חג שני פסח

לא חבל לך לבזבז את מעט הזמן שיש לכם יחד על ריב? שואלת אותי הבלונדינית ואני חושבת על כך שזה בדיוק מה שאמרתי לעצמי. שחבל לבזבז את הזמן המועט שיש לנו על ריב במקום על הנאה משותפת כמו תמיד.

אבל אם לא אתעמת איתו מתישהו אצטרך להמשיך ולקבל את ההתנהלות שלו כמו תמיד. סוג של תבוסתנות או סוג של פשרנות, לא אותו דבר, אבל מרגיש דומה. לא תמיד שווה לי לעמוד על שלי בתוקף, לפעמים פשרה עושה את החיים קלים יותר. אבל זה רק לטווח הקצר. כי לטווח הארוך אי הנוחות הולכת ומצטברת וזה לא עושה לי טוב.

ואז מספיק משפט אחד שהוא אומר בשביל להוציא אותי מדעתי.

"אני יודע, תמיד את חושבת שאת לא רצויה".

חושבת? חושבת?? בתור אחד שממאן להזמין אותי אליו הביתה, שעושה כל מאמץ לא להפגיש ביני לבין המשפחה שלו, אגב הכחשה גורפת ונמרצת שמשהו מזה נעשה בכוונה לפגוע בי, זו די חוצפה שהוא אומר את זה. וכשזה בא על רקע בדידות הפסח שלי (שהוא אולי החבר היחיד שלי שלא הזמין אותי אליו לחג) זה פוגע עוד יותר. איך בכלל הוא מעיז להגיד לי שאני חושבת. זה כל כך פטרוני וכל כך יוצא מהנחה שזו אני והמצאה שלי אני לא חושבת, אני יודעת בדיוק מתי רוצים אותי ומתי לא.

 

בהליכה אני שואלת את עצמי אם שווה לי להעלות את זה ולריב או להתעלם ולבלות ערב כייפי ביחד. כי כאמור הזמן המשותף שלנו נדיר ויקר כל כך.

קשה לי להחליט, אני יודעת שכשיבוא, אההנה מהבילוי המשותף, אבל אני לא מצליחה להפסיק לחלוטין את הכעס. 

כשהוא מתקשר לתאם את הפגישה בערב אני מחליטה שלא שווה לריב ועונה לו כרגיל.

או לפחות ככה אני חושבת. המילים הן אותן מילים אבל הוא מכיר אותי כל כך טוב שהוא שומע בחיתוך הקול, שאותו ניסיתי לרכך שאני לא לגמרי עצמי הרגיל.

 

מה קרה? למה הקול שלך נשמע ככה? על מה את כועסת? את לא אומרת, טוב. אני לא מסתדר עם זה. אני מסיים את השיחה עכשיו.

אז זה אומר שלא תבוא.

לא.

טוב.

 

שלא יבוא, מצידי שלא יבוא כבר אף פעם. מה אכפת לי. לא צריכה אותו ולא רוצה אותו. 

טוב שפעם האחרונה שבא הביא בקבוק יין שבקושי שתינו ממנו. יין ודקסטר.

ודמעות, אבל רק מתחת למים במקלחת, כדי שאפילו אני אוכל להגיד שזה בכלל לא קרה.

 

שעתיים אחר כך.

הודעת סמס- אפשר לקפוץ לקפה?

אפשר.

 

זה לא כל כך לקפוץ כי הוא גר רחוק ממני. אבל מסתבר שהוא עשה את רוב הדרך לפני ששלח את ההודעה.

 

הוא אומר – אם לא הייתי בא, או אם היית אומרת לי לא לבוא, יכול להיות שלא היינו נפגשים יותר.

אני חושבת – נו יופי, ככה זה כששני דרמה קווינס מנהלים מערכת יחסים.

43 תגובות בנושא “חג שני פסח

  1. לפעמים יש לוותר
     אבל זה כל כך קשה
    ולמה באמת הוא לא מציג אותך בפני המשפחה שלו ?
    ( אולי חושב שזה מחייב והוא חושש מכך? )

    מערכת זוגית בין שניים, נראה תמיד לא קלה בכלל …

    אבל העיקר שבסוף הוא בא !

