקום ללכת לעבודה?
    הכל עניין של מינון אני מניחה, וכמובן שאני בעד אבות שנשארים בבית עם ילד חולה אבל לא בכל משפחה זה מקובל או אפשרי.
    תני לזאתי קרדיט שהיא באמת חולה ונקווה לטוב בעתיד.

    אהבתי

    1. אני דווקא רואה את ההיפך, את אלה שמנצלים את כל ימי החופש ואחר כך את כל ימי המחלה ואחר כך מחלת בן זוג או מחלת ילד או מה לא.
      אז נכון שלא צריך לגסוס בעבודה (זו הגזמה רבתי) אבל לא לבוא לעבודה רק כי לא בא לך? זה לא סביר בעיני. בדיוק בשביל זה יש ימי חופש שנתיים שלא חיבים לקחת אותם במרוכז, אבל אפשר לתכנן אותם ככה שהעבודה והחברים לעבודה לא יפגעו מההעדרות הלא מתוכננת ויצטרכו לכסות עלייך.

      אני חושבת שזה תלוי גם בסוג העבודה. בזו שלי, אם אין מי שיחליף אותך, הרבה אנשים נפגעים, לקוחות וחברים לעבודה, לכן עדיף לצמצם למינימום העדרויות לא צפויות.

      אני נותנת לזאתי קרדיט, אני באה לפה להוציא קיטור, כדי שזה לא יצא עליה, מסכנה

      אהבתי

  2. אני לא מתרשמת שאת מכשפה חסרת לב. רחוק מזה. אבל אני כן מתרשמת שאת סופר קשוחית (בראש ובראשונה עם עצמך) וסופר הגונה ופיירית (בראש ובראשונה עם אחרים).
    אני חושבת שאת עושה את הטעות שכולנו עושים פה ושם. את מחילה את היכולות והתכונות שלך, על אחרים. אבל זה לא הולך ככה… ההיא יותר מפונקת ממך, ואולי המציאות שלה סתם שונה משלך.

    אהבתי

    1. אוי, תודה, מחמאות 🙂

      את צודקת, זו באמת טעות להחיל את הסטנדרטים שלי על אחרים, למרות שיש בעיני מינימום מחייב שיש אנשים שלא עומדים בו.

      אהבתי

  3. האמת שנראה לי שאם חולים עדיף להישאר בבית,  גם לטובת החולה וגם לטובת הקולגות הבריאים (עדיין) שלו.  אבל צריך שיתארגנו איכשהו עם מחלות הילדים.

    ממה שכתבת על המחשב שסובל הכול,  נזכרתי שפעם אמרו אותו דבר על הנייר. הנייר הסבלני,  נדמה לי שכך קראה לו אנה פראנק.  גם בזה וגם בהוא אנחנו משתמשים כדי לשחרר קיטור. למה לא?

    אהבתי

    1. טוב, לא התייחסתי למחלה של ממש, אלא יותר ל"לא מרגישה טוב" מחלה אמיתית בהחלט מצריכה השראות בבית, אני מסכימה לגמרי.
      ועניין מחלות הילדים רצוי שיתחלק בין ההורים ולא יפול על אחד מהם באופן כמעט בלעדי.

      פעם היו אומרים – הנייר סובל הכל, אבל אני לא יודעת מאיפה הגיע הביטוי. אבל פה אין באמת נייר, לכן שיניתי קצת את הביטוי.

      אהבתי

  4. את לא מקווה שהיא חולה, את מקווה שהיא בנאדם טוב. זה משהו אחר.

    אני גם חושבת שכשחולים עדיף להשאר בבית, בעיקר אם זה שפעת או משהו מדבק אחר. אם תדביקי את כל המשרד זה יגרום יותר נזק מאשר אם לא תבואי לעבוד.

    אהבתי

    1. את צודקת, כמובן.

