גם אני לא מרגישה טוב 2#

למרות שניסיתי לקחת סירופ לשיעול ולשתות הרבה ולקחת כדורים לשיעול ולנוח כשאני יכולה, השיעול וההרגשה האיכסית לא עברו לי.

כאמור, לא ללכת לעבודה זו לא אופציה, אז הלכתי כל השבוע לעבודה ובלילות ישנתי מעט מאד בגלל התקפי שיעול ארוכים וכואבים.

שיעול, חוסר שינה וחום אין.  

אם אין חום אז זו לא מחלה, כזכור, זו רק הרגשה לא טובה. ועל שכאלה אפשר להתגבר ולא צריך להתבכיין יותר מידי.

וככה משכתי יום אחר יום עד ליום שישי, היום שבו אני (בדרך כלל) לא עובדת ואז אני יכולה לשים לב לעצמי, לפעמים.

ביום שישי קמתי בבוקר והתחלתי את סידורי יום שישי: כביסה, סידורים, קניות. בדרך כלל אני מתחילה את הבוקר עם ניקוי הבית, אבל הייתי עייפה נורא, אז החלטתי לדחות את הנקיוןן למאוחר יותר.

במקום זה הקדמתי את ההסתובבויות לצורך סידורים וקניות וגם אותם קיצרתי למינימום, ובכל זאת כשחזרתי הביתה עם תיקי הקניות הרגשתי כאילו שאני הולכת להתעלף. חולשה וסחרחורת ומחסור חמור באויר שהצריך קריסה על הספה והמתנה שהעולם יחדל מלהסתובב לפני שאוכל לפקוח עינים ולחשוב מה לעשות עם זה.

כשפקחתי עינים בסופו של דבר, גמלה החלטה בליבי: למרות שאין לי חום של ממש, אני כנראה חולה. עשרה ימים של שיעול, לילות בלי שינה וחולשה קיצונית הם סימנים שהגוף שלי מנסה להתאושש אבל לא מצליח לבד.

הלכתי לדבר עם הרופאה, בתחושת אי נוחות קיצונית, מה אני אגיד לה? שאני משתעלת?  שכמעט התעלפתי? זה כל כך לא אני החלושס הזה…

אבל היא דווקא הבינה אותי יותר טוב משאני מבינה את עצמי וחמלה עלי את כל אותה חמלה שחסכתי מעצמי ואמרה שממש כדאי להתחיל מייד בטיפול אנטיביוטי ושאם לא אשתפר עד תחילת שבוע הבא, נחשוב מה עוד אפשר לתת לי כדי לשפר את מצבי.

אז התחלתי. וכיוון שאני כמעט לעולם לא לוקחת אנטיביוטיקה, ההשפעה שלה עלי היא טובה למדי. כבר היום אני פחות משתעלת. עדיין מרגישה כמו סמרטוט חסר כוח ויש לי קצת בחילה, אבל זה בטח קשור לאטיביוטיקה עצמה או למחלה. 

היום אני נחה כל היום. עושה את המינימום ההכרחי וצופה בפרק אחרי פרק של דקסטר, אחרי הכל, מחר צריך ללכת לעבוד ואם אני נורא רוצה אז כדאי שארחם על עצמי מתי שזה אפשרי ולא מתי שלא יהיה בזה טעם.