    אהבתי

    1. בעיני תמיד קשה לוותר, על זה אני דווקא אסירת תודה לו. שלימד אותי שויתור עדיף לפעמים.
      אני לא מחזיקה מעצמי טובה במיוחד במערכות יחסים לאור זו שמתנהלת איתו כבר עשור…

      אני לא יודעת למה הוא לא מציג אותי לפני המשפחה שלו. לאורך השנים החלפתי לפחות שש תאוריות. בסך הכל אני חושבת שהוא פשוט לא רוצה ולא כל כך חשובה הסיבה.

      אהבתי

    1. לא יודעת אם נהנים זו המילה הנכונה, אבל אני בטוחה שההקלה שאחריה מספקת רווח משני לא קטן בכלל. הייתי שמחה אם לא היינו נזקקים לדרמות האלו.

      אהבתי

      1. לא זה ולא זה,  פשוט לא יודעת.  לא מכירה מספיק,  לא מבינה למה הוא מתחמק.  הוא מסתיר ממך משהו?  קשה לחוות דעה בעניינים כאלה,  במיוחד שאין לי את כל הנתונים (וגם לא אמורים להיות לי).

        אהבתי

      2. בסדר גמור. פשוט בישראל (ואולי בכל מקום) לכל אחד יש דיעה, ומי שכותב בלוג ולא חוסם תגובות, מזמין תגובות.

        אני לא יודעת למה והא מתחמק. במשך שנים ניסיתי לתרץ אותו ודי נמאס לי מזה. אז החלטתי שאני יודעת רק את התוצאה אבל לא מבינה את הסיבות. 
        כשאני שואלת בישירות, הוא לא יודע או לא רוצה לענות לי. כך או אחרת אי לא מקבלת תשובה.
        יכול להיות שהוא עצמו לא יודע…

        אהבתי

      3. ראיתי שגם צופה מהצד שאלה על האפשרות שיש לו משפחה.  אני מודה שזה עבר לי בראש, אבל ראיתי שכתבת שבטוח שלא. טוב שכך.  אז אולי סתם משהו שקשור בשמירה על פרטיותו ובחוסר רצון להתחייב:  שלא יתחילו להציק לו בסביבה שלו ולשאול אותו עלייך ולפשפש בכוונותיו העתידיות לגבייך,  מי יודע. שיהיה 🙂

        אהבתי

      4. אני מכירה מישהי שהיה לה חבר במשך 3 שנים שהיה בא אליה והיא מעולם לא הוזמנה אליו, הוא היה מקסים אליה ואל ילדיה ואז יום אחד חלה בסרטן, לא הסכים לה לבוא לבקר אותו ואחר כך מת.
        יותר מאוחר התברר שהוא בכלל ערבי, שאולץ על ידי משפחתו להתחתן ולכן פיברק את מחלתו ומותו.

        להבדיל מהסיפור הזה, אני מכירה את הגמל היטב, הייתי אצלו בבית פעמים בודדות. פגשתי לפני כמה שנים את אחיו ואחותו (בהופעה של רוג’ר ווטרס) ואני רואה תמונות שלהם ושל ילדיהם. כך שזה באמת לא זה. אלא משהו אחר. שריטה מטורפת אחרת לגמרי.

        אהבתי

  2. למרות שלא ציינת את זה בשום מקום אני מניחה שזה שוב הגמל?

    הוא בן אדם מאוד משונה, את יודעת? או שאולי הוא בעצם נשוי עם שלושה ילדים וכלב ואת האחרונה שיודעת את זה?

    אהבתי

    1. כמובן שהגמל…

      ותאמיני או לא, היו תקופות שתהיתי אם הוא לא משקר לאורך ולרוחב ולמעשה הוא בעל משפחה. אז זהו שלא. אני יודעת בוודאות שאין לו אשה וילדים וגם לא נשים אחרות.
      הוא בהחלט משונה, אבל כבר נתקלתי במשונים גדולים ממנו. לפחות הצדדים החיוביים שלו מחפים ובגדול על ההתנהגויות הפחות אהודות שלו.

      אהבתי

  3. בשביל מה צריך את כל הדרמה הזו?
    זה מתאים לילדים בני 16…
    זה סתם עושה כאב לב לא רצוי
    מין התנהגות סיזיפית ומכאיבה שכזאת

    אהבתי

    1. פעם חשבתי שהדרמות נגמרות אחרי גיל ההתבגרות, אבל לא כך היא, עכשיו רק יש יותר כלים לייצר ולשמר אותן…
      אנשים הם אנשים הם אנשים. לא ממש משתנים. 