      והיא אכן הגיעה היום לעבודה ואמרה שהרגישה נורא על זה שהפסידה יום חפיפה משותפת איתי, כי היא מודעת לכמה מעט ימים כאלה יהיו לנו לפני שתשאר לבדה.

      אהבתי

  5. גם אני קצת כזאת, יעדיף לגסוס מאשר להיעדר. מצד שני, בארהב גיליתי ורסיה קצת אחרת של העניין, כי מה שנתפס בארץ כחריצות וכחוסר פינוק (אולי אפילו התחשבות), כאן נתפס כאנוכיות איומה. תאמיני או לא, אחרי כמה זמן, במקום להרגיש לא נעים שאני לא מגיעה כי אני חולה (מה שגרר הגעה למעבדה כשאני מנוזלת/משתעלת/יו ניימ איט), התחלתי להרגיש לא נעים שאני מגיעה למרות שאני חולה. 

    אהבתי

    1. מעניין אם זה ככה בכל מקום או רק בתחום שבו את עובדת.
      אני מניחה שעצמאיים שאחראים באופן בלעדי לעסק שלהם לוקחים גם בארצות הברית פחות ימי מחלה משכירים.

      אהבתי

  6.  אני לחלוטין מזדהה. אפס סובלנות יש לי ואני תמיד חושדת באנשים שהם מתחלים. גם אני מרגישה רעה.

    לגבי עצמי הייתי צריכה להיות תקועה מתחת לבול עץ מבלי יכולת לאכול את הרגל של עצמי כדי להשתחרר כדי שיקרה שלא אגיע לעבודה חדשה בשבוע הראשון.

    אהבתי

    1. מילולי, נפש תאומה שלי, לו רק היינו עובדות יחד היינו יכולות להתכלב לנו על בסיס יום יומי על אלה שעובדים איתנו ולהרגיש יותר צדיקות מהאפיפיור.
      אבל את, הכרזת שאת לא רוצה לעבוד איתי…. כמה עצוב!

      אהבתי

  7. גם לי יש רגישות לעניין של חופשות מחלה. זה מאז שעבדתי במערכת החינוך, ולא יכולתי לאפשר לעצמי לקחת חופשת מחלה בגלל החופשות, אז הייתי הולכת חולה ומחמירה את מצבי, או שומעת מהורה זה – שאני מדביקה את הילדים (וממי נדבקתי?) ומהורה אחר – למה כ כ הרבה חופשות וגם חופשות מחלה. ומנהלות ששונאות חופשות מחלה ( מורה חברה שמעה ממנהלת – תפילי)
    ולעומת זאת כשעבדתי בהנחלת הלשון ואמרתי בהתנצלות שאני זקוקה לחופשת מחלה כי אני חולה – היא אמרה לי ’אבל את חולה, לא?’ כל כך פשוט, איך לא חשבתי על זה קודם

    אהבתי

    1. אני לא אומרת שאנשים לא חולים או שלא מגיעה חופשת מחלה למי שחולה, אני מתייחסת לאלה שאומרים שהם חולים למרות שהם לא, או שמקלים עם עצמם מאד ובכל הרגשה כללית לא נוחה הם מייד מתמוטטים לשכיבה במיטה ללא יכולת לזוז.

      לצערי אני מכירה כמה אנשים שמשתמשים בתירוץ של מחלה כדרך להתחמק ממטלות או מחובות לא נעימות. וכשזה בא על חשבון אחרים, זה פחות נעים.

      אהבתי

  8. אין לי בעיה שהיא לא התעוררה עם רצון להגיע לעבודה, יש לי בעיה עם העובדה שהיא מסתתרת אחרי סיפור המחלה. אבל היי,אני לא המנהל שלה…שנהיה בריאים !)

    אהבתי

    1. אנחנו רק משערים שהיא היתה חולה באמת או לא, אנחנו לא באמת יודעים וכן הבעיה היא לא עם עצם המחלה, אלא בשימוש בה כתירוץ.
      ב.ב.ב. (ברוך הבא לבלוג)

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s