      אהבתי

      1. הן באמת נגמרות אחרי גיל ההתבגרות
        דרמות נוצרות אצל מי שמאפשר אותן
        אצל חלק ניכר מהאנשים הן לא קיימות או קיימות בקושי

        תסלחי לי שאני אומרת כי רק התחלתי לקרוא פה לא מזמן
        אבל ממה שיצא לי לקרוא עד עכשיו קראתי יותר תלונות ופחות דברים טובים
        ומהצד, נראה שלא טוב לך במערכת היחסים הזאת
        ושאת סתם מושכת אותה
        את עושה סלאלומים באוויר בשביל מעט מדיי תשומת לב
        את מוותרת יותר מדיי, נפגעת יותר מדיי
        ולא עומדת על שלך מספיק
        לא מעמידה אותו במקום
        שום תירוץ לא מצדיק את היחס שאת מקבלת
        אישית אני לא חושבת שמגיעים לך רק פירורים של יחס (לא לאף אישה לצורך העניין)

        אהבתי

      2. דרמות לא נגמרות אף פעם עבור אנשים עם מבנה אישיות מסוים …

        אני כותבת פה קיטורים כי זה התפקיד של הבלוג הזה. להיות מקום לשחרר קיטור ולקבל לפעמים פרספקטיבות של אנשים אחרים.
        הקשר זה נשמך כבר עשר שנים כי הוא עונה לי על צרכים מסויימים. על חלקים נרחבים מחיי אני לא כותבת פה ולכן לפעמים התמונה מעוותת לעיתים, ואינה שלמה לעולם. חלק מהסיבה שאנחנו לא נפגשים לעיתים תכופות יותר, זה בגללי. 
        יש תקופות שבהן הוא מכעיס אותי יותר ממנעים לי ואז אני שואלת את עצמי אם זה שווה לי בכלל. ויש תקופות שהקשר עונה לי בדיוק על הצרכים ואני שמחה בו מאד.
        באופן כללי, היתרונות עולים על החסרונות, אחרת לא הייתי נשארת. ותראי לי מערכת יחסים אחת שאין בה חסרונות…

        אהבתי

  4. אני שומעת הרבה תסכול, וכעס, ועלבון, ובסוף את עוד לוקחת על עצמך חלק מהאשמה, כי גם את ולא רק הוא ’דרמה קווין’ (באמת? מסיפורי העבודה שלך אני לא רואה בכלל דרמה קווין). מהתגובות שלך למגיבים ברור שיש לו גם הרבה מה לתרום לקשר, וכן, אין קשר בלי בעיות, אבל אני בכל זאת תוהה: האם הגמל שווה את כל הכאב הזה??? וכדי להיות ממש חצופה: את אוהבת אותו?
    disclaimer: תגידי לי מיד אם עברתי את הגבול. האפשרות הוירטואלית הזו להעיר על מערכת יחסים שעליה אני יודעת מעט מאוד אולי קצת מוגזמת.

    אהבתי

    1. דווקא מישהו מהצד יכול להאיר נקודות שאני קרובה מכדי לראות. תרגישי חופשי להגיד את מה שאת חושבת לנכון, מקסימום, אני לא אסכים עם דעותייך… 🙂

      לגבי אהבה , תגידי לי מה זו אהבה ואז אוכל לומר אם אני אוהבת. אני לא כל כך מאמינה בקיום אהבה רומנטית, אני לא מבינה מה זה. 
      בכל אופן, כרגע הוא שווה את המאמץ והתסכול, במאזניים של נותן ולוקח, הדברים די מאוזנים ואני לא מרגישה נגזלת במיוחד.

      ואוהו איזו דרמה קווין אני. אני מודעת לזה ומשתדלת לא לתת לעצמי במה, לא תמיד זה מצליח לי.

      אהבתי

      1. לפחות את משתדלת להמעיט בדרמות, זו כבר נקודת זכות גדולה.
        מה זאת אהבה, כמובן, אוף. שאלת השאלות. אבל אם לפרוט לפרוטות הרי החיים בזוגיות צמודה לפחות מספקים תמיכה רגשית ופיזית, מישהו לישון ולאכול איתו אם לא לרוץ איתו, להחליף דעות ועמדות ולא להזהר בכל מה שיוצא לך מהפה, לפחות לא כל הזמן. אבל את לא במערכת ממוסדת, ומגיע לך לפחות להינות מהצ’ופרים שמערכת מסוג זה מעניקה. להמשיך להרגיש את הפרפרים, להתרגש בכל פעם מחדש. האמנם? וכן, מגיע לך גם מישהו שלא יתבייש בך, ולא משנה למה הוא לא משלב אותך בחיים שלו, כך זה נראה מבחוץ. שהוא מתבייש בך או במערכת היחסים הזו שלכם. 
        ואני אומרת מה שאמרתי כי אמרת שמותר. עדיין מרגישה קצת חצופה ודורכת ברגל גסה במקום שבו אולי נדרש רפרוף עדין הרבה יותר.

        אהבתי

      2. כששאלתי אותו אם הוא מתבייש בי או בקשר ביננו הוא כל כך כעס שבכלל אני מעזה לחשוב ככה, אבל הוא לא מוכן או לא מסוגל להסביר לי ואולי גם לעצמו למה הוא ממשיך למדר אותי.

        אחד היתרונות של מערכת היחסים שלנו הם הפרפרים בבטן, ההתרגשות שנשארה טריה ורעננה גם אחרי שנים של היכרות. שום דבר לא מובן מאליו ולא צפוי מראש, לטוב ולרע. והסקס הכי טוב עלי אדמות. כן, אני יודעת שכולם חושבים שצלם זה הכי טוב שיש, אבל אצלי זה אמיתי. ויש לזה משמעות לחיבור הפיזי הזה, לכימיה הבלתי נתפסת שיש ביננו ולא היתה לי ולא לו עם אף אחד אחר.

        אהבתי

      3. כשאת מגדירה את זה כך, זה הרבה יותר מובן. הסקס הכי טוב עלי אדמות זה בפירוש לא משהו ששומעים מכל אחד או אחת. נדיר. וכימיה בלתי נתפסת משני הצדדים גם זו ברכה מהזן שלא צריך להתעלם ממנו, שאסור. אני מניחה שזה קצת יותר מהצד השני של המטבע, וכאמור, הרבה יותר מובן כעת.

        אהבתי

      4. הרי באתי לפה לקטר… וכמו שכתבתי בתגובות קודמות חלקים גדולים מחיי לא באים פה לידי ביטוי.

        חשבתי שכולם חושבים שהסקס שלהם הוא הכי טוב שיש…
         

        אהבתי

      5. זאת שיחה מרתקת כאן, בעיני. תרופה למכה הצליחה לדלות ממך ולומר מולך כמה משפטי מפתח שהאירו את עיניי, ואם תתעמתי איתם, עשויים להאיר גם את עינייך.
        את באמת לא דרמה קווין, מותק. שניכם לא. אבל כן יש לכם את הפרפרים בבטן. כן, לשניכם. מההתנהגות שלו זה ברור. הסקס הכי טוב? שמעי ממני, ראיתי כמה דברים בחיי ואני עדיין זוכר אותם (). אישה אומרת את זה כשהיא מאוהבת.
        אז ברור שאת לא מאמינה באהבה, כי מה זאת בכלל אהבה, וברור שאת לא רואה לזה עתיד, כי אסור לך, אחרת תישמט החרב שתלויה מעליכם, שהוא בחר לתלות שם, מטעמיו הוא. אז מתכחשים ומדחיקים במיני הצהרות שאין מאחוריהן דבר, פרט לנסיונות שכנוע עצמיים, אבל בואי אשאל אותך, אולי יהיה לך יותר קל להתחבר: את הדוגמנית את אוהבת?

        נו, אז את לא רואה שזה בדיוק אותו הרגש כלפיו, רק בתוספת רטיבות קלה בין הרגליים?

        ביצ’ סתומה.

        אהבתי

      6. טוב, אני לא יודעת מה להגיד. אם הייתי מצליחה להבין למה גברים מתהנגים כמו שהם מתנהגים, הייתי כותבת רב מכר ומרוויחה מליונים, אולי.
        אז אני לא מבינה למה, אני מבינה רק מה שאני רואה. רק עובדות יבשות. ברור שיש לי משמעות בעיניו, אחרת הוא לא היה טורח לבוא אלי כל הדרך, כל פעם, באדיקות דתית כמעט. אם זה היה הכל אז הייתי יכולה להתרווח אחורה ולנוח על זרי הדפנה, אבל זה לא. הוא ממדר אותי מהמון דברים (וטוען שככה עם כל העולם כולל משפחתו ולא רק איתי). לא נחה על זרי הדפנה ולא מתעסקת כל היום בעניני מה אני ומי אני עבורו.

        ואהבה. דיברתי על אהבה רומנטית. ברור שאני אוהבת את הדוגמנית וזה לא דומה בכלל למה שאני מרגישה כלפיו או למה שאני מרגישה כלפי יוגה חברתי הטובה או כלפי אבא שלי, לצורך העניין. אהבה זו המצאה.
        שמישהו יוכיח לי שיש באמת כזה דבר, אני אשמח.

        בכל אופן התגובה שלך, דבר ראשון שקראתי אותה התחשק לי לחבק אותך. לא יודעת למה.

        אהבתי

  5. איפושהו לאורך הפוסטים פספסתי את העובדה שמערכת היחסים הזו נמשכת כבר עשור. עשור??? באמת???

    עכשיו שאלה שכמובן לא מחייבת תשובה אם לא בא לך. 
    אם את מניחה שמערכת היחסים הזו עם הגמל כמו שהיא , היא מערכת היחסים שתלווה אותך עד סוף הימים, זו מערכת היחסים האחת והיחידה בלי שהיא תשתנה שתוביל אתכם לזיקנה,  את בסדר עם המחשבה הזו?

    אהבתי

    1. מסיבות שונות שאני לא יכולה לפרט פה, אני מתקשה להאמין שמערכת היחסים הזו תלווה אותי עד לזיקנה ושיבה וזה באמת נתון שלא פרטתי בפוסטים הנוגעים לגמל.
      יש תחושה של נדירות וארעיות שמלווה אותי ומשפיעה על החלטותי לא מעט. אם תרצי הסבר, בפרטי.

      אהבתי

  6. איכשהו מנסיוני נדמה לי שסוג מערכת היחסים שאת מתארת, מתסכלת מאותן הסיבות שהיא מספקת. הממדרים למיניהם משמרים את חווית ה-בחירה בכל פעם מחדש, את חוסר המובנות מאליה. התחושה הזאת ממכרת ומתסכלת. אני מכירה אותה. האיש שלא נותן את עצמו עד הסוף, אבל נותן מספיק בשביל שתחכי לפעם הבאה. been there. done that. ברור שאין לי בכלל אפשרות לתת לך עצה. את מכירה את עצמך, את צרכייך, את היכולות שלך. וכאלו מערכות יחסים הן תמיד הסקס הכי טוב… אחרת זה לא היה נמשך. זה הקסם שקורה בכל פעם.
    אני אומר לך רק דבר אחד. אני חשבתי שעם ע’ (הממדר) היה לי את הסקס הכי טוב שהיה לי. עד שהחלטתי שעדיף לי לוותר על זה, ולא על חלקים בעצמי שנותרו מורעבים, ושאפילו הסקס הכי טוב לא יכול להשביע אותם. ואז (כידוע לך) פגשתי את א’, ו(כידוע לך) הסקס בפעמיים הראשונות היה חביב ותו לא, ועכשיו… עכשיו מצחיק אותי לחשוב שחשבתי שמה שהיה לי עם ע’ היה הכי. הגעתי לפסגות אחרות.

    אהבתי

    1. המובן מאליו משרה ביטחון. גם הוא מפחיד, אבל אחרת (מפחיד בסופיות שלו). הממדרים מייצרים חרדת נטישה קטנה, תמידית, וכמעט בלתי מורגשת. וגם אמביציה. הם הופכים את עצמם למצרך נדיר. חרדת נטישה והאמביציה הן שגורמות לאותם פרפרים בבטן, ושנורא קל לבלבל אותה עם הרגש החמקמק הזה, אהבה.

      אהבתי

      1. כאמור, אני לא יודעת מה היא ולא ממש מאמינה בקיומה של אהבה. לכן אני לא חושבת שאני מאוהבת או משהו.

        הקשר המתמשך עם הגמל כנראה טוב לי כי אני לא מרגישה (בדרך כלל) מנוצלת או דפוקה או לא מסופקת.
        מסיבותי שלי אני לא מעונינת בקשר של חיים משותפים או קרבה גדולה מאד. כך שלא רע לי בכלל ככה.

        אגב, לא צריך להיות בקשר עם מישהו כמו הממדר שלך כדי לסבול מחרדת נטישה. חרדה כזו יכולה להופיע גם בקשר מבוסס וכאילו מובן מאליו…

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s